אפשר היה לכנות את החודש האחרון כחודש האלימות בספורט הישראלי, למה זה מזכיר לי את הלא טוב ממרתון ווינר ירושלים שהיה ברובו נפלא
מאת:יאיר בן עמי
הסיכום הזה החל לפני כשלושה שבועות, בערב שבת וכמה שעות לאחר סיומו של מרתון ווינר ירושלים 2014 כשהייתי בנסיעה הארוכה הביתה. אירועי הספורט הגדולים של ישראל, ומרתון ירושלים בהחלט ממוקם גבוה בדירוג אירועי הספורט הישראלים, תמיד מרגשים אותי, לשמחתי האכזבות הולכות ופוחתות. אין זה אומר שנכון להתעלם מהן.
על פי הצהרות מובילי האירוע, החזון וקיומו של מרתון עיר הבירה של ישראל הוא להביאו לרמת אירועי ספורט בינלאומיים הכי יוקרתיים. המודלים הם תחרויות המרתון היוקרתיות ביותר בעולם.
לא מעט ממהלכי הארגון והביצוע הסופי אכן טובים, יוצרים רף גבוה וראוי להצהרת הכוונות ואת ההתרגשות והחגיגיות אפשר לחוש ימים טרם הזינוק של המרתון עצמו. האקספו של מרתון ווינר ירושלים מרשים ויוצר את האווירה הראויה, הטקסים וההכנות, יחסי הציבור וההבנה כי אלו מובילים לחשיפה וסיקור אכן עושים עבודתם בזכות לא מעט בעלי תפקידים המודעים מאוד למהלכיהם ולתוצאות הסופיות.
בצד הספורטיבי בוצעו שינויים לאחר הפקת לקחי שנים קודמות. הפרדה כמעט מוחלטת בין הזנקות המקצים, ריווח גדול והצבת שערי סיום מרוחקים עשו טוב לארגון ואם יש טוב מזה גם יש הרגשה כי פרנסי המרתון ידעו להגיע אליו.
שערי הסיום של כלל המקצים מוקמו ברחוב מקביל לגן סאקר, בו מוצב מסורתית קו הסיום של המרתון מרכז מתחם האירוע, אמנם מסייע לבידוד המתבקש של האירוע המרכזי (ריצת המרתון) ומעניק אווירת חג אדירה בזכות המוני הנוכחים (כולל, אולי בעיקר, המשתתפים בהפעלות מסביב).
את אורי מנחם, מנהל אגף הספורט בעיריית ירושלים, ראיינו לפני המרתון וראינו לנכון לראיין אותו גם לאחר האירוע.
האם יש לקחים לגבי הזנקת מקצי ה-10 ק"מ? היו תלונות של רצים בין היתר על איחור בהזנקות.
"המרוץ בירושלים הינו מעגלי וקיים ממשק בחלקים של המסלול בין שלושת המרוצים הגדולים. כדי למנוע התנגשות בין המקצים, הוחלט השנה על הזנקת מרוצי ה-10 ק"מ החל משעה 10:00 בבוקר".
האם הזנקת חצי המרתון רבע שעה לפני המרתון הוכיחה עצמה כנכונה?
"הזנקת חצי המרתון לפני המרתון המלא הוכיחה את עצמה. תנאי הריצה לחצי המרתון וכן מזג האוויר היו מצוינים, הרצים התקדמו על המסלול, נכנסו למשפך הגמר וסיימו ללא הפרעה. על פי קווי החשיבה, ההצהרות וההתקדמות מהשנים הקודמות כבר אפשר לראות מבנה של למידה, הפקת לקחים ושיפור מדי שנה. אז מה בכל זאת הבעיה? הכרה והצהרה על מה שבאמת היה וההבנה למיקומה ותפקידה של התקשורת באירוע.".
על משמעותו של קו סיום סטרילי
אני יכול להעיד באופן אישי, מהקשר המתבקש שלי כעיתונאי מול עיריית ירושלים ובעלי התפקידים עימם אני בקשר לפני, במהלך ולאחר האירוע, כי הרצון הטוב, הסבלנות והסובלנות הם ברמה הגבוהה ביותר. חשוב לי להדגיש, לא היתה ולו פנייה אחת שלי, ושל מערכת שוונג בה אני עובד, בעקבותיה הרגשתי פחות מרצון טוב ועבודה מקצועית של האנשים אליהם פניתי. אין לי אלא לקוות ולאחל לעצמי מגע דומה מול כל צוות של כל אירוע אותו אני מסקר.
נכון שהרגשתם את האבל מגיע?! כי הוא באמת בא ולא רק בגלל הצורך בקושיות לפסח הבא עלינו לטובה. קו הסיום של מרתון ווינר ירושלים הוא מהיותר בעייתיים לסיקור עבור עיתונאי הרוצה לדבר עם הרצים כשהם על קו הסיום, לצלמם מקרוב ולהרגיש את המרוץ. מול אותו קו הסיום הוקמה במה, עליה עומדים ויושבים צלמים במרחק של כמה עשרות מטרים. בנוסף הוקם אוהל תקשורת מכובד ובו מסך עם שידור ישיר של המובילים בריצת המרתון.
כל אלו מעידים על הכוונה הטובה, המוכנות לקליטה וסיוע לתקשורת, וגם שיפור משנה לשנה – הבעיה היא בהגדרות וביצוע על קו הסיום.
לפני שהגיעו המובילים של המרתון אל קו הסיום הצליחו לפחות שני רוכבי אופניים, שאינם קשורים לארגון להיכנס לקו הסיום, סתם כי בא להם. אחד הבין כי אינו במקום בו הוא אמור להיות והתרחק מיידית, השני הצליח להגיע ממש עד לקו הסיום ואף לקיים הצגה, אותה כנראה חשב כמצחיקה, של מנצח. הוא הורחק מקו הסיום על ידי אנשים שאינם מאבטחים.
