כל אחד מאיתנו נחשף לתחביב הסבולת בדרך שונה כלשהי. חלק קטן מהאנשים מתאמנים לבד ורק לבד. אחרים מתאמנים אך ורק עם אנשים. מבחינה מקצועית אני מאמין בשילוב. להתאמן לבד בחלק מהזמן זה חשוב. גם כדי שתהיה לך גמישות מסויימת, כדי שתוכל להיות קשוב לעצמך ורק לעצמך באימונים מסוימים, במיוחד הקלים יותר, וגם כדי שתלמד לדחוף את עצמך ולהוציא מעצמך הרבה כשאתה לבד. כי הרי בסוף בתחרות זה אתה עם עצמך. לפתח תלות בשותפים לאימונים זאת טעות מקצועית בעיני.

הרי בסוף בתחרות זה אתה עם עצמך | צילום: ליאור זך מאור

ומצד שני להתאמן עם חברים-שותפים לאימונים זה מאוד נחמד. לבלות במחיצת אנשים שכיף לך איתם. זה מאוד מלמד ומעשיר, במיוחד אם הם מנוסים ממך. ואם זה נעשה במינון ובאופן הנכון זה עשוי לדחוף אותך ולקדם אותך מקצועית. כשאתה קצת עייף ולא מתחשק לך לקום העובדה שמישהו ממתין לך בחוץ מוציאה אותך מהמיטה. ואם אתה קצת רדום וחבר שלך לאימון מגביר כנראה שתנסה ליישר איתו קו והוא ימשוך אותך.
לכן גם רבים מטובי הספורטאים בעולם הסבולת גרים אחד ליד השני. מתאמנים ביחד לפחות בחלק מהאימונים גם אם הם יריבים ברמה מסויימת בתחרות.

הגאוגרפיה ואפשרויות הבחירה

הגאוגרפיה היא אכן פקטור משמעותי בעניין חברים-שותפים לאימונים. איפה אתה גר והאם יש לך בכלל מבחר כלשהו וכמה חלופות. מי שגר באזורים עם הרבה אוכלוסיה כמובן נהנה מאין ספור אופציות והסיכוי שלו למצוא את האנשים הנכונים עבורו הוא גדול יחסית. לעומת זאת מי שגר בפריפריה, בפרובינציה, הרבה פעמים מוצא את עצמו מוקף בחברים-שותפים לאימונים היחידים שיש לאזור להציע. ואז האופציה החלופית היחידה שלו היא להשקיע בנסיעות ארוכות לכל אימון משותף עם אנשים. לא פשוט ולא מתאים לכל אחד. צריך להחליט שזה מספיק חשוב עבורך ולתעדף את התחביב גבוה מכל הבחינות.

קבוצת השווים-השפעה הדדית
בהנחה ויש למישהו אופציות אני תמיד מסתכל עם מי הוא או היא בוחרים להתאמן. מי החברים-שותפים שלהם לאימונים. מה זה אומר עליהם ולאן זה כנראה יוביל אותם מבחינת התקדמות וכדומה. האדם הוא חיה חברתית ולא במקרה כמעט כולנו חיים בלהקות ואנחנו לא זאבים בודדים. במונחים מקצועיים אפשר לכנות את הלהקה שלך "קבוצת השווים". האנשים שיש לך איתם לפחות מספר דברים במשותף ובאופן מודע ולא מודע הם משפיעים עליך ועל האופן שבו תתעצב כאדם וכספורטאי סבולת.

רמת מחויבות דומה
אבל נחזור לחיובי. אופציה אחת שבאמת תתאמן ותתחבר לאנשים שהם דומים לך בגיל, בסטטוס, וכדומה. לכאורה אלה האנשים שיש לך הכי הרבה שפה משותפת איתם. הם במקום דומה לך בחיים ויש הרבה נושאי שיחה. אבל לפעמים מקור החיבור הוא שונה. מטרות משותפות, יכולת דומה, וכדומה. ועוד לפני כן-רמת מחוייבות דומה. מרבית האנשים מתאמנים עם ספורטאים עם רמת מחוייבות לתחביב דומה לשלהם. אם מישהו מתאמן פעמיים שלוש בשבוע, בקטנה, בלי שום אספירציות תחרותיות אין לו הרבה משותף עם מישהו שמתאמן סופר ברצינות לפחות פעם ביום וחולם להשתתף באליפות העולם בענף שלו.
רמת מחוייבות במאקרו מתחילה במיקרו. קבענו מקום ושעה כולם מגיעים ואף אחד לא מבריז (למעט מצבים יוצאי דופן). כולם מגיעים עם מה שצריך לטובת האימון. ציוד, ביגוד, תזונה, הכל.
אחריות הדדית כי ברגע שאתה לא מגיע מוכן אתה פוגע גם באימון של אחרים כנראה.

