לאנס ארמסטרונג רכב תמיד כשלצווארו שרשרת ארוכה ודקה שעליה התנדנד צלב קטן. צלב שנראה במערכה הראשונה משמש במערכה השלישית, ולאנס עצמו הוא הצלוב

מאת:חגי אשלגי

• הדו"ח המלא כאן
• ידיעה על פרשת ארמסטרונג– כאן
• כתבה שפורסמה בשוונג ב- 14 בחודש יוני 2012:
לאנס ארמסטרונג שוב מואשם, הפעם גם מושעה
• מציאות נושכת על הפרשה- כאן
• מאמר של חגי אשלגי- עיתוי ופרופורציות
• ארמסטרונג ממשיך לנצח גם כשהוא מושעה לכל החיים- כאן

כרוניקה של סימום
אם ישאלו אתכם "מה עשיתם היום?", יכול להיות שתשיבו – "יום רגיל. הלכתי
לעבודה, עבדתי, חזרתי, עשיתי ספורט, ילדים, משפחה. לא משהו מיוחד." אבל אם
מישהו יישב עליכם כל היום, הדיווח עשוי להיראות שונה לגמרי. את המלים
"הלכתי לעבודה" אפשר גם לתאר כך: "בשעה XX יצא מהבית; בשעה XX נסע ברחוב
פלוני לכיוון מזרח, המשיך לכיוון דרום, חלף על פני כיכר; בשעה XX עצר
לתדלק. תידלק 40 ליטר אוקטן 95. סירב להצעת המתדלק לתוספת מים ושמן, אבל
מילא אוויר בצמיגים; בשעה XX נסע במהירות של 100 קמ"ש דרומה בכביש בו
המהירות המותרת היא 90 קמ"ש…." הבנתם את הרעיון.

זה מה שעושה הדו"ח בן 200 העמודים של USADA (הסוכנות האמריקאית נגד שימוש בסמים בספורט) בעניינו של לאנס ארמסטרונג. הוא מפרק לחלקיקים ולפרודות את האמירה שלאנס ארמסטרונג השתמש בחומרים אסורים. כדי לבסס שלילת כל ניצחונותיו בטור דה פראנס, לקחו על עצמם ב-USADA להביא ראיות לעבירות של ארמסטרונג בכל שנה בה ניצח בטור.

בשנים שבהן קיימות רק עדויות של טיילור המילטון או פלויד לנדיס (ששניהם שיקרו כשאמרו שלא השתמשו בחומרים אסורים, הורשעו, ואחר כך הודו בכל, תוך הפניית אצבע מאשימה גדולה לארמסטרונג) טורח הדו"ח להדגיש את קירבתם לארמסטרונג בתקופה הרלוונטית, תוך הבאת קטעים מדבריו של ארמסטרונג עצמו, בספרים או בראיונות, לגבי כל אחד ואחד מהם, כ"ראיה" לקרבה זו.

ריבוי "אבני" הראיות אמור להרכיב פסיפס של מסומם סדרתי שיחד עם כל קבוצתו, השתמש באופן שיטתי בחומרים אסורים.

אז מה חדש? האם לא ידענו בדיוק את אותו דבר אודות קבוצת פסטינה (Festina) עוד ב-1998? האם לא ידענו זאת אודות קבוצת אונסה (Once) הספרדית? אודות קבוצת קלמה (Kelme) הספרדית? אודות קבוצת טלקום הגרמנית? האם מישהו שעקב אחרי ענף האופניים חשב לרגע שדווקא הקבוצה המהירה והחזקה מכולם, בה רוכב מנצח שבעת הטורים, היא הקבוצה היחידה שנקייה מסמים?

פתאום כל ענף האופניים (אולי למעט מהרוכבים עצמם) נדהם מה"היקף". אבל מה שעולה מהדו"ח הוא בעיקר שימוש בטסטוסטרון ובעירויי דם, כאשר בשנה או השנתיים הראשונות היה לפי הטענות גם EPO. אז מה חדש פה? מישהו דמיין אי פעם ששימוש בחומרים אסורים ייעשה בלי מתודה, בלי שיטה, בלי רציפות, ובלי ליווי רפואי? מישהו חשב אי פעם שכדי לשפר ביצועים מספיק לזרוק לתוך הפה כדור כשמתחשק? מה זה, כוסית וודקה? ג'וינט?

ה"היקף" והפירוט בעצם לא מלמדים מאומה. אין סימום בלי שיטה, ואין שיטה בלי רצף. ברור היה תמיד, שאם הספורטאים מסוממים, אז הסימום נעשה בצורה שיטתית. אחרת איזה טעם יש בו?

ארמסטרונג לא אמור להסתובב עם מצפון שקט, אבל הוא גם לא היה אמור להפוך לשעיר לעזאזל של הענף כולו.

שלושת הקופים
השאלה האמיתית היא מדוע ההנהגה העולמית של ענף האופניים, הסוכנות העולמית נגד סימום וגם מארגני המרוצים הגדולים כמו הטור דה פראנס, לא ידעו בזמן אמת שכל זה קורה? כמו שלושת הקופים, הם לא שמעו, לא ראו ולא אמרו.

השאלה האמיתית היא האם זה קרה/קורה/יקרה עוד פעמים רבות בענפים נוספים? האם זה קרה באולימפיאדה האחרונה? אולי על מסלול הריצה? [אל תהיו בטוחים שלא. לדעתו האישית של כותב שורות אלו, השיפור ביכולתו של יוסיין בולט בטווח של חודשיים בלבד מיוני ועד אוגוסט 2012, נראה כמעט דמיוני.

על פי הדו"ח של USADA, כל העסק נראה כמעט טריוויאלי. מקרר עם שקיות של דם בדירתו של רוכב – מדוע כל-כך קשה למצוא את זה? אוטובוס של הקבוצה עוצר בצד הדרך בנסיעה למלון אחרי שלב בטור דה פראנס, וכל הקבוצה מקבלת 45 דקות של עירויי דם? למה בלתי אפשרי לעלות על זה? שמן רווי בטסטוסטרון שנצרך יומיים כן ויום אחד לא, אך לא מתגלה בשום בדיקה משך שבע שנים ברציפות?! נו, באמת…

ב-1998, לפני שארמסטרונג ניצח פעם אחת בטור דה פראנס, התפוצצה פרשת השימוש הסדרתי בחומרים אסורים של קבוצת פסטינה וכמעט חירבה את הטור. הטור של 1999 הוכתר כטור של "התחדשות". אז למה כלום לא התחדש? ארמסטרונג עוד לא זכה אז אפילו בניצחון טור אחד. לשומרי הסימום לא הייתה אז "דמות ציבורית" להתמודד מולה. מדוע לא בדקו, לא חיפשו, לא חקרו, לא עקבו? לאו דווקא אחרי ארמסטרונג – אחרי כולם.

הנה משהו על עירויי דם – בלבושם הטבעי הם בכלל לא כוללים חומרים אסורים. בשנות ה-70 הם בכלל עוד היו חוקיים. אדם מוציא לעצמו מנת דם כחודש וחצי לפני התחרות, בתקופה שלאחר מכן מחזור דמו חוזר לרמת ערכיו הקודמת והגוף משלים את הדם החסר, ואז מגיע ה-BOOST של החזרת מנת הדם הרזרבית לגוף בסמוך לתחרות. יותר כדוריות שיעבירו חמצן לשרירים, "דלק" יותר עשיר והנה השיפור של אותם 2-3% שעושים את כל ההבדל.

זה אסור, זה פסול, אבל זה ממש ממש לא חדש. תשאלו את יובל וישניצר שנאלץ לרוץ מול "מתודלקי דם" באירופה בשנות -70'. יש אומרים שלאסה ווירן הפיני זכה במדליות הזהב האולימפיות שלו ב-5,000 וב-10,000 מטרים במינכן ובמונטריאול עם דם "מועשר".

האם בדיקות הסמים הן בדיחה?
מה שוות כל מערכות הבדיקה של הסוכנויות נגד שימוש בחומרים אסורים? מה שוות המעבדות אם אף אחד לא מגלה כלום? האם כל הבדיקות האלו הן כיסוי תחת אחד גדול? אם נכון שכל בכירי הדבוקה המקצועית היו מסוממים אך איש לא נכשל בבדיקת סמים, אז יחידות וסוכנויות בדיקת הסמים בעולם עשו מעצמן ומאיתנו צחוק.

פרשת ארמסטרונג וקבוצתו (יו.אס.פוסטל) הוכיחה שמערך בדיקות הסימום של ספורטאים היה, לפחות עד 2005, חבורה של משועממים שרודפת אחרי הזנב של עצמה, ועשויה לכל היותר לתפוס רק את הספורטאים הפחות מתודרכים. במצב כזה, אין לדעת מי משתמש ומי לא. גם הרצון של הרשויות להתמודד עם התופעה היה, לפחות עד אז, חלול.

