מאת:אור
"כשנותנים לך שעון במתנה, נותנים לך גיהינום קטן" ציטוט מתוך סיפור קצר מאת חוליו קורטזר.
שעון הדופק היה אחד מאותם דברים שהייתי משוכנע שלעולם לא יהיו לי. הצורך לדעת מה הדופק שלך (וזאת מבלי להזכיר את אין ספור האופציות האחרות שקיימות בשעון שכזה) נראה היה לי מיותר לחלוטין. שעון הדופק סימן מבחינתי סוג של קו אדום. אלה שעונדים אות, כאילו הצהירו בגלוי על הצטרפותם לכת הספורטיבית. וזה היה עוד לפני שגיליתי לתדהמתי שהדופק לא נמדד מהיד אלא מרצועה שמתוחה על החזה.
גם את שעון הדופק פגשתי לראשונה על פרק ידו של השכן. הריצות שלנו היו מסתיימות לרוב בטקס בו השכן, באינטונציה ששאל מפרשני האתלטיקה בטלוויזיה, היה מקריין את נתוני הסיכום של הריצה. מידי פעם הוא היה מנסה דגמים שונים של שעוני דופק, באחת הפעמים הוא אף הגיע לריצה עם שעון דופק מונחה לווין, שיכול לחשב את אורכו המדויק של מסלול הריצה. זה היה ערב בלתי נשכח בו השכן רץ כאשר יד שמאלו מונפת לכיוון הכוכבים, "מחפשת את הלוויינים" כלשונו, עד שהגיע למסקנה ש"בתוך העיר יותר קשה למצוא את הלוויינים". למרות החשדנות הבסיסית שלי ביחס לשעוני הדופק, זכיתי לרגע של תהילה בזכותם כבר בשלב מוקדם של פעילותנו הספורטיבית. דקות ספורות לפני הזינוק למרוץ עין-גדי, השעון של השכן חטף מכה חזקה ונתקע. השכן התבונן אובד עצות בשעונו, ניסה ללחוץ בכל פעם על כפתור אחר, אך השעון נותר תקוע. עצב כבד נחת על השכן. אווירה של משבר היתה בכל. ברגע של השראה עליונה, נטלתי בידי את השעון ולחצתי בו זמנית, ואני חוזר בו זמנית, על כל ארבעת כפתוריו, פעולה שמשולה בעולם השעונים לשוק חשמלי אל הלב, והפלא ופלא, השעון חזר לפעום. מעבר לרצוני להלל ולקלס את בינתי הטכנולוגית, בהבאתו כאן של סיפור זה היתה כוונה נוספת, הוא חושף את התלות שמפתחים אצנים בשעוניהם. "אין דבר כזה תינוק ללא אם" קבע פסיכואנליטיקאי ידוע, במובן מסויים גם "אין דבר כזה רץ ללא שעון דופק". בלי הנתונים המספריים המצטברים, בלי גרף העמודות הלא ברור, בלי הציור של האיש הרץ על צג השעון, הריצה איננה ריצה, אלא סתם הנעת רגליים. כל המשמעות ההיסטורית שלה נעדרת.
בסרטים אמריקאים אנו נתקלים לעיתים בסצנה שמכונה "רגע קבלת השעון". סצנה זו נקשרת לרוב בצאתו של הגיבור לגמלאות, אחרי שנים של שרות מסור בעיר הגדולה, ורגע לפני המעבר לבית האבות בפלורידה. בקבלת שעון דופק המסר הפוך. עם קבלת השעון המאמץ אמור להתחיל.
בתוך העיר יותר קשה למצוא את הלוויינים
שעון הדופק הוא גיהינום כפול, הוא לא מסתפק רק בלדווח לך על הזמן החולף, בדומה לשעונים רגילים, הוא מתעקש גם להראות לך מה עשית עם הזמן שלך. הוא מנציח את המאמץ שלך כשהוא קיים, בפעימות לב, אחוזים, וקלוריות ובו זמנית מבליט את העדרו כשלא התאמצת מספיק. הוא יודע עליך לא מעט. בן כמה אתה, מה הגובה שלך, כמה אתה שוקל, וכמובן, מה עשית עם עצמך בזמן האחרון. מכאן, שדעתו עליך אינה מתבססת על רושם שטחי אלא על הכירות מעמיקה.
בהתחלה ענדתי את שעון הדופק שלי רק בזמן ריצה. אחר כך כבר לא מיהרתי להסיר אותו, אבל כאשר הייתי יוצא מהבית, נהגתי להקפיד להסתיר אותו מתחת לשרוולים ארוכים, כמו חבר כנופיה שמסתיר את קעקוע ההשתייכות שלו. אבל הקיץ הגיע, וקרני השמש המיסו את הבושה.
נוצרה בינינו מערכת יחסים לא פשוטה, רוויה ברגשות עוצמתיים. אני מרגיש שהוא שומר עלי, עוזר לי לקבוע את הקצב בזמן הריצה, ולסכם שעה של מאמץ בכמה ספרות. לפעמים הוא מפחיד אותי, מציג נתונים מאיימים, ומקשה עלי לבחור האם להאמין לו או לתחושת הגוף. ולפעמים הוא סתם מרגיז, מחליט באופן שנראה שרירותי ובלתי צפוי על כמות הקלוריות ששרפתי. מאכזב אותי בידיעות מהחזית על 500 קלוריות בלבד על ארבעים דקות של מאמץ מתיש, ומצד שני לפעמים מפתיע לטובה, ב-800 קלוריות שנשרפו כמעט בלי שהרגשתי. לאחרונה גיליתי לתדהמתי, שלעיתים הוא גם בוגד בי עם מכשירים אחרים. באחד הימים רכבתי על אופני הכושר בגרייט-שייפ כשרצועת החזה לגופי. שמתי לב כי על צג האופניים מופיעים נתוני דופק. ברגע הראשון חשבתי שהאופניים סתם מציגים מספרים להנאתם, אבל כשהתבוננתי בשעון הבחנתי כי הנתונים על צג האופניים תואמים לנתוני השעון שלי. צמרמורת חלפה בגבי, השעון והאופניים התלחשו עלי מאחורי הגב.
בזמן האחרון כבר לא כל כך ברור לי אם אני זה שעונד את השעון, או שזה הוא, השעון, שעונד אותי.
תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: [email protected] , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.
