תרבות הספורט מהללת את ההגינות ובזה לרמאות, רגע, באמת? איפה היינו שבע שנים? למה אנחנו שופטים את הניצחון של פרום באי הגינות?
מאת:יאיר בן עמי
במשך
שבע שנים רצופות ולאחר הפסקה קצרה למשך עוד כמה שנים, מיליונים בעולם
העריצו את לאנס ארמסטרונג. מי שלא ענד את הצמיד הצהוב היה החריג.
עכשיו בואו ונחזור לטור דה פראנס 2013, חגיגת מאה המהדורות. מי מוכן להישבע שהוא לא חושד בתכולת הורידים של כריס פרום?
עכשיו בואו נבדוק עם עצמנו בכנות – למה אנו חושדים? למה במרוץ אופניים אנחנו לא יכולים לצפות כפי שאנו צופים בכל ענף ספורט אחר?
ענף האופניים "הרוויח" את הסקפטיות בכבוד. לא, ממש לא התבלבלתי במילה ואפילו צריך לכתוב לכבוד את המילה רב.
המאבק הבלתי מתפשר לטובת הרחקה של הרמאים (סימום ספורטיבי) מענף האופניים
עושה רע לענף. היא הורגת חלומות. בין רוכב שנכשל בבדיקה לכוכב עבר מתוודה
אין מספיק אוויר לנשימה, בטח שלא לשחרור נשיפה שאולי תקל במעט על מה שהנפש
רק עיכלה.
רבדים שלמים מבקשים עכשיו לעשות ניקיון בנפשם המיוסרת מגישת העבר שלהם לסימום ספורטיבי – רמאות לשמה שלא זכתה לטיפול הראוי בעבר.
הייתי בטור דה פראנס בשיאה של תופעת ארמסטרונג. דיברתי איתו כמעט מדי יום
ואני יכול להעיד כי הוא יכול להיות מה שאנחנו אוהבים לכנות "סחבק".
הוא כריזמטי ברמת המשתווה רק לכישרונו הספורטיבי. בזמן ששוחחתי איתו לא
זכרתי בכלל כי זה אותו רשע שגרם לכריסטוף בואסון לפרוש מהטור דה פראנס רק
כי אמר את האמת הכה מרה, אז, לתודעתם של כה רבים.
באותו טור דה פראנס (2001) היו שתי התייחסויות מקבילות לתופעת ארמסטרונג.
האחת הייתה כלפי חוץ והיללה גיבור-על המנצח בטור לאחר שגבר על מחלה נוראה
ומסיק את האירוע לגבהי רייטינג חסרי תקדים.
ארמסטרונג בטור דה פראנס 2001 – לא אנושי (צילום: w:en:User:Ricadus )
השנייה הייתה כלפי פנים והנה סיפור ממחיש: יובל גולן, שותפי למסע לטור דה
פראנס בשנת 2001 שאל או אמר לברנאר הינו כי ארמסטרונג יכול להשוות את השיא
של חמישה ניצחונות בטור. הינו השיב לו: "הוא יכול לנצח גם שבע פעמים".
חלפו כמה שנים, עדיין בעידן ארמסטרונג, חשבתי על המשפט הזה בפרספקטיבה של עובדה שהשיא כבר נשבר וארמסטרונג היה בדרך לניצחון שביעי.
הינו ניצח בטור דה פראנס חמש פעמים, הוא יודע מהרגליים שלו, הראש שלו והנפש
שלו מה צריך כדי לנצח בטור. כשהוא אמר שארמסטרונג יכול לנצח שבע פעמים הוא
שלף בלי לחשוב, בלי להסס ובעיקר ממעמקי זכרונו המבוסס על אותה פרספקטיבה,
של מבט לאחור וניסיון הכי טוב שאפשר לשים בקביעה שכזו.
במשך כל הימים שהייתי בטור של שנת 2001 לא שמעתי ולו עיתונאי אחד, צופה
אחד, חבר או חברה במנהלת הטור שחשבו שלאנס ארמסטרונג צח ונקי כילד במשחק
מחניים של גן חובה, אבל בזמן אמת לא הבנתי את כפל משחק ההתייחסות, במילים,
בדיפלומטיה.
עכשיו יש רוכב, ספורטאי-על, חדש. כך על פי השתקפות הניצחון שלו בטור דה
פראנס 2013. הוא הביס את מתחריו בפער שלא זכור ממהדורות נטולות סימום
ספורטיבי.
כל התייחסות הקהל והתקשורת היא רק ביחס להתייחסות שהפגינו כמעט כולם והכל לעידן ארמסטרונג, האיש והתופעה.
