שחייה משפרת הפרעות מצב רוח ובעיות זיכרון על ידי הגברת תהליכי נוירוגנזה*, ביטוי של סרוטונין* ועיכוב מוות של תאים במודלים של חולדות מבודדות חברתית. מאמר שהתפרסם בימים אלו ב-Journal of Exercise Rehabilitation מתייחס לנושא של בידוד חברתי. בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות עשוי להביא לסימפטומים של דיכאון ואף לפגוע בתפקוד זיכרון. בידוד חברתי בגיל צעיר מביא לעיכוב בהתפתחותם של דנדריטים* באזור ההיפוקמפוס וגורם לחוסר תפקוד נוירולוגי במערכת הלימבית *Limbic system.
לפי מדעי המוח, מסתבר שזו פעילות מבורכת | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
האם יש פציעות ריצה שאופייניות יותר לנשים?
חשיבות הפעילות הגופנית אצל חולי מילומה נפוצה
האם פעילות גופנית משחזרת את ההזדקנות של שריר הלב?
ההיפוקמפוס הוא אזור חשוב במוח שאחראי על תהליכי למידה ויצירת זיכרון. תהליכי הנוירוגנזה (יצירת נוירונים) בהיפוקמפוס ממשיכים גם לאחר ההתפתחות של מערכת העצבים. אפופטוזיס הוא מושג המתאר מוות תאי מתוכנת וזה תהליך חיוני מאוד שכן הוא מאפשר ליצור החי "לסלק" מהמערכת תאים שצריכים למות, ובכך מתאפשר לתאים ה"נכונים" לעבור תהליכי התרבות והתמיינות אפופטוזיס, לכן הוא תהליך חיוני ובלתי נפרד מהתפתחות נורמלית ומשמירה על הומאוסטזיס תקין.
תהליכי למידה ופעילות גופנית
BDNF Brain derived neurotrophic factor והקולטן שלו: Tyrosine kinase B TrkB מתבטאים באופן נורמלי במוח של יונקים ובייחוד באזור ההיפוקמפוס. תהליכי למידה ופעילות גופנית מביאים לעלייה ברמות של BDNF בהיפוקמפוס. העליה של BDNF בהשפעת פעילות גופנית מעודדת תהליכי נוירוגנזה ומשרה מה שמכונה "הגברה סינפטית ארוכת טווח" – תופעה מוחית שמתרחשת בין תאי עצב (נוירונים). התופעה מתייחסת לחיזוק עוצמת הסינפסה שבין שני תאי עצב לאחר הפעלתם. התופעה מתרחשת כאשר ישנה הפעלה חוזרת של הסינפסה בין נוירון פרה-סינפטי ונוירון פוסט-סינפטי אשר מאפשרת את חיזוק הקשר והיעילות בין הנוירונים השונים.
סרוטונין (5 hydroxytryptamine) קשור בהפרעות דיכאון וחרדה. האנזים TPH (טריפטופן הידרוקסילאז) הוא זה שיוצר את הסרוטונין 5-HT. לכן הרמות שלו מהוות מדד לרמת הסרוטונין. סטרס ובידוד חברתי מובילים להפרעות דיכאון וחרדה כמו גם להפרעות נוירואנדוקריניות וחוסר תפקוד פיזיולוגי שמשפיעים על דופאמין ועל 5-HT.
מחקרים בעבר הראו שלפעילות גופנית יש השפעות טיפוליות על חרדה, דיכאון ועל סטרס. המחקר הנוכחי שאני מציגה בדק את ההשפעה של שחייה על מוות תאי אפופטוטי, על התרבות של תאים ועל ביטוי של סרוטונין בחולדות מתבגרות.
המחקר התבצע על חולדות אשר חולקו באופן אקראי ל 4 קבוצות: קבוצת הבקרה, קבוצת פעילות גופנית, קבוצת מבודדים חברתית, ומבודדים חברתית שביצעו פעילות גופנית. הפעילות הגופנית כללה שחייה של 60 דקות פעם ביום במשך 6 ימים, וזאת במשך 6 שבועות ברציפות. ניתן לקרוא במאמר המקורי על התבחינים שנעשו על מנת לבדוק מצב התנהגותי חרדתי או מצב דיכאוני. השיטות המעבדתיות הביוכימיות בהן השתמשו גם כן מפורטות במאמר עצמו.
בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות עשוי לגרום לנזק התפתחותי חמור למוח, מוביל לירידה ביכולת למידה, זיכרון וכן מביא לשינויים התנהגותיים. בידוד חברתי מביא לפגיעה בזיכרון, ירידה ביכולת הזיכרון מעלה חשיבה שלילית ומגביר התנהגויות חרדתיות וסממנים דיכאוניים. במחקר הנוכחי, החולדות שהשתייכו לקבוצת הבידוד החברתי הראו סימני חרדה ודיכאון בתבחינים שנעשו להן, וכן פגיעה בזיכרון לטווח הקצר.
בידוד חברתי והשפעתו
בידוד חברתי וסטרס כרוני בלתי מתוכנן גורמים להתנהגות דיכאונית. במחקר הזה, בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות של החולדות הביא לעלייה בתהליכים אופוטוטיים – כלומר יותר מוות של תאים במוח. בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות הוריד באופן משמעותי את רמות ה BDNF בהיפוקמפוס וכן את רמות הקולטן שלו TrkB. בידוד חברתי מעודד ביטוי של גורמים הקשורים בדיכאון שיש להם השפעה מעכבת על נוירונים. בידוד חברתי וגורמי סטרס משנה תהליכים נוירוגניים באזור ההיפוקמפוס , שיכולים לעכב למעשה התפתחות זיכרון במהלך גיל ההתבגרות. במחקר הנוכחי, בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות הביא לעיכוב של תהליכי גדילה והתרבות של תאים והתמיינות שלהם באזור ההיפוקמפוס.
בידוד חברתי במהלך גיל ההתבגרות הביא לעיכוב של האנזים TPH וירידה בביטוי 5-HT (סרוטונין) באזור ה-Dorsal raphe. מצאו שפעילות גופנית לאחר בידוד חברתי מביאה לידי עליה ברמות BDNF בהיפוקמפוס ומשפרת מצב דיכאוני על ידי עליה במספר התאים מיצריי הסרוטונין שב- raphe nuclei. פעילות גופנית הביאה לשיפור בהפרעות במצב הרוח (Mood disorders) שכוללות הפרעות דיכאון וחרדה, והורידה סימפטומים של דיכאון על ידי עלייה ברמות של סרוטונין.
ממחקר זה החוקרים הסיקו לגבי החולדות ששחייה מביאה לירידה בתופעות חרדתיות, דיכאוניות, ובהפרעות זיכרון שנוצרו בעקבות בידוד חברתי. שחייה הביאה בסופו של דבר להשפעות מיטיבות דרך עיכוב תהליכי מוות תאיים במוח, העלתה תהליכי נוירוגנזה ובכך העלתה ביטוי של סרוטונין.
השחייה מביאה להשפעות מיטיבות דרך כשזה קשור למוח | צילום: pixabay
מושגים להבהרה
דנטריטים: דנדריט הוא שלוחה קצרה ומסועפת הבולטת מתאי עצב ומהווה את אמצעי הקלט שלהם. לדנדריט יש תפקיד חשוב בתקשורת של תאי העצב. הדנדריט הוא שלוחה של תא העצב המקבלת מידע מתאי עצב אחרים ומעבירה אותו אל גוף התא. הדנדריט מתקשר עם סיבים עצביים של תאי עצב אחרים בסינפסות באמצעות מוליכים עצביים שמופרשים על ידם.
סרוטונין: או 5-HT – הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר), שאליה משתייכים גם דופמין ונוראפינפרין. כל תאי העצב שמייצרים סרטונין נמצאים בגזע המוח, המעורב בעוררות ותהליכים אוטומטיים רבים. הסרוטונין מעורב בתהליכי ויסות ושליטה של עיבוד מידע מלמעלה למטה, המאפשרים מתן עדיפות למידע רלוונטי על פני מידע לא רלוונטי. לסרוטונין יש גם תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים למצב הרוח, כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית וכדומה. לסרוטונין יש תפקיד גם בוויסות טמפרטורת הגוף.
היפוקמפוס: (Hippocampus) הוא אזור במוח והמבנה הגדול ביותר של המערכת הלימבית. להיפוקמפוס תפקיד בזיכרון וניווט. להיפוקמפוס יש תפקיד חשוב ברכישה של זיכרונות חדשים אודות עובדות ואירועים.
ההיפוקמפוס משתתף בתהליכים הקשורים לזיכרון לטווח ארוך ולכן פגיעה בו גורמת לפגיעה בזיכרון.
