עד לפני כעשור, איכות הביצועים של מרבית ספורטאי הברזל הישראלים היתה די נמוכה. היו הבלחות והיו ספורטאים ספציפיים בודדים כמו גלעד רותם ונינה פקרמן שהצליחו בתחרויות איירונמן ברחבי העולם ואפילו בהוואי, אבל הם היו חריגים למדי. איים בודדים של מצוינות.

כל עולם הסבולת הישראלי עשה קפיצת מדרגה משמעותית | צילום: טלי שינברג

המטרה של "שאר האדם" באותן שנים היתה בעיקר לסיים והמטרה של החזקים היומרנים היתה התוצאה המיתולוגית-סימבולית "סאב 10". כל מי שהצליח להשיג אותה נחשב לאחד החזקים בענף באותה תקופה. בנשים אפשר להקביל את זה לסאב 11. ישראלים בודדים הצליחו להשיג "סלוט" לאליפות העולם בהוואי בשנים ההן ובדרך כלל "משלחת" ישראל במצעד המשלחות טרום התחרות נראתה חיוורת למדי. זה אולי נשמע קצת פרה היסטוריה, בטח ובטח בהתחשב בכל מה שקורה השנה, אבל האמת שלא מדובר בתקופה רחוקה כל כך, בסך הכל באמת רק סביב עשור אחורה פחות או יותר.

 השינוי בעולם הסבולת הישראלי 

בעשור האחרון עולם הברזל הישראלי ובמיוחד הקצה היומרני שלו השתנה לדעתי באופן משמעותי. יש אלפים, אבל יש גם אלופים. אבל אולי צריך לדון בזה קודם כל בראייה כוללת ורחבה יותר ולדבר על עולם הסבולת הישראלי כולו. כל עולם הסבולת הישראלי עשה לדעתי קפיצת מדרגה משמעותית בעשור האחרון. החל מהרמה של הספורטאים האולימפיים בענפי הסבולת השונים, דרך הספורטאים המקצוענים בתחומי האופניים למשל שבהם הופעה בגראנד טור היא כבר כמעט שגרה, ועד הספורטאי החובב-היומרני שמנצח תחרות אולטרה-מרתון בין לאומית או עומד על פודיום באיש ברזל ולוקח סלוט לאליפות העולם.

 פירמידה שנבנתה מלמעלה 

כמו במקרים אחרים הפירמידה הזאת נבנתה לדעתי מלמעלה כלפי מטה. החזקים מושכים את כולם קדימה. גם ברמה הפרקטית של אימונים משותפים וכדומה, אבל יותר חשוב אולי ברמה הסימבולית-פסיכולוגית, אם הוא יכול גם אני יכול, כי גדלנו ביחד ואני מכיר את היכולות שלו. לראות מישהו אחר, מישהו שאתה מכיר ולכאורה הוא "בקבוצת השווים" הספורטיבית שלך, עושה משהו חריג שעד לא מכבר היה נחשב "בלתי מושג", מזיז אצלך משהו בראש. משהו בתפיסה העצמית, באמונה ביכולת, בתעוזה. תקרות זכוכית מתנפצות, גם אם זה קורה רק אצלך בראש בשקט ואף אחד אחר לא שומע את קולות הניפוץ.

הפירמידה נבנתה מלמעלה כלפי מטה | צילום: טלי שינברג

לפני מספר שנים כתבתי בפורום סבולת בתפוז המיתולוגי ש"תשע וחצי באיש ברזל זה העשר החדש". סאב 10 זה כבר לא רלוונטי ויש רף ישראלי חדש. צחקו עליי, כעסו עליי, אמרו שבקושי יש אנשים שעושים תשע וחצי וקראו לי שוטה הכפר. במידה מסוימת פרקטית הם אולי צדקו, אבל עברו כמה שנים והנבואה שלי כנראה די התגשמה. לא מעט ברזלנים ישראלים עושים בשנים האחרונות תוצאות של תשע נמוך וכמה מהם אפילו סאב 9. אבל אם יש משהו יותר מרשים בעיני – זה הפודיומים והסלוטים להוואי. תוצאה זה הרבה עניין של מסלול ותנאים, ונכון, גם מיקום מושפע מכמות ואיכות המתחרים, אבל בכל זאת פודיום באיש ברזל בשנה נורמלית זה בהחלט מכובד. אני מקווה ומאמין שבשנים הקרובות נראה מגמה דומה גם בקרב הנשים-ברלזניות. נראה יותר נשים בעשור השלישי או הרביעי שלהן עושות ברזל ועושות טוב ומהר.

 הקורונה והשפעתה 

בשנה שעברה עם בוא הקורונה כמעט ולא היו תחרויות ברזל ברחבי העולם, וגם אלו שכן התקיימו לא היו מוצפות בישראלים. השנה הקורונה נשארה איתנו, אבל יותר תחרויות מתקיימות והרבה יותר ישראלים כבר השתתפו בהן. הנוכחות היחסית דלילה של המשתתפים בחלק מהתחרויות וכמות הסלוטים שהוקצו להן ברגע האחרון בניסיון "למלא את השורות" באליפות העולם שהיתה אמורה להתקיים כרגיל באוקטובר הקרוב (ובינתיים נדחתה לפברואר) נוצלו היטב על ידי לא מעט ישראלים שחזרו עטויי גביעים ושרשראות פרחים המסמלות את הוואי.

מי שבקיא מעט בתחום יודע לנתח ולהבין שזאת שנה חריגה והזדמנות שתחזור כנראה רק במגפה הבאה. ולכן מבחינה מסוימת צריך לקחת את השנה הזאת מעט בערבון מוגבל. עם כל הכבוד לשיפור ברמת הברזלנים הישראלים קשה לראות כל כך הרבה ישראלים על הפודיום ו/או עם סלוטים גם בשנה שאחרי הקורונה כשהתחרויות יתמלאו והסלוטים יחזרו למספרים הרגילים.

 ניפוץ תקרות הזכוכית והשפעתה 

מאידך אני מאמין שההזדמנות הזאת שנוצלה יפה על ידי לא מעט ישראלים תהווה מנוע שיפור נוסף לענף. קצת באסכולת מחשבה יוצרת מציאות. או במקרה הזה מציאות יוצרת מציאות. גם אם המציאות המקורית היא מעט סטייה מהנורמה, היא הופכת להיות הנורמה החדשה. ספורטאי שקובע תוצאה של סאב 40 דקות בתחרות 10 ק"מ שהיו חסרים בה 300 מטרים, משפר את הסיכוי שהוא יעשה סאב 40 גם בתחרות עשר הבאה כשהמסלול יהיה מדויק. אחרי שהוא ראה על השעון בשער הסיום 39:XX המספר הזה מתקבע בראש. המספרים משפיעים עלינו. גם המיקומים או הסלוטים. לעשות משהו בפעם הראשונה זה מאוד קשה. לשחזר אותו זה בדרך כלל יותר קל. אם יש 15-20 ישראלים שחזרו מתחרויות ברזל בעולם עם פודיומים וסלוטים בשנת קורונה זה עדיין מאוד אפקטיבי ומעלה את הסיכוי שלהם לסלוט או פודיום גם בשנה רגילה כשהעולם יחזור לעצמו.