מתורגם מתוך מאמר שהתפרסם לאחרונה ב-International Journal of Environmental Research
MOMS Motivation for Marathons Scale הוא כלי אבחנתי שפותח על ידי שלושה חוקרים ופורסם בשנת 2013. MOMS הוא "כלי" המשמש לוודא כוח מניע לריצה בתוך קבוצות דמוגרפיות שונות, למשל לנתר הבדלים בין קבוצות גיל, מין, לאום ושנות ניסיון בתחום הריצה.
בעבר, נעשה מחקר אפידמיולוגי שבדק את היתרונות והמעלות שמספקת הריצה בהשוואה להליכה בנשים אשר אובחנו עם סרטן שד. תוצאות המחקר הראו באופן חד משמעי שיש לריצה יתרונות ברורים והיא קשורה ישירות עם סיכויי תמותה נמוכים יותר מאשר הליכה לאחר האבחנה. אלא שעדיין אין מחקר עדכני מהם הגורמים המניעים את אותן נשים אשר אובחנו כחולות בסרטן שד, שגרמו להן להתחיל לרוץ.
גורמים שונים שהם חלק מאורח ומאיכות חיינו, יש להם תפקיד מרכזי לא רק במניעה של סרטן, ישנן ראיות תומכות בכך שפעילות גופנית לפני, במהלך, ואחרי האבחנה של המחלה משפרת את ההשלכות של סרטן שד. ישנם ממצאים שמעידים על כך שפעילות גופנית מגינה מפני חזרה או התקדמות של המחלה.
אבחון מוקדם מציל חיים, וכך גם פעילות גופנית | צילום: Shutterstock
בנוסף, גורמים סביבתיים ותורשתיים וגם גורמים שניתנים לשינוי שקשורים באורח חיים, כולל חוסר בפעילות גופנית או תזונה לקויה, כל אלו יש להם השפעה על ההיארעות של סרטן שד ועל ההישנות שלו. למשל קיימת הערכה שבין 25 ל- 30 אחוזים ממקרי סרטן השד ניתן היה למנוע אך ורק באמצעות שינוי אורח החיים. השמנת יתר ובכלל עלייה במשקל הם גורמים פרוגנוסטיים שליליים בכל הקשור להישרדות ואריכות חיים של שורדות עם סרטן שד.
לפעילות גופנית יש ערך מניעתי לעודף משקל וקיים קשר בין הפרוגנוזה לבין פעילות גופנית, כאשר הראו כי נשים שאובחנו עם סרטן שד ועושות פעילות גופנית, יש לכך יכולת להפחית את סיכויי התמותה מהמחלה בסדר גודל של 15 עד 67 אחוזים, ובכלל מוריד ב 18 עד 67 אחוזים את סיכויי התמותה מכל סיבה שהיא. פעילות גופנית עשויה לסייע לנשים במהלך התקופה שהן מקבלות טיפולים בשלבים מוקדמים של סרטן שד. כמו כן פעילות שנעשית כדרך קבע, יש בה יכולת להפחית לימפאדמה* (Lymphedema) בנשים שאובחנו עם סרטן שד.
אחת התופעות בנשים אלו הינה אובדן מסת שריר, שקורית בעקבות חוסר פעילות גופנית בתקופת הכימותרפיה האינטנסיבית. הראו כי פעילות אירובית, וגם אימוני התנגדות, משפרים את תפקוד המערכת הקרדיווסקולרית וכן את זרימת הדם. טיפולים הורמונליים שמקובלים בסרטן שד עשויים להביא למגוון תופעות לא רצויות כמו הידלדלות מסת עצם (אוסטאופורוזיס). לכן, לביצוע פעילות גופנית יש ערך מוסף במיוחד, היות והיא תורמת לשיקום והתחדשות של מסת העצם והפחתת שיעור אובדן מסת העצמות.
בנוסף, פעילות גופנית מקטינה בטווח הארוך את רמות הדלקת הכללית שבגוף, ויש לכך השפעה על הורדת הסיכויים לפתח בעיות קרדיווסקולריות בעקבות הטיפולים כנגד סרטן השד. הכרחי לווסת, לעודד ולשפר את המצב הפיזי והנפשי של המאובחנות והמתמודדות עם סרטן שד.