על פי דברי הסדרנים, ההוראה של בעלת תפקיד בארגון ואנשים נוספים שהיו במקום היתה" "להשאיר את קו הסיום סטרילי". הגדרה בעייתית כשמדובר במושגים של מדינת ישראל ובעיקר כשהיא ניתנת למאבטח ישראלי. המאבטחים לקחו את ההוראה ברצינות ודאגו להרחיק צלמים שביקשו להתקרב לקו הסיום, תוך כניסה לעימות ושימוש בכח פיזי. לפחות צלם אחד ומאבטח אשר תפס פיזית כדי להרחיקו, תוך שימוש בכח רב, נזקקו לטיפול רפואי.
לאחר שנרגעו הרוחות,עברו דקות מעטות ומספר מתחרים קטן מאוד עבר את קו הסיום הוא כבר היה עמוס ילדים, נשים וגברים אין ספור – כאלו שפשוט התחשק להם להיות שם, על קו הסיום. בלי תגים, בלי אישורים מסוג כלשהו, סתם כי המאבטחים תרגמו את השארת "קו הסיום סטרילי", רק למאבק באלו שניסו להיכנס בזמן מוגבל, קצר ושהסתיים בערך לאחר שהאשה השלישית חצתה את קו הסיום.
גם בנושא זה פנינו לאורי מנחם ושאלנו האם יש לקחים בנוגע לסדר באזור קו הסיום?
"הדברים אינם נכונים. לטובת הצלמים והתקשורת הוקמה במת צילום מול קו הגמר ובמרחק סביר ממנו כך שיוכלו לצלם ללא כל הפרעה. בנוסף, מנצחי המרתון הובלו אל עבר במת הצילום כדי לאפשר צילום מקרוב ולומר מספר מלים לתקשורת. בעניין עימותים בין המאבטחים לצלמים – הנושא ייבדק. בכל שנה אנו מפיקים לקחים במטרה לשפר את המרתון ולקראת השנה הבאה נבחן שוב את נושא הקרדיטציה לצלמים כולל מיקומם. מדובר ברוכבי אופניים ואופנועים שהובילו את הרצים לכל אורך המרוץ – התרת כניסתם למשטח הגמר יחד עם הרצים תיבדק שוב לקראת השנה הבאה".
מהכרות את מנחם ועיריית ירושלים אני סמוך ובטוח כי הוא יעשה את העבודה הנדרשת לטובת הפקת לקחים, גם אם בתשובתו הוא מעיד כי אינו מכיר ברוכבי האופניים שנכנסו לקו הסיום ללא היתרים, או קשר לתחרות וגם נושא המאבטחים כנראה ייבדק היטב.
ברור כי אלימות אינה צריכה להיות חלק מאירוע תרבותי ובטח שעובדת עירייה לא צריכה להתבטא במהלך עימות עם צלם במילים: "זה עניין אישי, אני אדאג אישית שהוא לא יהיה כאן ורק על הפרינציפ" כי אלימות פיזית מתחילה לא פעם במילים אלימות – גם הפעם אותן מילים הלהיטו את המאבטחים, בעיקר אחד.
אין שום בעיה בקו סיום סטרילי לחלוטין, יש תחרויות מרתון בעולם וגם אירועים גדולים יותר המאפשרים כניסה של המוני עיתונאים וצלמים לקו הסיום, יש שלא מאפשרים כלל, רק בישראל ראיתי מאבק פיזי בעיתונאים או צלמים רבע שעה לפני שאותו המקום הופך לטיילת המשוחררת מכל הכוונה, בדיקה וסדר מינימאלי.
אם מורידים את התקריות בין המאבטחים לצלמים על קו הסיום רואים הרבה טוב במרתון ווינר ירושלים, קודם כל מההבנה כי לאחר שני אירועי מרתון גדולים בחודשיים שלפני מחייבים את המרתון של עיר הבירה להציב רף ארגוני מרשים.
האבל
בשבוע בו שחקן מכבי חיפה בכדורגל מגיב לקללות אוהדים בזריקת חפץ, כוכב מכבי תל אביב בכדורסל עולה ליציע "לחסל חשבונות" עם אוהד שקילל אותו, חייבים לזכור כי לפני 20 שנים שחקן כדורסל אחר של מכבי תל אביב עלה ליציע לסגור חשבון עם עיתונאי וגם אז לא הופקו לקחים. אלימות מילולית מובילה לאלימות פיזית, בקרית אליעזר, הדר יוסף וגם במרתון ווינר ירושלים זה הוכח שוב והיטב.
בדיחה
איש שחצה פסי רכבת, שומע את שריקת הרכבת ומיד נדרס. בדרך נס הוא שורד ומצליח לזחול עד לביתו. מיד כשהוא זוחל דרך דלת הכניסה לביתו הוא שומע את הקומקום משמיע שריקה המסמנת את רתיחת המים. האיש אוזר כוחות וקם מזחילתו, תופס את הקומקום, מטיח אותו על הרצפה ובועט בו עד שהוא מתפרק לגמרי. אשתו שואלת בזעזוע לסיבה להתנהגותו והאיש משיב "צריך להרוג אותם כשהם קטנים".
אלימות צריכה להיעצר בתחילתה, כשהיא קטנה, בשלב המלים ובצורה מרתיעה שתבהיר בדיוק איפה הקו האדום שממנו האלימות מאבדת שליטה.
