עוד רגע מסתיימת עונת המירוצים. היה טוב מאד, טוב שהיה ויהיה עוד הרבה יותר טוב. יאיר קרני, חברי ומאמני, מתפייט על מרתון תל אביב. להמון אנשים עוד נוצצות העיניים וגם אני מתרפק על עוד חצי מרתון לא רע כלל. ובכל זאת מחשבה עקשנית, מתגנבת כמו וירוס אל מערכת ההפעלה ומסרבת להימחק. מרוב שטוב משהו לא לגמרי טוב.

המרוץ איטי יותר, עמוס וצפוף במרכזו | צילום: רונן טופלברג

עוד כתבות בנושא מרתון סמסונג ת"א 2016
מיהם הידוענים שכבשו את מרתון סמסונג ת"א 2016?
יאיר קרני מסכם את מרתון סמסונג ת"א: "על זה חלמתי לפני 30 שנה"
סיכום המרתון: מנצח קנייתי, גיבורים ישראלים, והכוכבת?
לערוץ המרתון בשוונג

כשאני חוזר למרוץ האחרון בתל אביב משהו חורק לי. האירגון היה למופת. עוד יותר טוב מהאירגון המושלם של השנים הקודמות. צעירי "מכינת רבין" הסבירו פנים באוהל שבכיכר, האווירה נהדרת, האתר מוקפד, האקספו מפנק, היוגורט של מולר מעולם לא היה טעים יותר. היו מים בשפע לאורך המסלול, המרחקים השונים לא התערבבו ולא עיכבו, החולצות מחמיאות ועכשוויות, ותל אביב היתה יפה מאין כמוה. אז מה מטריד אותך, אני שואל את עצמי. משהו, אני עונה לי. אני שייך לאלה שאחרי כל מרוץ – טוב או רע – חוזר בראש, בהילוך איטי אל כל חלק מהמרוץ. מנסה לשחזר את התחושות ולהינות עוד קצת. מתאמץ להבין מה דעך. איפה? ומה התפוצץ ולמה?

החכמה המצויה אומרת שהקילומטר הראשון בכל מרוץ הוא קילומטר של ״היכרות״, לחיצת ידיים (או ליתר דיוק לחיצת רגליים) בין הרץ לבין המרוץ. אחר כך המרוץ נפתח ואתה משייט להנאתך או לסיבלך עד לסיום, ליוגורט ולמדליה הנכספת.

באותו יום שישי של מרתון תל אביב המבורך, המרוץ הוזנק בדיוק בזמן. והחריקות התחילו. לקח לי שישה קילומטר למצוא את מקומי. דחיפות, צפיפות, רצים שבאו כדי לפטפט עם החברים לאורך הטיילת, פטריוטים שמנופפים דגלים וחוסמים את המסלול, חיילים צועקים בגבריות מאותגרת ושוברים את השלווה. או כמו שאמרה בת זוגי ״זה נהיה כמו מרוץ הלילה״. היא העניקה מחמאה ואני הבנתי משהו אחר.

תל אביב אכן היתה לריצה המונית במובנה הבסיסי. יש משמעות טובה ורבה לכך שכל כך הרבה אנשים מסוגלים להתמודד עם המרחקים הלא פשוטים האלה. זה אומר שהפירמידה הספורטיבית מתרחבת ומעמיקה. ואין לי ספק: בעתיד הלא רחוק היא גם תייצר אלופים של ממש בשפיץ ובצמרת. אבל יש לזה מחיר. לפי אתר "מבט למרוץ" של אילן זיסר (זה המקום להודות לו שוב ושוב על תרומתו האיכותית לקהיליה) ירדה בשנתיים האחרונות המהירות של החציון בשתי דקות. 1:59 היתה התוצאה ב-2014, ו-2:02 ב 2016. ולשם השוואה ב-2003 מהירות החציון היתה 1:46.

מרתון תל אביב הוא בית המקדש | צילום: רונן טופלברג

משמע המרוץ איטי יותר, עמוס וצפוף במרכזו. רץ ממוצע ובינוני כמוני, שאף פעם לא יהיה בדבוקות המובילות, אבל תמיד רוצה לשפר את התוצאה, למצות את יכולותיו, לגעת בגבול המעטפת ואף מעבר לה, יתקשה לעשות זאת מתוך הגוף המרכזי של המרוץ. אני מתנצל בפני כל מי שדחפתי מבלי משים, סולח לכל מי שנעץ בי מרפק, שכחתי את הרגל שכמעט הפילה אותי בפנייה החדה לנמל. נהניתי מאד ואפילו שיפרתי את התוצאה מלפני שנתיים. אבל למה להצטופף? יש כל כל הרבה אלטרנטיבות הרבה יותר מרווחות, יש מספיק מירוצים לכולם. ולמרות כל אלה בשנה הבאה אני כנראה אהיה שם לאורך הטיילת. כי מרוץ תל אביב הוא בית המקדש, סנטיאגו דה קומפוסטלה, מֶכָּה ומערת אָמָרְנת של הרצים. וכשיש מצוות עליה לרגל אני מצוּוֶה ועולה.