בשנים האחרונות אנחנו מוצפים בכמות אדירה של טרנדים הקשורים לאורח חיים בריא, ספורט, ותזונה. כמעט כל מגמה חדשה מביאה עמה טיעונים מאוד משכנעים וסיפורי הצלחה. טבעונות, פליאו, קרוספיט, מזון על, אימונים קוטביים ועוד. באופן עקרוני אני מאמין לכולם ולא מאמין לאף אחד. אני קורא את הכתבות, צופה בסרטונים, הרצאות, מתחקר ומתשאל אנשים. המסקנה שלי היא כמעט תמיד זהה: לאדם הספציפי, משהו ספציפי, בעיתוי ספציפי – עובד מצוין. העניין הוא שכשאנשים אחרים מנסים לאמץ את אותה אסכולה תזונתית או טכניקת אימון זה לא תמיד עובד, לפחות לא באותה עצמה ומידת הצלחה. לכאורה כולנו די דומים. אבל כנראה שדי בהבדל הקטן הקיים בינינו בשביל שדברים ישפיעו עלינו בצורה שונה.
הבנתי למה אני יודע ללחוץ חזק על הפדל כשצריך. ליאור זך מאור | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
מה טוב עבורי?
במשך כל שנותיי כספורטאי סבולת אני מנסה ללמוד מה עובד הכי טוב עבורי מבחינת תזונה ואימונים ולעשות התאמות. התחלתי כמו כולם. אפס ידע ואפס ניסיון. התאמנתי כל יום הכי קשה שיכולתי ואחרי שנה-שנתיים של שיפור הגיעה תקרת הזכוכית. אכלתי הכל. מתישהו הבנתי שכנראה שיש דברים שאני יכול לעשות טוב יותר ולמדתי למשל להתאמן קל יותר בימים הקלים. בשנת 2006 הפסקתי לאכול גלוטן כשגילו לאשתי צליאק ומאז אני מתמיד בדיאטה הזאת. בשנה האחרונה העלמתי את מוצרי החלב מהתפריט שלי כדי לנסות להיפטר מדלקות סינוסים כרוניות.
עוד כתבות בנושא
מה "יותר משמין?" גנטיקה או השפעה סביבתית?
האם באמת הכל גנטיקה אצל ספורטאים?
האם הגנטיקה שלנו קובעת מה אנחנו צריכים לאכול?
המון ניסוי ותהייה והמון ניסוי וטעייה. אתה יורה לכיוון שנראה לך נכון, משנה משהו, מבודד משתנים, וממתין כמה חודשים לראות מה קורה. לפעמים זה עובד ולפעמים פחות. לפעמים יש גורמים מתערבים שלא הצלחת לנטרל וממסכים את ההשפעה. בעיה. אנו לא חיים מספיק שנים בשביל לבדוק איך כל דבר משפיע עלינו. ובטח ובטח אין לנו מספיק שנים בכדי להישאר מספיק חזקים וטובים בספורט.
מה היא קסטומיזציה?
קסטומיזציה היא לא דבר חדש. בתזונה למשל יש אסכולה הטוענת שצריך לאכול לפי סוג דם. יש אסכולות נטורופתיות המחלקות בגדול את בני האדם לטורפים, אוכלי כל, וטבעונים. באימונים כמובן שקסטומיזציה היא לא דבר חדש. כל מי שעובד עם מאמן בתכנית אישית צריך לקוות שהמאמן מתאים את התכנית עבורו בהתאם למטרות שלו, ליכולות שלו, למבנה הגוף שלו, וכדומה. גם בדיקות חיזוי הן לא דבר חדש. הסיפורים על הילדים הצעירים במדינות מסוימות שנעשתה להם ביופסיה בשרירי הרגליים על מנת לחזות האם יש להם סיכוי להיות ספורטאים ואם כן באיזה ענף, הגיעו לאוזנינו. אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. בדיקות לחיזוי גובה הן דבר שכיח למדי. בעיקר בקרב ילדים שמשחקים כדורסל. גם בדיקת VO2MAX היא בדיקת חיזוי במידה רבה. מה הפוטנציאל האירובי של הספורטאי.
להביא את הגנטיקה אל ההמונים
שאלת הסביבה-גנטיקה בספורט היא נושא שיש עליו יותר חוסר הסכמה מאשר הסכמה. אני למשל נולדתי וגדלתי במושב שבו כדורסל היה דת, דת יחידה למעשה, אז שיחקתי כדורסל. רצתי כי אבא שלי רץ. התחלתי לרכוב כי בן דוד שלי רכב וחבר שלי התחיל לרכוב בשטח ושכנע אותי לנסות גם. הרבה השפעה סביבתית. אבל ספר אחד שקראתי לפני כשנתיים בשם The sport gene, השאיר אותי עם הרבה מחשבות לגבי העניין הגנטי. הבנתי שלגנטיקה יש יותר משמעות ממה שהייתי רוצה לחשוב ולהאמין.
