דניאל קרן כותב על הקשר בין פציעות לבין החוסן הנפשי שהריצה אמורה לבנות אצלנו
מאת:דניאל קרן
הריצה המכוערת. אולי זה לא השם הכי מתאים בעולם, אבל זו הריצה שהשביתה אתכם, הריצה שבה הפציעה לא נתנה מקום לספקות.
|
יש סוגים רבים של פציעות אבל יש שני סוגים עיקריים: אובר יוז היא פציעה שמקורה בעומס מצטבר לאורך זמן.
להבדיל מסוג פציעה זה, המציאות
הכואבת מתדפקת על דלתות ההכרה ומשנואשה, שוברת את הדלת והיא בפנים צועקת בחלל התודעה. זהו זה. אי אפשר לרוץ יותר. זהו. הבנת? ייתכן גם שהפציעה הופיעה משום מקום, באופן שהפתיע אותנו ובעוצמה שאינה מותירה ספק. אנחנו לא יכולים לרוץ. בנקודה הזו בזמן, בין אם חשנו בפציעה ועדיין קננה בנו התקווה שהיא תחלוף ובין אם היא הגיעה בפתאומיות או באופן אחר שלא צפינו אותו, הרי שבשני המקרים התוצאה היא זהה. עכשיו לא נוכל לרוץ, לפחות לתקופה מסויימת. |
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
|
בדרך כלל תקופה כזו מלווה בתחושות לא נעימות. חלל גדול נפער בחיינו וחלל פתאומי כזה, כמו חור שחור, מושך לתוכו רגשות שליליים של דיכאון, תסכול, עצב ובכלל מצב רוח לא טוב. כל אלה לא יביאו להחלמה מהירה יותר. ככל שתקבלו את המצב כנתון כן ייטב.
הריצה, ובמיוחד אם צברתם ניסיון כרצים הייתה צריכה לבנות בכם חוסן נפשי, יכולת התמודדות עם משברים מהסוג הזה. האם יתכן שלא השכלתם ללמוד שום דבר מהריצה? האם כל אתגרי הגוף והנפש שהצבתם בפניכם קורסים אל מול משבר הפציעה? האם כל אותם חודשים ושנים של סיגוף הגוף וסיגוף הנפש השאירו אתכם רכי לב אל מול הפציעה? אילו איכויות ארוכות טווח השכלנו ללמוד ולהפנים מכל אותן מאות שעות ריצה והאם איכויות אלו יכולות לשמש אותנו במשברי החיים? הקדישו לכך מחשבה.
27.3.2013
דניאל קרן – מייסד ומאמן ראשי של מרת"א: מועדון ריצות ארוכות ומועדון רצי תל אביב
ומחברו של "ספר הריצה השלם"
www.danielkeren.com