שבוע, לילה ועוד יום שאחרי סיומו של הטור המאה לקח לי להבין את זה. אנחנו
לא שופטים את כריס פרום כמנצח הטור – אנחנו שופטים את עצמנו כמי שהיו שם
וראו בעיניים פקוחות לרווחה את ארמסטרונג מרמה אותנו.
אנחנו שופטים את פרום מהמקום הילדותי ביותר שלנו. כמעריצים שרומו,
כעיתונאים ששתקו, כפרשנים שלא העזו וכן, אני אחד מהם – אני זוכר בלי
שתצעקו.
אז פחדתי לכתוב את האמת. אמרתי אותה לכל מי ששאל אותי, אבל מהפה לחוץ ולא
בכתיבה מחייבת. הייתי פחדן כי ידעתי מה קרה לאמיצים שכתבו ואמרו את האמת
בצורה מחייבת. ידעתי כי לא אוכל לעמוד בתביעה של לשון הרע.
קריסטוף בואסון, דוויד וולש, פרנקי אנדרו ואשתו, פליפו סמיאוני ועוד רשימה
לא ארוכה של מי שאמרו כי ארמסטרונג רמאי ונרדפו לעיתים עד חיסול קריירות
ואפילו חיים.
העובדה שלא כתבתי שהוא רמאי לא סייעה לי ובכל זאת נתבעתי – ולו רק על שלא
הכחשתי וכאילו ההכחשה שלי היא שהייתה מנקה את הוורידים של לאנס ארמסטרונג.
במסגרת תביעת לשון הרע שהוגשה נגדי היה גם סעיף בו נתבעתי על עמימות,
בתשובות שלי וכרמז (כך התביעה) על שאני אומר שלאנס ארמסטרונג משתמש בחומרים
משפרי ביצועים.
הסעיף הזה הוסר מהתביעה מהר מאוד אבל אני זוכר את ההרגשה הרעה, שהייתה
מבוססת על אי הידיעה, כי לאנס ארמסטרונג צירף אותי לרשימת הראויים לחיסול.
מהמקום והחוויה ההיא אני יודע ומבין היטב את ההכאה על חטא, שמוביל
להתייחסות הסקפטית והחשדות שכה שכיח עכשיו להטיל על הניצחון של פרום.
איני יכול להעיד על תכולת הוורידים של פרום כפי שאז לא יכולתי להעיד על תכולת המקבילים אצל ארמסטרונג, אני כן יכול להצביע על השוני.
הניצחון של פרום לא דומה כלל לניצחונות של ארמסטרונג
| בכל שבעת הניצחונות של ארמסטרונג הוא גילה חולשה, מול התקפות של יריביו, פעם אחת בלבד. חישבו על זה – שבע מהדורות של תחרות הספורט הקשה בעולם. כ-25,000 ק"מ של פעילות פיזית קיצונית ורק ביום אחד, על פני 147 ימי תחרות ב-167 ימים סך הכל ורק יום אחד של חולשה. אלו נתונים לא אנושיים וכתבתי על זה מעט מדיי, כולם כתבו על זה מעט מדיי, אבל פרום הוא לא ארמסטרונג. במהלך השבוע האחרון של הטור הוא גילה חולשה מול העובדה שהוא ניצח בכל זאת מעידה אולי על מתחריו ולא עליו. הוא מצידו הציג זה לא יבלבל כמעט אף אחד. אנחנו נהיה סקפטיים משום שתודעתנו קיבלה כוויה בימים הקרובים תתפרסם רשימה של רוכבי-על שעשו שימוש נרחב בחומרים משפרי |
פרום – מה לא אנושי בזה?
(צילום: gettyimages) |
אין בספורט מקום לרמאים? חישבו על זה שוב. יש כסף = יש רמאות. הקפיטליזם
היא הדת החדשה? יהיו רמאים ובדיוק כמו שכל דת נוצלה לכוחניות כך גם עם הכסף
וכשהוא בספורט הוא לא טהור לעומת מקומות אחרים בהם הוא מנהל את העסק.
מי שיתאכזב לגלות מה שווה הכסף עבור בני האדם, באשר הם, ימשיך להתאכזב מספורטאים ומנהלי הספורט ההישגי כשהם יתגלו כרמאים.
אין לי בכלל שאלה על קיומם של רמאים בכל מקום בו יש כסף וכך גם בספורט.
השאלה היחידה שיש לי בהקשר היא האם אי פעם גם יעשו ניקיון מרמאים גם בענפי
ספורט עם משכורות ההופכות אנשים למיליונרים.
להתעסק בתפיסת הרמאים מבין רוכבי האופניים ראוי לצמד המילים "משחק בכסף קטן".
