אנשים שמאמצים אורח חיים יושבני מעלים את הסיכוי להשמנה מסוגים שונים, כאשר ההשמנה הבעייתית ביותר היא הבטנית מכיוון שהיא נחשבת מסוכנת וישנה הלימה בינה לבין היארעות מחלות מסוגים שונים.

פעילות גופנית אפקטיבית משפיעה על הפחתת השומן מכל סוג לרבות השומן הבטני, אך כמובן בתלות בתפריט התזונתי שהנו חשוב מאוד. לעומת זאת, יש כאלה שממשיכים לעלות במידת ההשמנה הבטנית למרות שהם מבצעים פעילות גופנית.

במרבית המקרים, אי ביצוע פעילות גופנית גורם גם להשמנה וגם להשמנה בטנית. בשנים האחרונות נבדק הקשר בין כמות השומן התוך בטני ובריאות, שכן ישנה שונות בין אנשים וזאת על פי רמת הפעילות שלהם. ישנו דבר המתואר כ-TOFI (רזים מבחוץ אך "שמנים מבפנים" – TOFI – Thin outside fat inside). אנשים אלה בדרך כלל אינם פעילים ובעלי הרגלי אכילה גרועים, אך על פניו נחשבים לרזים עם סיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה. ויש מושג הנקרא FOTI (שמנים מבחוץ אך "רזים מבפנים" . FOTI – Fat outside thin inside). אותם אנשים בעלי עודף משקל/השמנה שפעילים מאוד גופנית ורקמת השומן הבטנית שלהם הנה במצב תקין והם בעלי סכנה מופחתת אפילו מאנשים רזים שאינם פעילים. 

השמנה מוכרת נוספת הנה השמנה מסוג אגס, המאופיינת בריכוז שומן באזור הירכיים. בשל כך זו השמנה שהנה פחות בעייתית ומסוכנת לעומת הבטנית. בהשמנה בטנית ריכוז השומן הנו באזור המותניים ולכן הקרבה לאיברים פנימיים מעלה את הסיכוי ללקות בסוכרת, מחלות לב ועוד.

היקף המותניים המומלץ בישראל הנו כ-94 ס"מ לגברים ו־80 ס"מ אצל נשים ונעשה בכך שימוש נרחב לאמוד מידת הסיכון ללקות במחלות שונות ובכלל להערכת מצב בריאות.

במרבית המקרים אי ביצוע פעילות גופנית גורם גם להשמנה וגם להשמנה בטנית וישנו קשר הדוק במידת ההוצאה הקלורית מפעילות גופנית במהלך השבוע לבין הסיכוי לעלות במשקל ושומן הגוף. למשל, הוצאה קלורית שבועית של 2,000 קלוריות מפעילות גופנית מפחיתה משמעותית את הסיכוי לעלות במשקל לעומת הוצאה קלורית של 500 קלוריות. בנוסף, יש השפעה גם לעצימות האימונים. ככל שהעצימות ברמה גבוהה יותר, ההשפעה הפיזיולוגית באימון ואף אחריו מהותית יותר ותורמת להפחתה של השומן הבטני ובכלל של משקל הגוף.

אופן פיזור השומן בגוף והשפעתו

אופן פיזור תאי השומן בגוף הנו גנטי, אך לא רק. להרגלי החיים: התזונה, אורח החיים, ניתוחים שונים שעוברים ועוד יש השפעה על פיזור תאי השומן בכלל והאסתטיקה הכללית בפרט. כמו כן ישנם הבדלים בין השמנה בטנית להשמנה אגסית בהיבט של נוחות ביצוע הפעילות הגופנית, אופן פיזור השומן, הטכניקה של הריצה עם או בלי קומפנסציות (פיצויים) בשל ההשמנה ועוד.

להלן ההבדלים ונקודות לציון בהתייחס להשמנה בטנית לעומת השמנה אגסית בעת פעילות ספורטיבית ובד בבד – ריצה

1. מסורבלות מוטורית בשל ההשמנה – תופעה שכיחה למדי בעיקר אצל הסובלים מעודף משקל. מדובר על קלמזיות בתנועה, קואורדינציה ושיווי משקל ירודים, היתקלות של הרגליים אחת בשנייה ועוד. נתונים אנתרופומטריים (משקל, גובה, היקפים, הרכב הגוף ועוד) לא לפי ההמלצות לגיל ומצב ועוד. לכך השלכות אפשריות על מספר נפילות ואי נוחות בכלל בריצה.
2. פציעות ספורט – באופן כללי הסיכוי לפציעות גבוה יותר כשזה קשור למשקל גוף ואחוזי שומן גבוהים יותר. לשם השוואה, אצל אשה בת 36 עם 43% שומן פוטנציאל הפציעות והכאבים בכלל במערכת התנועה גדול יותר לעומת אשה בת 47 עם 25% שומן.
3. השמנת אגס והשלכות על הריצה – ריכוז שומן באזור הירכיים עשוי להיות כרוך במסורבלות מוטורית לא מעטה כלל (תלוי במידת ריכוז השומן). אזי ייתכנו שפשפות של הירכיים (הנפגשות אחת בשנייה), רוטציה חיצונית גדולה מדי של הירכיים בעת הריצה, שינוי היציבה הנדרשת לריצה ועוד.
4. גרירת רגליים בריצה – אופיינית יותר לאלה הסובלים מהשמנת אגס לעומת השמנת תפוח.
5. קריסה גדולה מדי של כף הרגל פנימה או החוצה – תלוי במשתנים לא מעטים וגם להשמנה יש חלק בכך.
6. אי סימטריות, גמלוניות, "ריצה מפוזרת" (חוסר אחידות של גפיים תחתונים ועליונים בתנועה בעת הריצה) –  משפיעים גם על מידת הוצאת אנרגיה בריצה שאינה טכנית ונוחה.
7. טונוס שרירי ירוד – משפיע גם הוא בשני סוגי ההשמנה. השמנה רופסת (ניתן להבחין בכך אצל מנותחים בריאטריים) המאופיינת שהשומן באזור הבטן או הירכיים חופשי ממש לנוע וזה ללא ספק משפיע על נוחות הריצה, טכניקה ועוד. מומלצים אימוני כוח אפקטיביים, הפחתת שומן הגוף וביצוע של אימונים אירוביים מתאימים על בסיס קבוע.
8. איטיות רבה בריצה והתעייפות מהירה – רלוונטית בשני סוגי ההשמנה ואז גם ייתכנו קומפנסציות. לא רק, ייתכנו מעידות ונפילות בתדירות רבה יחסית.
9. כאבים מסוגים שונים – ייתכנו הבדלים בין השמנת אגס לבין השמנת תפוח וזאת כמובן בהתייחס למידת ההשמנה ואופן פיזור השומן באופן אישי והעומס המופעל על המפרקים במקרה זה.
10. העמסת משקל לא מותאמת – בשני סוגי ההשמנה מדובר על העמסת משקל גבוהה שיש לה השלכות מסוגים שונים. לדוגמה, עומס גבוה על כף הרגל משפיע על השרשרת התנועתית בכלל ועלול לגרום לכאבים גם בגב התחתון, ברכיים וירך.
11. חולשה של שרשרת השרירים האחורית של הגוף – במקרים לא מעטים חולשה של השרירים בחלק האחורי של הגוף לעומת החלק הקדמי קשורה בהיארעות בעיות לא מעטות. למשל חולשה של פושטי הירך לעומת שרירי כופפי הירך או חולשה של זוקפי הגב לעומת שרירי הבטן וכך הלאה. במקרה של השמנה משני הסוגים הרי מדובר על הפעלת עומס גבוה יותר. לכן, חולשה של שרירי שרשרת אחורית בהחלט עלולה להיות גורם המשפיע על נוחות ביצוע, אופן הדריכה בקרקע (האימפקט) ועוד.
12. השמנה מהווה מעמסה כבדה על המפרקים – בעיקר על חגורת האגן, הירכיים והברכיים מה שמעודד שחיקת סחוס, פגיעה בעצם, בשריר וברצועות המחברות בין השרירים לעצם. מחלה כרונית זו נקראת אוסטאוארטריטיס. בנוסף, רקמת השומן היא רקמה ביולוגית פעילה אשר מפרישה הורמונים וגורמים מעודדי דלקת. הסברה היא שרקמה זו תורמת לפגיעה במפרקים מעבר לאפקט המכני שלה. ואכן יש קשר בין השמנת יתר לבין אוסטאוארטריטיס גם של מפרקים שאינם נושאי משקל קלאסיים.
13. משקל הגוף (BMI) – על פניו נראה כי למשקל הגוף (כמובן בהתייחס להרכב גוף שלילי שבו אחוז השומן גבוה מהממוצע) קורלציה לפוטנציאל היארעות בעיות במערכת התנועה כגון: בעיות ונזקי ברכיים (לרצים בעלי משקל תקין פחות בעיות ברכיים).

לסיכום, הן השמנת אגס והן השמנת תפוח בהחלט עלולים להביא לכך שהריצה תהיה כרוכה בכאבים מסוגים שונים, אי נוחות, פציעות ועוד. חשוב לבנות תכנית אימון ותכנית תזונה מתאימות לשם כך על מנת להפחית את משקל הגוף ו/או אחוזי השומן ולשפר לא רק את איכות הריצה אלא גם את איכות החיים.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט. מנהל תחום הסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

מורן נחמני (MPH;MPE;EP-C(ACSM | פיזיולוג מאמץ, רכז ומרצה בכיר בהכשרת מדרכי כושר במכון וינגייט. בעלים של המרכז האישי לכושר ותזונה חיפה. בעל תואר שני בבריאות הציבור ובמדעי האימון הגופני. דוקטורנט במסלול לפיזיולוגיה