Those who fail to learn from history are doomed to repeat it" Sir Winston Churchill"
כשלון הוא חלק מחייו של ספורטאי. לעתים, אין דרך אחרת מאשר להצהיר עליו, להגדיר אותו ככזה ולהודות בו, לפחות בפני עצמנו. מאידך, לא צריך למהר ולסווג כל ניסיון שלא צלח או שהתפתח באופן שונה משתכננו ככישלון. רצינו לרוץ מרתון והפסקנו את הריצה כעבור 32 ק"מ? רצנו 18 דקות יותר מהתכנון? נפצענו בהכנות לתחרות? במקום רק להכות על חטא, עלינו לבחון מה היו הסיבות לכך: אימונים לא מספקים, אסטרטגיית ריצה לא נכונה, תכנון תחרות לא נכון, מזג אוויר גרוע, פציעה או שבירה נפשית. ניתן ללמוד הרבה מכל תחרות שבה לא השגנו את המטרה, וחשוב לעצור ולבחון את מכלול הסיבות לכך ולתת דין וחשבון מפורט לעצמנו.
בקרב רצים המתכוננים למרתון, יש חמש סיבות מרכזיות מדוע המטרה לא הושגה. אם נדע ממה להיזהר, סיכויי השגת המטרה יעלו. הנה הן לפניכם:
1. פציעה
בראש הרשימה עומדת הפציעה. זו שמונעת מכם בכלל לעמוד על קו הזינוק או זו שעוצרת או מאטה אותכם משמעותית במהלך הריצה. זכרו את הכלל שאומר שרץ בריא, גם אם הכושר שלוו טיפה נמוך יותר, ירוץ תמיד יותר טוב מרץ פצוע. הסיבה המרכזית לפציעה היא אימון יתר. זכרו לעבוד לפי תכנית אימון מובנית והדרגתית, שמרו באדיקות על ריצות ההתאוששות, גם אם מפתה לרוץ אותן מהר יותר, שמרו באדיקות על שבועות המנוחה גם אם אתם חוששים שהכושר ירד לכם (הוא לא – אל דאגה), הקשיבו לגוף (וזה אומר לא רק להקשיב למה שהוא משדר אלא גם לפעול בהתאם). זכרו שמספר ימי התאוששות מכאב או מפציעה במהלך תכנית אימון של מספר חודשים לא תשפיע על המרתון. לעומת זאת פציעה יכולה להרוס לכם את כל מה שבניתם.
מרתון פראג
2. אסטרטגיית התחרות
במקום מספר שתיים עומדת אסטרטגיית התחרות או למעשה חוסר אסטרטגיה. פתיחה בקצב מהיר מידיי תהיה כרוכה בתשלום מחיר כבד בקילומטרים האחרונים של התחרות. היצמדו לתכנית הריצה שקבעתם, גם אם אתם מרגישים פנטסטי, גם אם אתם מרחפים מעל המסלול, גם אם מרגישים שהקצב איטי. משמעת – דיסיפלין.. אל תסטו כהוא זה מהתכנית שקבעתם בערב התחרות.
3. תכנית אימונים
במקום מספר שלוש מוצבת בגאון תכנית האימונים הלא מספקת. תהיו ריאליים בקביעת המטרה. ריאלים פירושו שמירה על איזון נכון בין מטרה מאתגרת, כזו שדוחפת את גבולות המעטפת ובין זו שמעוגנת בקרקע המציאות. בססו את זמן המטרה על תוצאת תחרות חצי המרתון האחרונה (אם הייתה כזו) ועל שקלול של מספר רב ככל האפשר של ריצות מהחודשיים האחרונים עם משקל גדול לריצה המסכמת ולכל אימוני החודש האחרון.
4. כוח עליון
הסיבה הרביעית כוללת את כל הדברים שהם בבחינת פורס מאז'ור, כגון מזג אוויר ששונה באופן מהותי מזה שציפיתם לו, עמדות שתייה והתרעננות שלאורך הדרך, שאולי לא היו מצוידות כמו שצריך, מדידת המסלול שהייתה רשלנית ואורכו היה גדול מהאורך הרשמי, סימון המסלול שהיה רשלני וגרם לסטייה בדרך ולמרחק מיותר שהתווסף, קרסול שהתעקם על מהמורה בכביש או מחלה או מיחוש שתקפו בזמן הלוא נכון. מכל אלו ואחרים קשה להימנע וגם קשה להתכונן אליהם.
5. הריצה המסכמת
הסיבה האחרונה, הטרגית והמיותרת מכולן, ולצערי גם השכיחה, היא הריצה המסכמת. הריצה המסכמת, האחרונה שלפני המרתון, היא זו שתיתן לנו אינדיקציה טובה לתוצאת המרתון שלנו. היות ואנחנו מתכננים להגיע אליה ממש לפני שיא תכנית האימונים, הרי שהכושר שלנו במיטבו והיות וזו מעין "ריצת מבחן", הרי שאנחנו שואבים ממנה הרבה חוסן נפשי. השילוב הזה הוא קטלני. הוא מביא הרבה מדי רצים לרוץ את הריצה המסכמת ברמת מאמץ גבוהה מדי. בסוף הריצה התחושה היא נפלאה, אבל בהרבה מקרים, במיוחד בקרב רצים שזקוקים לזמן התאוששות רב, הריצה הזו "הורגת" את סיכויי ההצלחה של תחרות היעד. רוצו את הריצה הארוכה לפי התכנון. מרגישים מצוין? רוצים בוסט מוראלי? פתחו מבערים בארבעת הקילומטרים האחרונים. אל תתבלבלו – היעד הוא המרתון!
ברוב המקרים שבהם לא הישגנו את היעד שהצבנו, נייסר את עצמנו, לעיתים בצדק ולעיתים לא בצדק. נסו להפריד בין תחושת האשמה לבין הסקת המסקנות להמשך הדרך. ההתמודדות הנכונה עם תכניות שלא עלו יפה צריכה להיות מפוכחת. עליה לתרום לניסיון שלנו וללמד אותנו שיעור חשוב לקראת המאמץ הבא. כישלון הוא לא מילה גסה. הוא חלק מאיתנו כבני אדם המנסים כל העת לדחוף ולפרוץ את גבולות המעטפת שלנו. לפעמים אנחנו מצליחים בכך ולפעמים לא. הדרך שאנחנו צועדים בה היא ארוכה וקשה, ואנחנו צריכים להיות גאים על כך שבחרנו בה, גם אם היא כרוכה במעידות ובנפילות. נקום, נתאושש, ננסה להבין וללמוד ממה שקרה לנו, ונמשיך קדימה.
