המטרה של מאמר הסקירה הנוכחי הנה לתאר את היחסים של פציעות ריצה על פי המיקום האנטומי ואת האנטומיה הספציפית בגברים ובנשים, ולמצוא האם יש קשר. קיימת ספרות ומחקרים בנושא האנטומיה הספציפית והפתולוגיה הייחודית לשני המינים, אך רק המיקום האנטומי של הפציעה יכול היה להיות מחולק על פי מין.
עוד כתבות בנושא
מהם שברי מאמץ ואיך נמנעים מהם?
על כאבי שרירים מאוחרים ופציעות בתקופת הקורונה
מה כואב לכם? כך תקטינו את הסיכוי לפציעה
באופן שאינו מפתיע ובהתאמה למאמרי סקירה שהתפרסמו בעבר, מרבית מפציעות הריצה (70%) מתרחשות באזור הברך ומטה. ממצא זה נכון גם בגברים וגם בנשים. ישנן כ-10 פציעות ריצה נפוצות ויש להן פתולוגיה ספציפית אופיינית. למרות שהאזורים שנוטים להיפצע בעקבות ריצה הם זהים בגברים ובנשים, עדיין הפרופורציות של כל אזור פציעה הן שונות. ההבדל העיקרי הוא שאצל נשים אחוז גבוה מהפציעות הן באזור הברך (40% מסך כל פציעות הריצה בנשים), לעומת זאת הגברים אחוז פציעות הברך עומד על 31% ופציעות באזור הקרסול מהוות 26%. ההבדלים הללו בין גברים לנשים יכולים להיות כתוצאה מהבדלים מבניים שקיימים בין גברים לנשים או הבדלים תפקודיים בביומכניקה של הריצה.
לנשים יש יותר פציעות ברך – לגברים יותר באזור הקרסול
למשל, אצל נשים שמשחקות כדורגל וכדורסל ידוע זה מכבר שיש אחוז גבוה של פציעות טראומטיות בברך לעומת גברים העוסקים באותו תחום. המנגנון שהוצע שעומד בבסיס להבדל הזה הוא שקיים הבדל בבקרה העצבית-שרירית בנשים שנובעת מזווית Q גדולה יותר, שכתוצאה ממנה ישנה תלות גדולה יותר בפעילותו של שריר הארבע ראשי על מנת לתמוך בנחיתה. להבדל הזה שבין המינים יש השפעה על הפתולוגיות הספציפיות הקיימות ומדווחות.
הגיוני שזו פציעה יותר "נשית"? | צילום: People photo created by freepik – www.freepik.com
שתי פציעות ריצה מפורסמות ונפוצות מאוד הן patellofemoral pain syndrome) PFPS) ו-AT שזה Achilles tendinopathy עם רוב "לטובת" פציעות באזור הפטלה-פמורלית שככל הנראה ההטיה הזו משקפת את ההשפעה של מין הרץ, כאשר אצל נשים יש יותר פציעות באזור הברך. באופן זהה, לגברים יש יותר פציעות של אזור הקרסול לעומת נשים (26% לעומת 19%). ההנחה הזו נתמכת על ידי 2 מחקרים שנכללו שעושים הפרדה לפי מין (מחקר על פציעות ריצה. 2014, מחקר רטרוספקטיבי על 2002 פציעות ריצה).
החוקר Taunton דיווח במחקרו מ-2002 על הבדלים בפציעות לפי מין ובפרופורציות של PFPS, AT, ושל Plantar fasciitis שדווחו מתוך סך הכל 2,002 רצים פצועים. הוא מצא שבנשים היו יותר PFPS מאשר בגברים והרבה פחות AT ו-PF. במחקר אחר שנעשה על מדגם קטן יותר של רצים (254) הפרופורציה של הרצים שהיה להם PFPS היתה גבוהה יותר בנשים, לעומת זאת הפרופורציה של הפציעות מסוג AT ו- PF היו זהות בין שני המינים.
יש לבדוק מהי ההגדרה של רץ
הפרופורציה של פתולוגיות ספציפיות גם היא מושפעת מהשונות הקיימת בזמן ההחלמה מפציעות ריצה שונות ומהסיכוי שלהן להישנות (מחקר על פציעות ריצה. 2014). למרות שזו לא היתה המטרה של מאמר הסקירה הנוכחי, החוקרים מספרים שהיו מסוגלים לדווח על ההארעות הכללית של פציעות ריצה מתוך 26 מחקרים. סך כל ההארעות של פציעות הריצה עומד על 42.7%. איסוף המידע כשלעצמו מכל המחקרים לא היה פשוט בשל סיבות מגוונות כמו חוסר עקביות בהגדרת מיהו רץ, מהי פציעת ריצה וכו'. בנוסף, בעיה מרכזית שנתקלו בה החוקרים היא חוסר בהירות ועקביות בין המחקרים המדווחים על מספר הכולל של הרצים, מספר כולל של הפציעות, סך כל הרצים הפצועים, וכן מספר הפציעות החדשות לעומת הפציעות ריצה שהן חוזרות ונשנות.
