בכתב העת ADDICTIVE BEHAVIOR התפרסם מאמר שסקר באופן מקיף מחקרים שעסקו בפעילות ספורטיבית באספקט הפתולוגי הנפשי – השפעות שליליות של פעילות גופנית, בניגוד להשפעות החיוביות שהן רבות מספור. נתחיל בניסיון להגדיר מהי (EA ׂ(EXERCISEומפולסיבי, או אימון מתיש. ההגדרה של EA נראית כמקיפה והממצה ביותר, היות ונראה כי היא מכילה את כל ה ADDICTION – התמכרות לפעילות גופנית, המכונה גם בספרות ובמחקרים כתלות באימון ספורטיבי, אימון קאספקטים של התופעה- הן ברמת התלות והן ברמת העצימות והשכיחות.
יש גם חסרונות, צריך רק להבין אותם | צילום: thinkstock
עוד כתבות בנושא
מהי התמכרות לפעילות גופנית ואיך תדעו אם אתם מכורים?
למה אתם לוחצים כל כך חזק באימונים ובתחרויות?
כיצד פעילות גופנית מסייעת להתמודדות עם לחץ?
אמנם בספר ההגדרות של ההפרעות הפסיכיאטריות, ה-DSM, הן במהדורה הרביעית והן בחמישית, EA אינה מופיעה כהפרעה ספציפית, אולם ניתוח מעמיק של התסמינים (פירוט בהמשך) מצביע על כך כי הללו מאפיינים התמכרות התנהגותית (ביצוע התנהגותיות באופן חוזר ועצים עד כדי פגיעה באיכות החיים) אשר כן מוגדרת כהפרעה.
מתי אימון ספורטיבי הופך להתמכרות?
אם כן במה מדובר? מתי אימון ספורטיבי הופך להתמכרות? נתחיל ברמת ההגדרות, ובאימון ספורטיבי תחילה. אימון ספורטיבי הוא למעשה ביצוע של פעולות גופניות, אשר מטרתן חיזוק הגוף וחיטובו, שיפור סבולת לב ריאה, גמישות וככלל – שיפור ההרגשה הכללית: גופנית ונפשית.
מהי התמכרות? התמכרות (פסיכולוגית) מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו אפקט (הנתפס כחיובי) וממשיכה גם כאשר היא מלווה בהשלכות שליליות ברמה הגופנית, פגיעה באורח החיים, פגיעה בסובבים, עד כדי אבדן שליטה – ההתמכרות מנהלת את האדם ולא האדם את התמכרות.
וכפועל יוצא (על פי ההגדרה בויקיפדיה) התמכרות לפעילות ספורטיבית (EA) מאופיינת בפעילות גופנית כפייתית למרות השלכות גופניות ורגשיות שליליות: אימון ברמת עצימות חזקה במיוחד, פרקי זמן ארוכים במיוחד – עד כדי פגיעה בחיים המקצועיים והאישיים, אימון גם בזמן של פציעה, תלות באימון עד כדי כך שבהיעדר אימון נצפים ממש תסמיני גמילה. לעתים קרובות התמכרות לאימון ספורטיבי מלווה גם בהפרעת אכילה.
השכיחות של EA גדולה כמובן בקרב אוכלוסיית הספורטאים החובבים/מקצוענים ביחס לאוכלוסייה שאינה עוסקת בספורט בניגוד להפרעות אחרות, וממצא זה אינו מפתיע היות ומדובר בהפרעה ספציפית מאוד. כל סוגי הספורט "מועדים" להתמכרות אולם בחלקם הסיכון גבוה יותר: ענפי ספורט או אימונים עצימים הדורשים מאמץ מיוחד נמצאו כ"מועדים ביותר", מה שיכול להסביר את השכיחות הגבוהה של EA בקרב ספורטאי סבולת, וזאת ככל הנראה היות והאימונים בענפי ספורט אלה גורמים להתפתחות של סובלנות (טולרנטיות) גופנית ופסיכולוגית – יכולת התמודדות עם כאבים (ועל כך כתבנו במאמר שעסק בשאלה "האם ספורטאים יודעים לשמור על עצמם ומדוע הם מגיעים למצבים מסכני חיים").