פעילות גופנית היא כלי יעיל להפחתת תופעות הלוואי | צילום: Shutterstock
מספר הנשים שאובחנו עם סרטן שד בעבר רק הולך ועולה בכל שנה, עם התקדמות הטיפולים שמאפשרים חיים לצד כל תופעות הלוואי הנלוות. פעילות גופנית הינה כלי יעיל שיש ביכולתו להפחית חלק מתופעות הלוואי ואכן שיעור האנשים שאובחנו עם סרטן ופעילים כדרך שבשגרה רק הולך ועולה. גורמים מכריעים שבדרך כלל מלווים מעט מדי פעילות גופנית לאחר אבחון סרטן שד כוללים: גיל המעבר, תסמינים של דיכאון או מנת משכל נמוכה יחסית.
ישנם מחסומים פסיכולוגיים שכוללים בין היתר פחד בלתי מוסבר מפעילות גופנית או בכלל מתנועה וישנה חשיבות עליונה לקבלת הדרכה והכוונה מקצועית על ידי גורמים ממערכת הבריאות. גם חוסר זמינות של מתקני כושר עשויים להוות מחסום.
חולות שמטופלות במגוון טיפולים: כימוטרפיה, ראדיוטרפיה, טיפולים ביולוגיים או הורמונלים, זקוקות לסיוע ולהכוונה בנוגע לפעילות הגופנית ולמינון המומלץ עבורן במהלך תקופת הטיפול.
בשנת 2020, הצהיר ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization) באופן רשמי כי מבוגרים שאובחנו כחולי סרטן, מנת הפעילות הגופנית השבועית המומלצת להם זהה לזו שמומלצת לאנשים שלא אובחנו עם סרטן. כ-50 אחוז מחולי הסרטן מדווחים על תסמין של עייפות ניכרת. פעילות גופנית על בסיס קבוע עשויה לסייע בהפגת העייפות הכרונית הזו, בחילות ובכלל יכולה לסייע בשיפור התפקוד של מערכת החיסון.
מסייע להפגת עייפות | צילום: Shutterstock
פעילות גופנית קיבלה הכרה רשמית ככלי התערבותי שיש ביכולתו לשפר איכות חיים של אנשים מאובחנים עם מחלת הסרטן, כמו כן, היא גם מאפשרת להם ליצור קשרים חברתיים ובכלל לקיים חיים כמה שיותר רגילים למרות הכל. מחקרים שנעשו בעבר הראו כי פעילות גופנית עשויה לשפר את איכות החיים של חולים במחלות סרטניות שונות. לדוגמא: פעילות גופנית שנעשית על ידי נשים שעברו כריתת שד בעקבות גידול ממאיר במהלך קבלת טיפול או לאחריו – מצאו שישנה השפעה מיטיבה ביותר של הפעילות על איכות חייהן.
מחקרים מראים כי פעילות גופנית יש לה השפעה חיובית פיזית, מנטלית, רגשית ותפקודית בחולות סרטן השד. היתרונות הפיזיקליים והתפקודיים שנותנת הפעילות: משפרת את תפקוד השרירים, הגמישות, משפרת מדדים בדם ואת תפקוד מערכת החיסון, ובכלל משפיעה לטובה על המצב החברתי של הפרט. למעשה, דרך פעילות גופנית ניתן להשפיע על נשים המתמודדות עם סרטן שד ולהביא להפחתה ברמות החרדה שלהן.
לפעילות גופנית יש הרבה מאוד יתרונות, ועדיין אין הרבה מתמודדות עם סרטן שעושות פעילות גופנית, וגם אלו שעשו עוד לפני האבחנה לא חוזרות לעשות פעילות גופנית. נשים שאובחנו בעבר עם סרטן שד נמצאות בהרבה יותר סיכון לפתח גורמים פתולוגיים שיגדילו גם הם את סיכויי התחלואה והתמותה שלהן, כמו יתר לחץ דם, השמנת יתר, סוכרת, בעיות נשימתיות וכו'. ישנם מצבים שניתנים לטיפול באמצעות תרופות, ויש מצבים כמו עייפות כרונית שאין להם טיפול תרופתי. מוכר שהשתתפות במעט מדי פעילות גופנית מעלה את סיכויי ההישנות של המחלה הממאירה וכן את סיכוי התמותה.