בואו נראה את מי שהשליטה והיכולות בידיו משחק בכסף הגדול שיש בספורט. זו
תמימות לחשוב שבענף שבו מעטים מתעשרים כולם רמאים, אבל בענפי ספורט שהכל
מתעשרים אין רמאים בכלל.
אני לא מאמין שיש פחות רמאים בכדורגל לעומת הדבוקה הבכירה. יותר קל לעשות
את הכסף בכדורגל. צריך להאמין באגדות כדי לחשוב שבגיל צעיר מספיק יש איזו
מערכת המזהה את הרמאים ושולחת אותם לדבוקה במקום למגרש הכדורגל.
אני אמשיך ליהנות מתחרויות אופניים, ועל אחת כמה מהטור דה פראנס, משום שאני
לא מביט על ביצועי רוכב וחושב עליו כטהור או רמאי. אני אמשיך מאותה הסיבה
ליהנות ממשחק כדורגל.
אני יודע שזה ספורט מקצועני, שיש מי שמתעשר בו ואני יודע שלכל תחומי החיים
זה נכון – במקום בו יש כסף יש רמאים. כריס פרום לא ראוי שבגלל זה לא נשפוט
את הניצחון הספורטיבי שלו באובייקטיביות של פרשנות ספורטיבית טהורה ולכן
אהיה חייב לו והרבה יותר לעצמי את זה, אל דאגה, הבנתי שזה היה ארוך מספיק
וזה יהיה במאמר אחר.
רק לסיום – תודה לך כריס פרום, תודה לכם כל הספורטאים של הדבוקה, שהענקתם לי עוד חודש יולי מדהים, מרגש ומלהיב.
יאיר בן עמיעורך ראשי של אתר Shvoong ובעל הטור מציאות נושכת.
-
יאיר שלום,
גם אני עקבתי בשקיקה אחר כל יום של התור האחרון. היה זה תור משובח אשר גרם לי לאהוב ביתר חוזקה את ענף האופניים. 21 ימים של רכיבה הרואית של רוכבים בעלי יכולות פיזיות ומנטליות מעל, הרבה מעל האנושי (אולי…), אך מעל הכל, הייתה זו תחרות, תחרות ארוכה שבה יתחרו בני אדם, כן, כן, בסך הכל בני אדם, בעלי רצון אחד עיקרי: לנצח ולהוכיח את עליונותם הספורטיבית. כשמנטרלים את הגורמים החיצוניים של התחרות ואת כל השאלות המציקות לגבי יושרו בספורטיבי של רוכב זה או אחר, מנצח יש רק אחד והשנה היה זה פרוס, הוא היה החזק ביותר, הטוב ביותר מבין הרוכבים. הוא ניצח בזכות המחויבות הגדולה שלו לספורט האופניים ולהישגיות האישית. ללא עוררין ניתן לקבוע די בוודאות שהוא הרוכב הגדול ביותר כיום.
אהבתי במיוחד את הרוכב הצעיר הקולומביאני, שללא שום ציפיות מיוחדות ממנו הצליח לסיים במקום השני וזכה בחולצה הלבנה והמנוקדת. עוד נצפה לגדולות ממנו.
קדימה Vuelta de Espana!!!!!!!! -
Amir Huber · Tel-Hai Academic College
לא ארמסטרונג ולא שמות רוכבים אגדיים אחרים רימו אותנו, ומספיק עם הדמגגויה הזו – הם כולם היו\עדיין "מסוממים" בין מסוממים! אבל לארמסטרונג היו הרגליים הטובות ביותר מביניהם (וגם אם לא מקבלים את העובדה הזו – למה נזכרו לשלול לארמסטרונג את התארים כמה שנים טובות אחרי הזכיה?!? כנראה שהיה נוח לעצום עיניים??? לצרפתים הפתרונים)ונגיד ונאמר שלא ניתן לקבל את העובדה שהספורט כולו מורכב מ"משתמשים" – אז אפשר לבטל את הטור אתמול בבוקר, בדיוק כמו את הוואלטה או את הג'ירו.
מי אנחנו שנבקר את אותם רוכבים?!? אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעלות על האופניים ל-21 קטעי תחרות, יום אחר יום…על נקי או עם תוספות, אלו ספורטאי-על, כל אחד ואחד מהם! ומעל כולם יש כמה כאלו פנומנלים שבולטים במיוחד… -
רמאות יש גם במקומות בהם אין כסף, החל ממשחקי חצר של ילדים ועד תגליות מדעיות. רמאות קיימת בכל מקום יש שאיפה אנושית, תחרות ויוקרה (חומרית או אחרת). זה דפוס התנהגות אנושי בסיסי.
לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות
