לכל הטורים של המאמן ליאור זך-מאור

איירונמן הוואי התחיל מספר שנים לפני שג'ולי מוס זחלה לקו הסיום במופע מרגש וסוחט דמעות. אבל הזחילה הזאת ששודרה בכל רשת טלוויזיה אמריקאית בזמנו, הביאה את איירונמן הוואי להמונים. ביום אחד מליונים נחשפו לתחרות האיזוטרית והמשונה הזאת. במידה רבה זה הרגע ששינה את ההיסטוריה והפך את התחרות הזאת למה שהיא כיום. מהדורת 2009 של הישראמן היא אולי המקבילה של ג'ולי. זה לא שמישהו זחל לקו הסיום. אם כי למעשה, במידה רבה כולנו "זחלנו" לקו הסיום, גם אם עשינו את זה על הרגליים.

צ פ ו | זיכרונות מהסערה בישראמן 2009

הישראמן נוסד על ידי יוסי מלמן בסוף שנות התשעים. בערך באותו זמן נכנסתי לתחום הסבולת והתחלתי לעשות טריאתלון. אבל באותה תקופה לא היה נהוג לקפוץ למרחקים הארוכים תוך שנה שנתיים כמו היום. בשנת 2004 עברנו לגור באוסטרליה ולפני כן לא הספקתי להשתתף בישראמן אלא רק שמעתי עליו מהצד. כשחזרתי לארץ כבר הספקתי לעשות איירונמן אחד באוסטרליה והיה לי ברור שהתחרות הבאה במרחק המלא תהיה הישראמן. נרשמתי למהדורת 2009 והתכוננתי אליה במלוא המרץ.

בינואר 2009, כחודש לפני התחרות, התכנסנו מספר ספורטאים שהתכוננו לתחרות לאימון משותף בשבת. רן שילון, גווין קנינג, אסף כהן, סתיו בסן, ארז פאלק, אלכס וולפסון, דני שחור ואני. רכבנו בהרי ירושלים בערך 4 שעות ואז כולם נסעו הביתה, אבל גווין ואני יצאנו לריצה של שעתיים בשטח. היו הרבה הימורים לגבי זהות המנצח במקצה המלא. המועמדים בקרב הישראלים, היו ואדים סוראייב, אבנר שמרון, גווין קנינג, רן שילון ואני. ידענו שמגיע ברזלן שוויצרי בכיר בשם קונרד פון אלמה אבל כמו היום, גם אז, העניין העיקרי היה הקרב בין הישראלים.

התדריך

ערב התחרות התכנסנו לתדריך של יוסי מלמן המארגן. אני עדיין זוכר שיוסי אמר שתחנות התזונה ימוקמו כמתוכנן על המסלול אבל לא בטוח שהן יהיו מאוישות. "יהיו בקבוקי מים מינרלים על שולחנות. תעצרו רגע ותמלאו מים. אל תעשו עניין, זה לוקח בדיוק דקה". אחד הבכירים במשטרת אילת שהיה גם טריאתלט, בעצמו נתן מספר דגשים כולל תחזית מזג האוויר. "יש לנו מזל, הולך להיות יום מושלם לתחרות כנראה". נהדר. שמחנו, גם ככה המסלול קשה. בפועל זה כמובן לא ממש קרה אבל עוד נגיע לזה בהמשך.

המסלולים

השחייה בישראמן באותן שנים היתה לאורך חבל שנפרס באלכסון מהחוף של הרויאל ביץ לכיוון הנמל. שוחים לאורך החבל עד למצוף בקצה, מקיפים את החבל וחוזרים בצד השני. פשוט לתכנון, תפעול, וניווט בתחרות. אבל פשוט מאוד גם לרמאים ומקצרים למינהם. והיו, גם אז…

הרכיבה היתה במסלול דומה דרך המלונות, כיכר טורונטו, כיכר שחמון ועלייה לנטפים. משם הישראמן המלא המשיך עד לצומת נאות סמדר, פרסה, רכיבה חזרה 20 ק"מ, פרסה, חזרה לנאות סמדר וחזרה למחסום נטפים הישן. מסלול הריצה ירד מנטפים עד כיכר שחמון ומשם לאורך השכונות הצפוניות בכביש היורד לכיכר טורונטו, שדה התעופה, לכיוון מזרח עד פניה שמאלה על "ציר אבוקדו" המפורסם. ואז פעמיים ריצה בדרך עפר וכביש ישן לכיוון מעבר הגבול רבין. משהו סביב 5 ק"מ לכל כיוון. מציר אבוקדו לכיוון הקצה המזרחי של הטיילת ליד מלון הרודס ומשם על הטיילת עד שער הסיום.

"הרוחות נמשכו והתפתחו לכדי סופות חול". ליאור זך-מאור | צילום: צלמי שוונג

פחות מקילומטר לסיום התחרות, מסלול הריצה עבר על הגשר של המרינה בטיילת. ערב התחרות יוסי מלמן הזכיר בתדריך את שעות הפתיחה של הגשר ואני זוכר שזה יצר הרבה רחש בקהל. ניסינו לעשות חישובים וחששנו שנגיע לגשר בדיוק בשעה שהוא עולה והסירות עוברות. יוסי כהרגלו אמר בנונשלנטיות של מי שלא ממהר לשום מקום: "חבר'ה אם אתם מגיעים והגשר עולה תמתינו דקה בסבלנות עד שהוא יורד." אני זוכר שצחקנו שתמיד אפשר פשוט לחצות בשחיה…

התחרות

זינקנו בחושך כמעט מוחלט. אבנר שמרון ואני עמדנו ביחד ולא באמת היה לנו מושג לאן לשחות אבל בנינו על החבל. שחינו ביחד ובהקפה השנייה "דרסנו" מספר משתתפים איטיים מהחצי שהוזנק כמה דקות אחרינו בגלל שכולם ניסו להיצמד לחבל. התלבשתי קלות בשטח ההחלפה ויצאתי לרכיבה ראשון. התנאים בבוקר היו טובים גם בים וגם בתחילת הרכיבה. שום דבר שהעיד על הבאות. עליתי לנטפים והתחלתי לדהור לכיוון נאות סמדר. לאט לאט הרוח עלתה ובאמבטיות המפורסמות בין ההרים הרגשתי את המשבים העזים. אבל זה עדיין לא היה שום דבר חריג למסלול של הישראמן. אחרי הפרסה בנאות סמדר "נעמדתי". רוח פנים מטורפת. 10-12 קמ"ש על פלטה קטנה. במישור. הגיהנום התחיל.