ולמה זה קורה פחות בקרסול כשמדובר בנשים? | צילום: People photo created by freepik – www.freepik.com
מאמר הסקירה הנוכחי מעלה מספר כללים שצריכים להילקח בחשבון בתכנון המחקר הבא בנושא כמו למשל מהי ההגדרה של רץ. מאמרי סקירה שונים מדווחים על הבדלים בפציעות ריצה ברמות שונות: בין רצים חדשים, רצים בשעות הפנאי, חובבנים, תחרותיים ורצי עילית. הערכה לגבי נפח (זמן ומרחק) ועצימות (קצב המאמץ המבוצע) של הריצה תאפשר הערכה ותיאור נכון ומדויק של רמת/קטגוריית הרץ במחקר. הגדרת הפציעה מעמידה כאתגר את היכולת להשוות ממצאים בין מחקרים לא רק לפי ההטרוגניות הקיימת אלא בגלל שלעתים הקשר בין הכאב לפציעה הוא לא ברור וחד משמעי בענף ספורט שבו פציעות הן עניין כרוני מתמשך.
מכל המחקרים שנאספו על מנת לבנות את מאמר הסקירה הנוכחי, ניתן היה לאסוף מידע לגבי המיקום האנטומי של הפציעות, אבל את הפתולוגיה הספציפית ניתן היה לזהות רק ב-11 מחקרים. הסיבה היא הקושי הקיים לעתים להגיע לאבחנה מדויקת. בדרך כלל הסימפטומים והמיקום של הרבה מאוד מהפציעות הם ספציפיים, כמו למשל: medial tibial stress syndrome MTS, פיריפורמיס סינדרום, ו-AT.
חוקרים אולי צריכים לספק הנחיות ספציפיות ותיאור סימפטומטי עבור הרצים שמתייחס לפציעות הריצה הנפוצות ביותר על מנת שיוכלו לאבחן ולהגיע למסקנות בעצמם וכך תרומתם למחקרים תהייה מדויקת יותר (ברור שעל מנת לקבל טיפול נכון ומתאים יש להגיע לאבחנה ולטיפול אצל איש מקצוע). כלי אלטרנטיבי מומלץ שיאפשר לרצים להגיע לאבחנה כללית כמה שיותר מדויקת המתייחסת לפתולוגיה שלהם היא לגשת לאיש מקצוע. בסקירה הנוכחית ניתן היה להשתמש רק ב-15 מחקרים שדיווחו על הבדלים בפציעות בין המינים על פי מיקום אנטומי ורק שני מחקרים דיווחו על הבדלים בין מינים לפי פתולוגיה מסוימת.
בסיכומו של דבר, על מנת לאפשר מחקרים מהימנים בנושא, בהנחה שההגדרה של רץ ושל פציעת ריצה הן נכונות ומקובלות, המידע נאסף לפי מיקום אנטומי ולפי פתולוגיה ספציפית עבור נשים וגברים. הדרישה המרכזית על מנת להציג מידע מהימן הוא: לדווח על סך כל הרצים, סך כל הרצים הפצועים, וסך כל הפציעות. רוב המחקרים (19 מתוך 36 מחקרים) שנכללו במאמר הסקירה הנוכחי לא דיווחו מידע זה באופן ברור. נקודה חשובה נוספת שיש להקפיד עליה היא פציעות שמתרחשות פעם ראשונה לעומת פציעות חוזרות ונשנות, וזה בכדי לספק הערכה מדויקת של ההארעות.
לסיכום, מאמר הסקירה הנוכחי מראה שרוב פציעות הריצה קורות באזור הברך ומתחת לה וזה נכון לשני המינים, כאשר ישנה דומיננטיות לפציעות ברך בנשים. האזור של הברך ניפגע גם אצל גברים בסבירות גבוהה אלא שאצלם ישנו פיזור גם לאורך השוק וגם מעורבות יתרה של אזור הקרסול. כמובן שנדרשים מחקרים נוספים בנושא עם שיפור של דרך איסוף המידע.
