כפי שתיארתי בטורים קודמים שלי, שנת 2024 די "זרקה" אותי החוצה מעולם הטריאתלון האישי שלי, כפי שאני מכיר אותו. למעשה, למעט שתי תחרויות טריאתלון אולימפי שעשיתי בקיץ האחרון, לא התחריתי בטריאתלון. אמנם התאמנתי ואימנתי טריאתלון, אבל לא התחריתי כמעט כלל.
לטורים נוספים של לירן להב
להרים את הסף: למה מדד סף חומצת החלב כל כך חשוב לספורטאי סבולת
אחת ולתמיד: האם ריצה על מסילה "שווה" כמו אימון בחוץ?
מה עושים כשלנפש לא בא להתאמן?
זה קטע כזה, שבמשך 12 שנים לא ירדתי מהסוס, אבל כשמישהו בא והוריד אותי מהסוס בכוח (המוות של אבא שלי וכל האחריות העסקית שנפלה עליי), אז היה לי כבר קשה לחזור ולעלות עליו בחזרה.
יש משהו באנרגיות שלנו שיכול להשתנות, משהו בתדר יכול לזוז הצידה, או לקבל שיפט מסוים, בין אם זה מטעמי משפחה, עבודה, זוגיות, ילדים, מגורים, כל אחד והטריגר שלו או הסיבה שלו. ולפעמים השיפט הזה מאתגר, לפעמים הוא קצת יותר מאשר כמו לחזור מפגרה בסוף עונה. הוא "שיפט" אחר, שיפט שקשור לתדרים אישיים, שאחריו דברים משתנים בתוכך ואינך בהכרח אותו הדבר.
לירן להב | צילום: פרטי
אז האם הפסקתי להיות טריאתלט? האם הפסקתי לחלום בגדול? Hell NO!
אבל הדרך הפעם, תהיה אחרת.
כשראיתי שקשה לי לשלב לעת עתה את הטריאתלון בכל מישורי החיים יחד – משפחה, פרנסה, אימונים, רילוקיישן וכו', החלטתי שאני הולך על משהו עדין יותר, משהו סולידי יותר, משהו עם פחות דיסיפלינות ופחות יחידות אימון שבועיות מאשר טריאתלון… מרתון!
נרשמתי לפני מספר שבועות למרתון מקומי בשם Marathon Amstelveen בהולנד, העתיד להתקיים במרץ 2025. לקום כל בוקר לאימונים, להיצמד לתכנית אימונים סדורה שאני כותב לעצמי, המאפשרת לי גמישות מלאה בכל מישורי החיים שלי, זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו, וזה ככל הנראה יהיה חלק מהדרך שלי חזרה אל המרחקים הארוכים בטריאתלון.
ואיך זה מרגיש? זה מרגיש מוזר, כי מאז חצי איש ברזל Challenge Almere בספטמבר 2023 (כן כן, 2023) לא עברתי את מרחק חצי המרתון בריצה, ולמעשה אפילו לא 16 ק"מ. לפני כמה שבועות התחלתי להעלות בהדרגה את נפח הריצה השבועי שלי, ובהדרגה כמובן גם את הריצות הארוכות. בסופ"שים האחרונים אני רץ 14, 16, 18, 20, 21, 22, 24 ק"מ, וההרגשה היא נפלאה לחזור.
לירן להב במרוץ 10 ק"מ מקומי | צילום: פרטי
והאם יש קשיים? בוודאי. לאחר שעליתי במשקל כ-8 ק"ג, נוכחתי לדעת כמה קשה לרוץ עם משקל עודף. תחשבו על זה, הגוף דורש יותר אנרגיה להעביר מסה כבדה יותר מנקודה A לנקודה B. כתוצאה מכך זה מעייף ומתיש יותר מאשר בעבר. נכון לעכשיו ירדתי 4 ק"ג מהמשקל העודף, אך עדיין יש עוד עבודה.
באמצע אוקטובר ובתחילת דצמבר זינקתי לשני מרוצי 10 ק"מ מקומיים. באותה תקופה באוקטובר שקלתי 80 ק"ג, ובתחילת דצמבר 79 ק"ג. שמחתי לראות שבשני המרוצים האלה עדיין ירדתי מ-38 דק'. אני אמנם עדיין רחוק מזמני השיא האישי שלי למרחק זה (35 דק'), אך זה לא מעניין, כי המטרה היא לא להשתפר במרחקי תחרות ל-10 ק"מ, המטרה היא להתאמן למרתון נכון וטוב ולשם הפוקוס הולך.
למרות שלקחתי על עצמי את המטרה הזו כשלושה וחצי חודשים לפני המרתון (14 שבועות), וזה נראה כאילו יש לי מספיק זמן, הנפח השבועי הגבוה ביותר איתו אגש למרתון לא יהיה נפח שבועי כל כך גדול. למעשה אם להיות מדויק, בשבוע העמוס ביותר של התכנית, נפח הריצה השבועי יהיה 70 ק"מ. ולמה?
לירן להב במרוץ 10 ק"מ מקומי | צילום: פרטי
כל תכנית אימונים צריכה להיות מותאמת לספורטאי עצמו, והספורטאי הנוכחי, אני, התחיל ממקום שבו הכושר שלו היה לא גבוה בכלל, ונפח הריצה היה נמוך מאוד. לכן, עליי לעשות התאמות ייחודיות עבור עצמי בתכנית האימונים שלי ולא להתיימר לרוץ נפח שבועי גבוה מדי. המטרה שלי היא שהגוף יצליח לספוג את הריצה ולהשתפר פיזיולוגית, ולא להעמיס (Loading) בלי שתהיה לי מספיק ספיגה (Absorbtion) של האימונים. כי במצב שבו יש הרבה העמסה אבל אין מספיק ספיגה, אפשר די מהר להגיע לתופעות כמו עייפות (Fatigue), אימון יתר (Over Training), שחיקת יתר (Over Use), וכמובן חלילה פציעה.
בסופ"ש האחרון הארוכה שלי הייתה 26 ק"מ, ונפח הריצה השבועי עמד על 60 ק"מ. בהצלחה לי! אמשיך לעדכן את קוראי שוונג מעת לעת באירועים חשובים מההכנה שלי למרתון אמסטלפיין, ובנימה זו אאחל לכולם שנת 2025 טובה, פורייה, מאתגרת ומקדמת.
לירן להב במרוץ 10 ק"מ מקומי | צילום: פרטי
הכותב: לירן להב | טריאתלט ותיק ומאמן טריאתלון וריצה מנוסה החי באירופה ועובד עם ספורטאים מכל העולם. לטיפים נוספים מלירן לחצו כאן