הסתכלתי על השעון לראות מה הפער שלי מהמתחרים העיקריים וחשבתי לעצמי שהם עדיין לא יודעים מה מחכה להם אחרי הפרסה. רכבתי את הלג חזור ואז שוב פרסה לנאות סמדר ושוב התמודדות עם הרוח. בערך 5 שעות לתוך הרכיבה קונרד השוויצרי סגר עליי ועקף אותי. הוא צעק לי "קדימה", אבל בשלב הזה הרגשתי שאני רוכב בעיקר אחורה ולא היה נראה לי שאגיע אי פעם לנטפים. רוחות מטורפות התרוממו עלינו. על גבול המפחיד.

מרבית הרוכבים החזקים עוד הספיקו לצאת יחסית בשלום מהסופה שהלכה והתחזקה. שעה שעתיים אחרי שסיימנו את הרכיבה הסופה נכנסה לאזור במלוא עצמתה. לרוחות הצטרף גם גשם ואחר כך ברד. חלק מהמשתתפים עפו מהאופניים ונאלצו לפרוש. אחרים פונו על יד המארגנים בכלי רכב וכמה מהם הוקפצו לשטח ההחלפה והורשו לצאת לריצה ולהמשיך בתחרות. אפשר כנראה להגיד את זה בכל שנה, אבל לדעתי כל מי שסיים את ישראמן 2009 ראוי להרבה הערכה.

מתישהו הגעתי בכל זאת למחצלת וערמת השקיות בנטפים. זה היה שטח ההחלפה. בזווית העין עוד הספקתי לראות את קונרד יוצא לריצה. שמתי על עצמי מכנסי ריצה ותיק מים ויצאתי. לפני התחרות גמלה בליבי החלטה אחת להתחרות עם טייץ ארוך בצבע לבן והחלטה שנייה לרוץ עם תיק שתייה במקום להסתמך על התחנות. היום זה נראה קצת מוזר ואפילו מצחיק. אז לא.

הרוחות נמשכו והתפתחו לכדי סופות חול. התמלאתי אבק ולאורך שדה התעופה בקושי ראיתי את הדרך. בצומת אבוקדו פגשתי את המשפחה ונכנסתי לקטע הכי ארור במסלול הריצה הישן. אתה רץ לבד ופשוט מנסה להגיע לקצה ולחזור בחתיכה אחת. פעמיים. בפרסה הרחוקה ראיתי שואדים סוגר עליי ובשלב מסוים הוא הגיע אליי ועקף אותי. ואדים ואני חלקנו מאז הרבה תחרויות וחוויות והוא אחד הברזלנים הישראליים שאני הכי מעריך. הרגשתי די גמור ולא הצלחתי להישאר איתו. קונרד רץ בקצב מטורף והוביל מקדימה בבטחה. מאחור הפער היה גדול יחסית וזה היה נראה שהפודיום כבר די סגור.

במרחק המלא השתתפו בסך הכל 55 ספורטאים | צילום: באדיבות ליאור זך-מאור

לקראת סוף הריצה הכוחות חזרו אליי וראיתי שואדים כבר לא מתרחק ממני ואני אפילו אולי קצת סוגר. ידעתי שאין לי מה להפסיד וניסיתי לגייס את שארית כוחותיי ולהגיע אליו. בצומת אבוקדו, כמה קילומטרים לסיום, הצלחתי לעקוף אותו ודהרתי לסוף.

אבל רגע, מה השעה? הגשר המחו&*% של מלמן עלול להיפתח ולעקב אותי כך שואדים יגיע אליי שוב. לשמחתי הגשר עמד במקומו. חציתי את הגשר ורצתי לשער הסיום. שלושים איש גג, בעיקר כאלה שסיימו את החצי ויצאו מהמלון כדי לקבל פני המסיימים במלא. אספתי את הבת הבכורה שלי, וידאתי שואדים לא קרוב, ורצתי איתה לתוך משפך הסיום. מים, תמרים ובייגלה. לא המתחם המטורף שיש היום.

נינה פקרמן שהתחרתה בחצי קיבלה את פני ואני זוכר שהחלפנו כמה מלים. שיחה שאולי בעקבותיה הצעתי לנינה מספר חודשים מאוחר יותר להצטרף לנבחרת הייצוגית של ZONE3 ושנה וחצי מאוחר יותר זה נגמר באליפות העולם באיש הברזל בקטגוריית גיל 30-34. בנשים ניצחה שני זילברמן ואחריה סיימו קרן גולדבלט וחנה בן שוען. בסך הכל השתתפו במלא 55 ספורטאים. 50 גברים ועוד 5 נשים. אגב, מאה וחמישה ספורטאים השתתפו בחצי כך שבפרספקטיבה של היום לפני עשור הישראמן היה עשירית מגודלו הנוכחי.

צילום עמוד הבית: טלי שיינברג

היכנסו לאתר ישראמן