כשאתם מתאמנים באינטנסיביות למרות פציעה, כנראה שיש בעיה | צילום: pixabay
הפן הפיזיולוגי של התמכרות שלילית לפעילות גופנית מכל סוג משקף את ההנאה הפיזית והממכרת להפרשה מהותית של אנדרופינים, הנאה עד כדי כך גדולה עד שאדם מחליט להתאמן באינטנסיביות גם כשהוא סובל מפציעה או כאבים שונים, האימונים והתחרויות מהווים מקום ראשון בתעדוף המשימות השונות, ויתור על משפחה, ילדים, חברים ומטלות שונות חשובות בשל הצורך לבצע אימונים שונים.
עלייה ברמת הלחץ והחרדה
מעבר לכך שהפרעה זו מופיעה פעמים רבות בשילוב עם הפרעת אכילה, היא יכולה לגרום להחרפה של בעיות רפואיות או מחלות שונות, זאת מכיוון שאימון בזמן מחלה מחמיר מצב קיים בשל אי מנוחה או לעתים מעצם ביצוע הפעילות הגופנית עצמה.
כשהעיסוק בפעילות גופנית הופך מהנאה למצב של הפרעה הוא מלווה בעלייה ברמת הלחץ והחרדה ומכאן הפרשה מהותית של הורמוני לחץ שונים (לרבות קורטיזול), וישנה ירידה באיכות החיים וכמובן בשמחת חיים. בקרב גברים יכולה להיות גם ירידה דרסטית ועקבית של ההורמון האנבולי החשוב טסטוסטרון. אימונים בהיקפים ועצימות כמו של ספורטאי הישג לא מומלצים לכל אחד ולאו דווקא טובים לשיפור מצב בריאותי וגם לא להשגת שלל מטרות אימון השכיחות בקרב ספורטאים עממיים. נזכיר שרק לפני כשבועיים נפטרו במהלך פעילות ספורטיבית שני ספורטאים: אחד מהם ספורטאי "מן השורה" והשני איש מקצוע.
לכן, הצבת גבולות הנה חשובה במיוחד לכל רמות המתאמנים ובעיקר לאלה "מן השורה" שהנם אובססיביים ומכורים לפי ההגדרות המקובלות (ראו מקורות מטה).
ומה עם הקריירה? גם היא בהחלט עשויה להיפגע. אימונים של 2-4 שעות מדי יום, בנוסף לעבודה במשרה מלאה, טיפול במשפחה וכדומה, עלולים לפגוע באיכות העבודה של כל אחד. מוכרים מקרים רבים, שאותם "מכורים" ובעיקר אלה העוסקים בפעילות אירובית ממושכת אשר מביאה את האדם אל הקצה, מדווחים על הרדמות בזמן העבודה, חוסר ריכוז במצבים המצריכים חשיבה וריכוז, וביצוע שגיאות בתחומים שונים (לרבות כספיים).
הנתון המרתק הוא שמכורים רבים הם בכלל ספורטאים חובבים ש"גילו" את הפעילות הגופנית העממית והספורטיבית גם בגיל מאוחר יחסית ולמעשה פתחו בקריירה חדשה מבחינתם.
מה עושים? המודעות חשובה במיוחד. ברור שכאשר מתקבלת החלטה שמתאמנים בהיקפים עצומים, חשוב להסתייע במערכת תמיכה מקצועית, פיזית ונפשית. אך חשוב להיות מודעים, ספורטאים ומתאמנים כאחד, כי לעתים מדובר בתהליך המכונה בשפה המקצועית "זחלני" – לאט לאט אימון להנאה הופך לאימון אינטנסיבי ואז לממכר.. לא מדובר בהחלטה מודעת, רגעית או מקצועית, אלא בתהליך שפעמים רבות אינו מודע ומכאן שמסוכן. לכן חשוב כי כל מאמן יבדוק ויבקר את התהליכים של המתאמנים ומתאמנים – שינטרו עצמם ויבדקו מתי ההנאה הופכת לנטל או הכרח.
מקורות: Addictive Behaviors – www.elsevier.com/locate/addictbeh
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר למעלה מ- 30 שנה. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