אז למה היחיד שמשלם מחיר כבד על כל זה הוא רק לאנס ארמסטרונג?

הצליבה בכיכר העיר
לכל הרוכבים שהעידו נגד ארמסטרונג נשללו הישגים ותארים ביחס לתקופות בהן הודו בשימוש בחומרים אסורים. אבל כולם קיבלו השעיות של חצי שנה בלבד. הספורטאי היחיד שקיבל עונש הרחקה לצמיתות היה לאנס ארמסטרונג.

מה שמרגיז כאן, הוא שארמסטרונג הוא כנראה ספורטאי יותר מכולם. כבר למעלה מ-25 (בניכוי שנות מחלתו) לאנס ארמסטרונג מתחרה בכל דבר שזז. מנערותו בשחייה ובטריאתלון, דרך בחרותו ובגרותו בענף האופניים, ועד ניסיונו לכבוש בגיל ה"עמידה" את איש הברזל.

ארמסטרונג הוכיח שהוא בוודאי אחד הספורטאים הגדולים בדורו, אם לא הגדול שבהם. יסלחו לי יאן אולריך ומיגל אינדוראין (שאת שניהם אני מחבב יותר מארמסטרונג), אבל לא ראיתי אותם מסתערים בגיל 41 בחמת זעם על תחרויות חצי איש ברזל בחום הקופח כדי לקבוע קריטריון לאיירונמן הוואי (וגם לא ראיתי אותם עושים הרבה פחות מזה).

לא נשכח גם עתה – לאנס ארמסטרונג הוא תופעת טבע ספורטיבית ותחרותית חריגה וייחודית. את זה שום דבר לא יוכל לקחת ממנו.

נראה שחטאו הגדול ביחס לכל המסוממים שהיו מתחריו, חבריו לקבוצה ויריביו, הוא הצלחתו הגדולה יותר. אי אפשר לאתר סיבה אחרת להרחקתו לצמיתות מעולם הספורט, בשעה שחבריו לקבוצה שהודו בסימום זהה, מקבלים מכה קטנה על היד בדמות השעיה של חצי שנה בתקופת החורף – שחלילה לא ייפגע להם קמפיין האביב.

בניגוד לכל נוצרי טוב, לאנס ארמסטרונג לא היפנה את הלחי השנייה. לכן צליבה דה יורה לא מספקת. הצדק מבחינת USADA לא רק צריך להיעשות אלא גם להיראות – בכותרות העיתונים. לכן פורסם ברוב עם הדו"ח המפורט שכולל פרטים קטנטנים שנועדו להשלים קבורה של משיח. הצליבה בנוסח USADA תתבצע בכיכר העיר. אחריה תבוא גם הסקילה.

הפוליטיקאים והעסקנים של עולם הספורט, שנתנו לכל זה, ולהרבה הרבה יותר, להתרחש תחת אפם ותחת משמרתם, ייצאו, כרגיל, ללא פגע.

המנצח הגדול לעת הזו, הוא אדם שעד לפני שלושה חודשים היה כמעט אלמוני – טרוויס טייגארט – מנהל USADA. בשעה שהוא חוכך את ידיו בהנאה כשדמו של ארמסטרונג ניגר בכותרות עיתונים בכל העולם, שחקני בייסבול ופוטבול ממשיכים להתנפח בארה"ב עם שלל חומרים וסטרואידים. יום יבוא ומחליפו של טייגארט ישאל גם הוא את השאלה – איפה היית אדון טייגארט?

ומה נותר לנו מכל זה?
ואנחנו? אני מציע לכל אחד לקחת מזה בדיוק את מה שהוא רוצה. אם זה מוסר של חטא ועונש, ואם זה הכרת הטוב. ואולי זו בכלל הדרך. אולי זו המחויבות של חולה סרטן כמעט סופני לחזור ולהתפוצץ על החיים בדרך היחידה שהוא ידע – בכל הכח, בלי מעצורים ובלי מגבלות. All the way, with everything.

אולי בכלל לאנס ארמסטרונג היה זה שרמז לנו בעצמו שאסור לנו להתמקד רק בהישגים הספורטיביים שלו, אלא בדרך שהוא עשה בחזרתו אל פסגת עולם האופניים. אולי זה מה שהוא בעצם התכוון לומר לנו כשהכתיר את ספרו הראשון בכותרת "It's not about the bike".

צילום שער: Daniel Norton

חגי אשלגי
שואף לתנועה