דנה הגיעה אלי כי הפיזיותרפיסטית שלה אמרה לה שהיא צריכה להתחזק אחרי 2 לידות והיפרדות ביטנית. אני חושבת שהפיזיותרפיסטית של דנה הבינה שהיא מאוד כחושה, וכהמלצה הוליסטית לבריאות מלאה עודדה אותה לחיזוק כלל הגוף ולא רק לעבודה למען החזרת הבטן ל"מצבה הקודם".

כשדנה הגיעה ראיתי אישה קטנטנה וחלשה ובשיחתנו הראשונה היא הציבה תנאי לאימונים "אני לא רוצה להתנפח".
זו לא פעם ראשונה ששמעתי את ההצהרה הזו ולא פעם ראיתי את הפנים המבוהלות כשהוצאתי TRX או רחמנא ליצלן משקולת.

אמרתי לדנה שנשים פחות מעלות מסה ונפח שריר בגלל שיש לנו פחות טוסטסטרון ופחות אחוזי שריר בגוף, (לעומת גברים למשל).
אחרי שהרגעתי אותה והפגתי רציונלית את החששות, ניסיתי לומר לה שלא תהיה ברירה ושבאימונים נצטרך לעשות כוח ולא רק באיברים ספציפיים כמו "בטן", כפי שרצתה.
היא התלבטה, אבל תוך שיחה מרגיעה התחלנו לעבוד יחדיו במשך תקופה.

דנה אמרה לי שקשה לה לראות את השרירים בגופה וביקשה להתמקד יותר בסיבולת | צילום: יובל כהן

אחת לכמה זמן דנה אמרה לי שקשה לה לראות את השרירים בגופה, את השינויים הפיזיים וביקשה שאולי בכל זאת נתמקד רק בסיבולת לב ריאה (הוצאה קלורית גבוהה יותר, לכאורה), ועבודת בטן.
ואני לצערי לא יכולתי להיענות לבקשתה, פשוט כי זה סותר את המקצועיות, המוסר והאני מאמינה שלי.
לבסוף ולצערי, דנה החליטה להפסיק להתאמן והעדיפה להישאר עם כאבי פרקים ושרירים חלשים, רק למען מראה שדוף.

המקרה של דנה אולי קצת חריג, אבל לצערי לא חריג מספיק.
נתקלתי באמירות קשות ופחדים דומים בקרב הרבה מתאמנות לאורך השנים ואני רוצה להזכיר ולומר בקול:

יום האישה היה לא מזמן, ואנחנו עדיין מפחדות לתפוס מקום במרחב. גם אם זה על חשבון הבריאות, השפיות שלנו וזכותינו הבסיסית להיות.
נשים עוסקות באופן כרוני בצמצום נוכחותן – לרדת במשקל, לצמצם היקפים, לא לפתח מסה בשרירים, משכלות רגליים ואוספות בטן במחטבים.

תעשי אימוני כוח כדי לא להיות תלויה, כי אין סיבה שתחפשי מי ירים לך שקיות או יפתח לך צנצנת.
תעשי אימוני כוח כדי להיות בריאה, כדי להפחית פציעות וכאבים, כדי להעלות מסה בשרירים וכי להיות אישה חזקה, זה יתרון ומעלה.

לחיי כוח נשי בנפשנו, כוחנו ושרירנו.

#מאוזנת

נועה זילברמן, מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית.