לצד הדברים היפים בישראמן סמסונג 2013 חוויתי גם מפגש עם כמה ספורטאים מכוערים. אלו אשר העולם נוצר עבורם וכל השאר – בני האדם, הטבע ואחרים, הם רק הקישוט של החיים שלהם. מצידם אין מלבדם
מאת:יאיר בן עמי
ישנה הנחת בסיס מאוד שגויה כי ספורטאים הם אנשים טובים יותר. לא משנה ממי אלא כעובדה – אם בחרת את הספורט כדרך חיים כנראה שיש בך משהו מעבר. אישית, נפרדתי מהנחה זו בערך כשהחלטתי שהספורט יהיה מובנה בחיי.
בעת שנסענו למעבר נטפים, לאחר שראשוני המתחרים בישראמן סמסונג 2013 כבר יצאו מתחנת ההחלפה הראשונה ועשו דרכם אל ציר 12, ראינו דבוקות רוכבים על המסלול, כמו גם רוכבים בודדים. פתחתי חלון ואמרתי להם כי ראשוני המתחרים מתקרבים ובקשתי כי יעמדו בצד. תגובתם נעה בין צחוק מלא לגיחוך למשמע הבקשה ואחד מהם אף הפגין חיבור רגשי מופגן לתרבות רחוב רדודה כשצעק: "למה הכביש שלך?".
או במילים של אחד מהם: "הכביש שלך?"
ניסיתי להסביר לו כי הכביש אינו שלי אך נרכש עבור אירוע תרבותי בכסף רב, אבל מהתגובות הבאות שלו הבנתי שאני מדבר למישהו שרמת הבנתו את הנושא כנראה זהה לרמת ההבנה של הוונטיל באופניו, המשכתי בנסיעתי בצער וכאב אמיתי.
לאורך העלייה פגשנו עוד לא מעט רוכבים שלא ממשתתפי האירוע. כולם, בלי יוצא מהכלל, התעלמו מהבקשה לאפשר לרוכבים המתחרים לרכב על המסלול ללא הפרעתם. נסו לחשוב על זה כך – אתם נכנסים למתחם הבימה ערב הופעה. בוחרים לעלות על הבמה כדי לאמן את יכולות המופע האישיות שלכם וזאת בעת הופעה עבורה שילמו אנשים כסף, ולא, הם באמת לא באו לראות אתכם משחזרים את ערב סיום כיתה א'.
בין הרוכבים שראיתי בעלייה לנטפים היה אחד שגרם לי למבוכה רבה. הוא "דהר" במהירות של 8-10 קמ"ש במעלה ההר ובכל פעם ראיתיו שב בירידה, מול מתחרי הישראמן שטיפסו, רק כדי לטפס שוב מעלה. תהיתי אם בארוחת השבת הוא פצח במונולוג דומה לזה: "אנשי הברזל האלו באמת זבל, קרעתי אותם בעלייה לנטפים". שאלתי את עצמי כיצד איש כזה אינו חש ולו במבוכה קלה שבקלות או מרגיש פתטי על עצם חדירתו למתחם אירוע בו מותר לו להיות הצופה ולא מעבר. האם הוא גם היה מתפרץ למגרש בקאמפ נואו כדי לבצע דריבל מול מסי, או להשתלב בחוד הדבוקה של הטור ה פראנס בפאתי האלפ דואז'?
סמסונג 2013, כנראה בדרך לספר לחבר'ה איך הוא קרע את אנשי הברזל בדרך לנטפים
אני יכול להבין את הפיתוי בעצם הרכיבה על כביש סגור. זה רעיון מעולה, מתבקש וטוב שרוכבי אופניים עולים על מסלולי תחרות כשהם סגורים. איני מבין את אי הבנתם הבסיסית של אותם האנשים הנשארים על המסלול כשהמשתתפים מגיעים אליהם. מדוע אין להם את מינימום המושג התרבותי להבנת ההתרחשות? מדוע הם לא עומדים בצד ומריעים למתחרים אלא מוצאים עונג גדול יותר ברכיבה לצידם, או על אחת כמה וכמה להתחרות בהם? וכן, ראיתי גם כמה רוכבים פתטיים שממש נכנסו לתחרות מול אנשי הברזל וללא מספרי משתתף אלא כאורחים לרגע, מהסוג הרע, הבזוי והמעליב אותם עצמם.
ייתכן והסיבה לתופעה הזו קשורה להיסטוריה הקצרה של מרוצים מהסוג של ישראמן סמסונג. אולי עוד יש תקווה כי בעתיד נראה רוכבי אופניים הנעצרים על המסלול והופכים למעודדים של המתחרים, ממש כמו בשאר העולם התרבותי. מצד שני, אל לנו לשכוח כי רוכב האופניים, הטריאתלט הישראלי הוא אחד מאיתנו, בעל תרבות הכביש הישראלית. כל רוכב אופניים או טריאתלט הוא גם נהג ונהג ישראלי טיפוסי הוא כזה הנכנס לרכב כדי לבצע את המופע האישי שלו, הנהגים האחרים, התמרורים ושאר הנמצא בכביש הם רק התפאורה לביצועי הנהיגה המדהימה שלו.
הטור הזה יושב אצלי מאז שפגשתי את אותם פולשים עבריינים למסלול הישראמן סמסונג 2013. היה לי קשה לקבל את העובדה כי אירוע כל כך יפה, המשדרג עצמו מדי שנה וזוכה לשבחים למרות כמה תקלות, יזכה לטור על המכוער. מצד שני לא יכולתי להרשות לעצמי לסיים את שלב הסיכומים בלי לכתוב על זה.
בשורה תחתונה לא אתן לאותם אנשים לקלקל את הרושם הכללי – ישראמן סמסונג הוא אירוע מדהים וכזה שעושה מצב רוח טוב מספיק כדי שכמה אנשים פתטיים לא יוכלו לקלקל אותו.