מסייע גם בפן החברתי ובהפחתת חרדה | צילום: Shutterstock
תכניות אימון בכלל וריצה בפרט שמיועדות לאוכלוסיות אונקולוגיות צריכות להיות מותאמות למגבלות שיש בעקבות הטיפולים שאותם אנשים מקבלים.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לברר ולחקור מהם המניעים שגורמים לנשים המתמודדות עם סרטן שד לצאת ולרוץ. ריצה הוכרה כסוג של טיפול שמבוצע ולא תמיד על מנת להיות בריא יותר, אלא לעיתים היא נעשית כפעילות עזר להשתלבות חברתית וכמעודדת אינטראקציה עם אנשים אחרים.
במחקר המתואר השתתפו 317 אנשים, כמחציתם נשים שמתמודדות עם סרטן שד, ומחציתן נשים בריאות. המשתתפים מילאו שאלוני מוטיבציה MOMS (Motivation for Marathoners Scale). הגורם הכי משמעותי, המניע, לעשיית פעילות גופנית בקרב מתמודדות עם סרטן שד הינו סביב משקל הגוף. לפעילות גופנית חשיבות גדולה במתמודדות עם סרטן שד, בייחוד אלו שהגידול שלהן תלוי בהורמונים.
כמו כן הפעילות הגופנית חשובה מאוד בנשים לאחר הפסקת הווסת. השמנת יתר חריגה יש לה השפעה שלילית כאשר מדובר על גידולים תלויי הורמונים, משום שרקמת השומן מהווה מקור הורמונלי עיקרי, בייחוד בנשים לאחר הפסקת הווסת. השמנת יתר חריגה בנשים מעלה את הסיכוי לתמותה ב-40-30 אחוז, כשהסיבות המובילות הן עלייה בהיארעות של סוכרת ומחלות כלי דם ולב.
הפעילות הגופנית מסייעת בשלל אספקטים נוספים | צילום: Shutterstock
נמצא שהסיבות המובילות לפעילות הריצה בקרב נשים בריאות הן בדר כלל רצון להשיג מטרות אישיות, רצון להרגיש שייכות חברתית ובכלל רצון לעשות משהו אקטיבי למען בריאות טובה יותר. עבור נשים שמתמודדות עם סרטן שד הסיבות המובילות הן יותר רצון לחיזוק פסיכולוגי, התמודדות עם משקל הגוף, הערכה עצמית והכרה חברתית. נמצא שהריצה עוזרת מבחינת התמודדות פסיכולוגית לאותן נשים המתמודדות עם סרטן שד. בתוך מציאות קשה שבה האישה מתמודדת עם מחלה כרונית בעלת השלכות פיזיות ומנטליות, הריצה מחזקת לא רק מבחינה גופנית אלא מבחינה נפשית.
באותם רגעים קשים, בהם היאשה המאובחנת מרגישה חסרת תקווה, הריצה נותנת לה פינה שקטה של תקווה והתרוממות רוח. יש לכך השפעה וחשיבות רבה מאוד. הניהול וההפחתה של מידת החרדה באותן נשים היא אתגר לא פשוט, ויש לו משמעות עבור ההתמודדות לאורך זמן עם המחלה.
היתרון הבולט בהשתתפות בפעילות גופנית הוא שהיא דרך מאוד יעילה להפחתת סטרס וחרדה ויש לכך ערך חשוב בהתמודדות של האישה עם המחלה הממאירה. בסיכומו של דבר: רצוי מאוד להעלות את המודעות לחשיבותה של הפעילות הגופנית המותאמת באופן אישי המתמודדות עם סרטן השד.
יום הסרטן הבינלאומי חל היום (שבת), 3 בפברואר. למידע נוסף לגבי דרכי מניעה ואבחון מוקדם של סרטן השד כנסו לאתר האגודה למלחמה בסרטן.
