טריאתלטים רבים החלו לרדת דרומה לעיר אילת לאליפות ישראל בטריאתלון 2010, ביניהם גם שתי טריאתלטיות ישראליות שיהיו היחידות השנה על קו הזינוק בעילית. יאיר בן עמי לא מצליח להבין למה המגמה הזו לא משתנה
מאת:יאיר בן עמי
מכל המקצים שיערכו בסוף השבוע הקרוב, במסגרת אליפות ישראל בטריאתלון, מקצה הנשים עילית הוא העצוב ביותר. זהו מקצה עצוב כבר כמה שנים בהן מתייצבות בודדות למקצי העילית נשים בטריאתלון הישראלי.
פאני ביסרון לבד בצמרת / צילום: תומר יעקובסון
מאז 1998 ועד 2009 הייתה תחלופה אנמית של המתחרות במקצה הנשים עילית בישראל. המנצחות בשנים אלו היו אוקסנה זורבקוב (שלוש פעמים), שני בלוך (פעמיים), סבטלנה בחמנד, נינה פקרמן (ארבע פעמים) והילה מימון (פעם אחת). כמעט בכל השנים האלו היה בולט המחסור בעומק איכותי אך דומה כי בשנים מאז 2006 ועד לשנה שעברה המצב העניק סטירה מצלצלת שלא שינתה מאום לאף אחד.
בשנת 2006 הייתה נינה פקרמן הישראלית היחידה מבין שש מתחרות במקצה הנשים עילית. בשנת 2007, בה נערכה התחרות הגדולה ביותר של טריאתלון בישראל (סבב גביע העולם), התייצבו על קו הזינוק שלוש נשים לאליפות ישראל. הן זינקו כחלק ממקצה של כחמישים נשים מהעילית העולמית. נינה פקרמן, שסיימה במקום 43, והילה מימון, שסיימה במקום 46, הצליחו לסיים. גילי צוקרמן לא הצליחה להגיע לקו הסיום.
ואז באה השנה העצובה ביותר, בשנה שעברה 2009, בה לא התייצבה אפילו ישראלית אחת למקצה הנשים עילית והמצב, הלכה למעשה, ביטל את קיומה האמיתי של אליפות ישראל לנשים בטריאתלון.
בשנה שעברה לא זינקה גילי צוקרמן למקצה העילית לאחר שהייתה בהתאוששות ממחלה ונינה פקרמן זינקה למקצה במרחק האולימפי של קבוצות הגיל. השנה המצב לא יהיה שונה בהרבה. גם השנה, בעדרה של הילה מימון (פצועה), יהיו רק שתי ישראליות על קו הזינוק של מקצה העילית נשים. פאני בייסרון בהופעת בכורה באליפות במרחק האולימפי וגילי צוקרמן שחוזרת. אך מהלך התחרות יכול להיות המבט למראה הכי פחות מחמיאה של מציאות טריאתלון הנשים בישראל 2010.
על פי תוצאות העבר פאני בייסרון אמורה לצאת מהמים לפני גילי צוקרמן. אם תהיה בייסרון בתוך קבוצה של מתחרות אורחות ותצא עימן לקטע הרכיבה הרי שצוקרמן צריכה לקוות לצאת לאותו הקטע עם מתחרה או מתחרות ברמת רכיבה קיצונית. אם לא יהיה כך, הרי שצוקרמן יכולה למצוא עצמה באותו מצב לא נעים כפי שחוותה בשנת 2007 אז היא נאבקה במגבלת ההקפה ולבסוף נאלצה להפסיק את התחרות לאחר שנעקפה על ידי המובילות.
גם אם תצליח צוקרמן להכנס לדבוקה, יחד עם בייסרון, זה לא ימנע לראות את העובדה העצובה, של מחסור במתחרות במקצה העילית נשים של הטריאתלון הישראלי. זהו מצב שאינו מחויב המציאות האמיתית בשטח היכולה להשתנות בקלות של שקעה מתבקשת על ידי איגוד הטריאתלון הישראלי.
המהלך המתבקש הוא בעידוד שלוש המתחרות, הבוגרות, הקיימות בצורה תמיכה מאסיבית (כלכלית) שתאפשר להן להשקיע יותר ביציאה לתחרויות איכותיות המתאימות לרמתן. בכך הן יוכלו לבצע את קפיצת המדרגה ביכולתן. אבל חשוב מכן, במהלך שכזה המתחרות של מקצה הילדות והעילית נערות יראו כי יש לאן להתקדם ולמה לשאוף, ויותר מהן יקבלו את הגירוי הנדרש להשקעה וסבלנות. רק כך יזכו הילה מימון, גילי צוקרמן והמצטרפת החדשה, פאני בייסרון, לעתיד בו לא יקובע המחסור החמור בעומק איכותי.
מדיניות תמיכה בספורטאית אחת או בשתיים לא תביא את השינוי אלא רק מדיניות של תמיכה רוחבית בבוגרות ובנערות ומשם יצירת עומק בעל שפיץ של איכות. כל מדיניות אחרת תהמר על נס או שתקבע את המצב כפי שהוא קיים גם במקצה העילית בוגרים בו שלטו דן ורן אלתרמן מאז שנת 2002 בלי שמישהו באמת סיכן אותם.
השאלה המתבקשת מתוך המציאות הקיימת היא:
האם יש בישראל מי שמסוגל להוביל מהלך אשר יוביל ספורטאיות ממקצי הילדות והנערות עילית, בו יתייצבו על קו הזינוק רק 16 ספורטאיות, לעתיד וורוד יותר?