בדיקות גנטיות נמצאות כיום בכל תחום רפואי מסביבנו. בהקשרים כאלה ואחרים כולנו מכירים אותן או לפחות שמענו עליהן. העניין הוא שזה תמיד נתפס כמשהו יקר ומאוד ספציפי. לכן כשחברת דנובה דנא פנו אליי הייתי די סקפטי בהתחלה. השם "בדיקה גנטית לספורטאים" נשמע מפוצץ אבל תהיתי מה באמת עומד מאחוריו. ניצלתי את הביקור של אנדרו, ספורטאי אולימפי בריטי שהוא אחד מהבכירים בחברה בכדי להיפגש אתו ולשמוע במה מדובר. אנדרו סיפר לי כיצד הכל התחיל, מה היישומים של הבדיקה, ואיזה מועדוני ספורט גדולים ומפורסמים בעולם כבר משתמשים בה. בסוף הפגישה אמרתי לו שזה נשמע מאוד מעניין אבל עד שלא אבצע את הבדיקה בעצמי ואקבל את התוצאות, אני מעדיף שלא להביע דעה נחרצת.
בהרבה מועדוני ספורט כבר לא מסתפקים בבדיקות שגרתיות | צילום: thinkstock
אז ביצעתי את הבדיקה. מדובר בתהליך מאוד פשוט של איסוף רוק לתוך מבחנה, משם הוא מועבר ישירות למעבדה באנגליה עם חברת שילוח ואחרי מספר שבועות התוצאות הגיעו וניתחתי אותן בסיעור מוחות חוצה יבשות עם פיזיולוג אנגלי, שהוא יועץ מקצועי לחברה ששהה בדיוק באוסטרליה.
תוצאות בהקשרי תזונה
הדבר הראשון שלמדתי בהקשרי תזונה הנו שעל פי הגנים שלי התזונה הים תיכונית היא כנראה הכי מתאימה עבורי. למדתי שלכבד שלי קשה לנקות רעלים ואני צריך להימנע מעודף בשר צלוי. למדתי שאני צריך להיזהר מכמויות משמעותיות של קפאין ושל מלח. שני דברים שאני מאוד אוהב ונוטה לצרוך בכמויות גדולות. למדתי שהבחירה שלי להוריד את מוצרי החלב מהתפריט שלי כנראה לא היתה מקרית – רגישות ללקטוז. למדתי שאני צריך לצרוך ויטמין B ונוגדי חמצון בכמויות גדולות.
תוצאות בהקשרי נטיה פיזיולוגית ואימונים
כאן אולי הגיעה ההפתעה הכי גדולה והכי בלתי צפויה. על פי המטען הגנטי שלי יש לי נטיית כוח לא פחות מאשר סבולת ולמעשה אפילו יותר (58 אחוז כוח, 42 אחוז סבולת). זה כנראה מסביר למה פעם יכולתי להטביע ולמה אני יודע ללחוץ חזק על הפדל כשצריך. במקביל זה כנראה מסביר למה אני טוב באיש הברזל אבל לא מצוין. ההתאוששות שלי מאימונים טובה מאוד ואני יכול לבצע מספר יחידות "איכות" בשבוע. גם התגובה לאימונים עצימים טובה מאוד מבחינת ההשפעה שלהם. מאידך לפי הממצאים יש לי נטייה לפציעות. אם לשפוט לפי כמות המתיחות והקרעים מהם סבלתי במהלך השנים זה עושה הרבה שכל. לכן אני מתעדף אימוני איכות בשחייה ורכיבה ופחות בריצה (שם הסיכון לפציעה גבוה יותר).
שאלת הפרקטיות
חלק מהממצאים הפתיעו אותי וחלקם פחות. בכל מקרה בחרתי שלא להתעלם מהדברים והתחלתי להפחית מזונות מסוימים ולהגביר אחרים. כמובן שאני ממשיך להימנע ממוצרי חלב-לקטוז. הנטייה שלי לשמרנות וזהירות מפציעות התגברה בעקבות הבדיקה ואני מקווה שזה יסייע לי להישאר בריא וכשיר לאורך השנים. מאידך כנראה שאין מנוס מלבצע יותר אימונים עצימים אם עדיין יש לי "חלומות" כלשהן בחלק העליון של התחביב. הבדיקה לא שינתה את חיי. לא החלפתי ענף ספורט ואין לי כוונה לעבור למרחקים קצרים רק בגלל שגנטית אני אולי יכול להיות בהם טוב יותר. אבל אני חושב שהיא מסייעת לי לכוון את החיים שלי לכיוון נכון יותר עבורי. מבחינתי זה המון.
New research published in the BMJ suggests that evidence is far too weak to back use of these commercial tests.
"While the science of genomics has advanced rapidly over the past decade, the ability to interpret the meaning of genetic test results is still at a relatively early stage, says the statement."
"This burgeoning market has prompted fears that the current limited level of knowledge on the genetics of sports performance is being misrepresented for commercial gain, it says."
מעניין, אבל הבדיקה יקרה מאוד.
אני גנטיקאי וספורטאי וקצת קשה לי להאמין שמידיעה של 46 מוטאציות אפשר לחזות פרטים כאלו כמו שאתה מתאר. למרות הסקפטיות מעניין אם הם מבצעים את הבדיקה באנונימיות ללא ידיעה מיהו הספורטאי הנבדק