אחד היתרונות הבולטים של הדיאטה על פני האימונים זה שבדיקת התוצאה לא דורשת מאמץ.
בריצה, כדי לדעת האם השתפרת אתה חייב להתאמץ, אין ריצה מהירה ללא מאמץ.
השקילה, לעומת זאת, דורשת בסך הכל לעלות המשקל.
זאת אולי הסיבה לכך שבזמן האחרון התחלתי להישקל ארבע פעמים ביום,
ולרוץ אני רץ באותה כמות
מאת:אור
איור: גגו עשת
עומס העבודה, שמקשה עלי למצוא זמן וכח לריצה, לא משפיע על המוטיבציה להישקל. פעם אחת כשאני קם בבוקר, פעם שנייה אחרי הביקור הראשון בשירותים, שלישית אחרי ארוחת הבוקר לראות כמה שוקלת קערת ברנפלקס, ובסופי שבוע עוד כמה וכמה שקילות סביב ארוחות הצהריים. בערב ,כשחוזרים מהעבודה, שוב שקילה לראות מה הנזק שגרם היום, וכמובן שעוד אחת אחרי ריצה. השקילות אחרי ריצה הן המסוכנות ביותר, הן מציגות מצב עניינים פיקטיבי, כמו תמונת פספורט שאתה נראה בה טוב בהרבה מהמציאות. זה משמח לרגע, אבל בפעם הבאה שאני נשקל אני תמיד שוקל יותר.
השקילה אצל אירית הדיאטנית זה בכלל סיפור אחר, שם אין מספר אחד אלא שלושה. יש את המשקל המוכר בקילוגרמים, ועוד מספר שאירית אומרת שהוא מבטא את אחוזי השומן בגוף, אבל ביני לביני אני רואה בו את מכונת האמת המחוברת למשקל. אחוזי השומן חושפים האם הירידה במשקל, במידה ויש כזאת, הושגה באמצעים לא כשרים. אמצעי לא כשר הוא ריקון נוזלים מהגוף על מנת להפחית משקל. במקרה כזה אחוזי השומן יטפסו ואירית תנזוף בי "אתה מיובש" ותפסול את התוצאות המרשימות שהציג מונה הקילוגרמים. מצד שני, בימי שקילה בהם אני מגיע והקילוגרמים נאחזים בי מסרבים להרפות, אפנה לאחוזי השומן כערכאת ערעור עליונה, בית המשקל העליון, בה אני יכול להשיב את כבודי בחזרה, באמצעות ירידה באחוזי השומן, ולטעון שהעלייה בקילוגרמים אינה מבטאת את כישלון כיבוש היצר, אלא דווקא ביצוע קפדני מדי של ההוראה לשתות הרבה מים. לשני המספרים הללו נוסף שלישי שהוא היקף המותניים. זהו משתנה רופף יותר שכן בניגוד לשניים הראשונים, אשר אינם תלויים בי, במדידת היקף המותניים אני משתתף פעיל. אירית מבקשת שאצביע על מקום הקורקבן, ומקיפה את גופי בסרט מדידה של תופרים. כך אני יכול להסיט מעט את הקורקבן כלפי מעלה, דבר שיכול להביא להצגת תמונה מעודדת יותר של השינוי בהיקף. זאת כמובן בהנחה שאירית לא מוצאת את עצמה כורכת את הסרט סביב צווארי.
כמעט שלושה חודשים חלפו מאז שהמאמן ואירית שמו להם למטרה להתנקש במשקל שלי, ובינתיים ירדו מעלי ארבעה וחצי קילוגרמים נטו וכמעט שבעה ברוטו עם לוקחים בחשבון את הפיטום שלי בשבוע הדיאטה הראשון. באימון האחרון המאמן הזהיר שאם נמשיך בדיאטה יתכן ומתחת לשכבת השומן המתדלדלת של הכרס שלי יחשפו ריבועים. מצאתי שגם אני משתעשע לא אחת ברעיון הגריעה, כאילו הגוף החדש שלי יחשף מתוך הגוף הישן כמו דמות מתוך האבן בפסל של מיכלאנג’לו.
הדיאטה גורמת לי להיות עסוק מאוד בצורה של הגוף שלי. לא אחת אני מתבונן בעיניה של אהובתי ורואה בהן מבט מודאג, בשעה שאני בוחן את גופי מול המראה. היא אומרת משהו על העצמות הבולטות באגן שדוקרות אותה, ותוהה אם המבטים העורגים שאני נועץ בגופו של הגבר במראה מעידים על שינוי מגמה כלשהו בהעדפתי המינית. אמנם אין בו ריבועים בבטן, בגוף החדש, ויש לו עדיין לפחות גלגל אחד של כרס קטנה בעמידה, ושני גלגלים בישיבה, אבל יש גם חידושים. במיוחד אני מחבב את שני השקעים הקטנים מתחת לצלעות, שמזכירים לי בכל פעם את לחייו השקועות של זוהר ארגוב המנוח בתקופות ההתמכרות הקשה שלו, שהביאו לו את הכינוי "שתי ביצים" על שום שתי הביצים שניתן לאחסן בהן.
עם זאת, אני מרגיש שלגוף החדש יש גם מחיר. שעם הקילוגרמים שהשלתי התנדף גם משהו מהריגוש. אמנם אני מתפעל מהגוף החדש אבל בו זמנית מתקשה לחוש כלפיו את החיבה וההערכה שרכשתי להשגיו של הגוף הקודם. קשה לי להיות מופתע כשהגוף החדש מצליח לרוץ עשרה קילומטר בפחות מארבעים וארבע דקות. מהגוף החדש אני כל הזמן מצפה ליותר. אפילו כשהוא מגיע במקום הרביעי בקטגוריה שלו אין לי את אותה תחושת השג שהיתה לי כשהגוף הקודם הגיע במקום העשרים באותו מרוץ בשנה שעברה. הגוף החדש נראה גוף של רץ ולכן זה לא כל כך מפתיע שהוא מצליח לרוץ מהר. עם הגוף הקודם עצם העובדה שאני רץ עוררה התפעלות, בגוף החדש זה נראה כמעט מתבקש.
במידה מסויימת אני מסכים עם אהובתי, הגוף החדש אמנם מרשים, אבל כשאני מתבונן בו במראה אני לא יכול שלא לחוש זרות מסויימת כלפיו, מזל שאני יודע שהכל הפיך, אחרת הייתי ממש מודאג.
