פעם מזמן, עוד בימי חיינו, הכל היה פשוט. נעלי ספורט (או נעלי התעמלות, תלוי בשנת הלידה שלך), מכנסים קצרים כלשהם, גופיית ״אבא מכה״ ויאללה לשדות ולדרכים. היום לעומת זאת אי אפשר לצאת לדרך בלי גירעון תקציבי שנועד לכסות את הגרדרובה המעודכנת, המועדון היוקרתי, התזונאי העכשווי, המסג׳ החיוני, תוספי המזון ההכרחיים, השלוקר, כדורי המלח, הג׳ל המותאם, המשקה האיזוטוני וכמובן הקפה הארומטי שאחרי שמחירו פי 10 מעלותו. אם בכל זה לא היה די נכנסים בימים אלה לשוק כפכפי ההתאוששות.
האם מדובר בהתאוששות מסוג אחר?
עוד מאמרים של אברום בורג
המרתון שאברום בורג לא ירצה לשכוח
5 ספרי הריצה שמומלצים לקריאה
קאנאביס לא טוב לריצה
פעם מזמן, היו נעלי אילת, סנדלי האצבע. סוליה דקה מגומי, בתוכה נעוצה רצועה בצורת האות V וזהו. מראה מושלם של שְׁלוֹכִיּוּת לא אופנתית. עם הזמן הנעליים האלה עלו צפונה ופגשו בדרך את מותג הכפכפים הברזילאי, כפכפי הוויאנס הראשונים. אלה בכלל עוצבו בהשראת סנדלי האורז היפניים ("הזורי" המפורסמים) כסנדלי עניים ורק עם הזמן הפכו למותג עולמי על שם חופי הוואי הקסומים. באמצע עוד היו לנו את השקפקפים וכמה וריאציות שונות של סנדלי קיץ שהשתרעו מחוף הים לפרישמן ועד לשלש הבריכות הציבוריות של ירושלים.
הסנדלים הפכו למדע יוקרתי
פעם כשגמרנו לרוץ, רחצנו את כפות הרגליים (רובנו), גרדנו קצת בין האצבעות, עשינו עיסוי קל לכף הרגל וחזרנו לנעליים הרגילות ולשגרה. כל זה היה כאמור פעם מזמן, עד לפני עשר שנים בערך. היום כשהכל מדעי והכל ממותג גם ״סנדלי העניים״ הפכו למדע יוקרתי תומך ומשרת. היבואנים של ברוקס שהביאו לנו כמה מנעלי הריצה הנהדרות ביותר (במקרה שלי – הגוסט לדורותיה) החלו עכשיו בשיווק של ״כפכפי התאוששות״ של "Oofos".
תהיתי לעצמי האם זה עוד גימיק או דבר אמיתי. מסתבר שזה באמת. עכשיו אני מוכרח להודות שאני כבר קצת מכור. נגמרת הריצה ואני מחפש את הכפכפים כדי לתת לרגל את ההזדמנות להתאוששות מסוג אחר לגמרי. מדובר בטכנולוגית קצף שלקוחה כנראה מהמילה האחרונה במדעי הסוליה, אבל עושה את ההיפך הגמור. בעוד נעלי ריצה מתוכננות לתרגם את האנרגיה של הנחיתה והכוח של הצעד לריבאונד שמניע אותך שוב קדימה אל הצעד הבא. הרי שהקצף של "Oofos", סופג ברכות מתוכננת חלק ניכר (37% על פי נתוני היצרן) ממכת הנחיתה. האימפקט של הצעד לא מוחזר לקרסול, לברכיים, לראש הירך ומשם לגב ולצוואר. וממילא מוענקת למפרקים ולשרירים מעט מנוחה אחר מאמץ הריצה היומי. בניגוד לפליפ-פלופ הרגילות שהן לא יותר מאשר שכבת גומי החוצצת בין כף הרגל לרצפה במקרה הזה מדובר בעיצוב של ממש. עם תמיכה לקשת כף הרגל העייפה ולבוהנות שמקדימה. העמוד המפריד בין הבהן לשאר האצבעות לא גורם לשפשפת, הסוליה יציבה והקצף לא מאבד את גמישותו גם אחרי הרבה הליכה בתנאי חול, מים, בוץ וסתם טיולי שבת אחרי הצהרים. אפשר לשטוף או לכבס אותן והן לא משתנות כלל.
ולכל זה יש גם צד אנושי וחברתי. מעבר לנתינה של 3% מכל המכירות שלהם למשימה שנטלו על עצמם; למצא מרפא לסרטן השד, יש להם ״קו ורוד״ מיוחד (שעדיין לא מיובא ארצה). מסתבר ש-10 דולר מכל נעל שנמכרת מהסדרה הזו, מוקדשים למטרה הנעלה הנ״ל. וכל זאת כחלק מהסולידריות שלהם עם ״אחת מהמשפחה״, דונקן פיניגן, שאובחנה כחולת סרטן ב-2014. אני לא יודע איך ההסדר שלהם עם המשווק הישראלי, אבל אני מקווה שאיכשהו גם השקל הישראלי שלנו מוצא את דרכו לחשבון הבנק שיכול לעזור לכל אישה בעולם – אם, אחות, אהובה ובת באשר הן. הסיכום הוא פשוט ומעיד על כך שגם הרגל מתרגלת מהר מאד לפינוק החדש וגם מישהי – אחת משמונה,- אי שם בעולם מקבלת עוד סיכוי לחזור לחיים בריאים ולהמשיך ולרוץ איתנו עוד ועוד.