יכולות דומות
אם היכולת של החברים-שותפים שלך לאימונים דומה לשלך זה משפר את הסיכוי שתתאמנו טוב ביחד. המספרים דומים והקצבים מקבילים. יום אחד אתה קצת עייף ומישהו אחר מוביל ודוחף ויום אחר זה להפך. אם זה נעשה נכון השלם שווה יותר מסכום חלקיו ונוצרת סינרגיה משימתית וחברתית שדוחפת את כולם ויש בה הרבה סיפוק והנאה.

מקצועית להתאמן רק עם אנשים שהם הרבה יותר חלשים ממך באופן קבוע זה בעייתי. גם כי לא יהיה מי שינשוף בעורפך מפעם לפעם או אולי אפילו יהיה לפניך בחלק מהאימונים. וגם כי אתה עלול "להרדם" קצת ולקבל תחושת מסוגלות מעוותת-"גיבור על חלשים-איטיים". סוג של "מלך השכונה/היישוב". אבל העולם נמשך מעבר לשכונה או ליישוב הקהילתי שאתה חי בו.

להתאמן ולהתחבר לאנשים שהם דומים לך בגיל, בסטטוס, וכדומה | צילום: ליאור זך מאור

להיות הכי חזקים/חלשים בחבורה
חלק מהספורטאים ממשיכים להתאמן עם חברים-שותפים חלשים מהם לא רק בגלל החברות. להיות הכי חזק בחבורה זה אומר בוודאות שכולם יעריכו אותך ויהללו אותך פנים אל פנים או בווצאפ אחרי כל אימון משותף. איזה בן אנוש ירצה לשנות את זה?

מאידך להתאמן רק עם אנשים שהם משמעותית יותר חזקים ממך באופן קבוע זה גם בעייתי בעיני. אם הפער בינך לבין "שותפיך לאימון" הוא מעל 10% זה אומר שכנראה אתם לא באמת מתאמנים ביחד או שאתה מתאמן כל הזמן חזק וקשה מדי כדי להישאר איתם. מקצועית המצב האופטימלי והקלאסי מבחינתי הוא מה שאני קורא פלוס מינוס 5%. כלומר אתה מתאמן עם מספר אנשים שחלקם חזקים ממך במקסימום 5%, חלקם חלשים ממך במקסימום 5%, וחלקם ממש ברמה שלך. חמישה אחוזים אולי נשמע מעט אבל בספורט תחרותי 5% זה המון. במרתון זה נניח 10-15 דקות בתוצאה, באיש הברזל מעל חצי שעה.

אגו ועודף תחרותיות

אחד הדברים הכי מורכבים באימונים משותפים הוא אגו ועודף תחרותיות. כל אימון הופך להיות מלחמה מי "ינצח" את מי וכדומה. מקצועית זה גרוע מאוד כי זה כנראה מסלול ישיר לפציעות ו/או עומס יתר. אימון קל הופך לאימון חזק בגלל שמישהו מגביר, מישהו אחר מיישר איתו קו, ומתפתחת דינמיקה תחרותית בעייתית. האגו הוא מוקש שקשה מאוד לנטרל ונדרשת מידה לא מבוטלת של בגרות ואיפוק מצד כל המעורבים.

גרף שיפור

במקרים רבים נוצרת בהדרגה "היררכיית יכולת" בין זוג או קבוצת חברים שמתאמנים ביחד. "הכי חזק", "הכי חלש", וכדומה. בהנחה ומצליחים לפצח את עניין האגו, האתגר הבא מתרחש כאשר משהו באיזון מופר והיררכיית היכולת משתנה. מישהו קצת זייף ולא התאמן, מישהו אחר התאמן בחריצות והשתפר מאוד, ויחסי הכוחות השתנו. החלש הוא כבר לא כזה חלש ואולי הוא אפילו הכי חזק פתאום. מבחן סופר קשה לחברות ולא מעט חבורות שחיינים/רוכבים/רצים התפרקו על הרקע הזה.

לסיכום
להתאמן עם חברים זה כיף וזה עשוי לסייע לך מאוד להשתפר. אבל זה צריך להיות החברים הנכונים. מחוייבים כמוך, בשאיפה באזור הגיל והסטטוס שלך, עם מטרות משותפות או לפחות דומות, יכולות דומות, מעט אגו, והבנה שהחברות יותר חשובה מהתחרות.