יש לי חברים הטוענים כי הגענו לעת בה הקורא הממוצע לא שורד את מה שאינו מוצב בדיוק מול עיניו. במהלך השבועות האחרונים הייתי מרותק לתגובות לתאונות של רוכבי אופניים ולא משום מחקר פסיכולוגי אלא משום שמצאתי קשר ישיר בין התגובות לכתבות ותאונות לבין התנהגות של הנהג הישראלי השכיח
מאת:יאיר בן עמי
חוסר הסבלנות והסובלנות של החברה הישראלית אינו דבר שצריך להזכיר למי מאיתנו החי במקומותינו. מספיק לצאת מפתח הבית כדי להרגיש זאת בכל מקום.הכביש,התור בסופר או בכל מקום אחר והכי טוב, למעוניינים לטבול בשיא חוסר הסבלנות, הוא להגיע למקום בו אפשר לחוש בתמצית אופיינו – מרכזי שירות ולא רק של חברות התקשורת הסולרית אלא כל חברה המעניקה שירות.
בשלב זה, על פי חלק מחבריי, איבדתי את רוב האנשים שהחלו לקרוא את הגיגיי. אותם חברים יקרים טוענים כי אחרי כמה עשרות מילים לא משנה מה אכתוב, הרוב הגדול של הקוראים יחפש ריגוש חדש. שלי הפך נדוש מעבר ל- 150 המילים הראשונות וכאן בדיוק הגעתי לאותו סף.
אי לכך ובהתאם לזאת כל שאכתוב כאן יגיע רק לאותם סקרנים אשר ניחנו בסבלנות אין קץ (במושגי הסבלנות הצברית) ובכל זאת אצליח לגרום להם עניין גם במאות המילים הבאות והן ינסו להוכיח מחשבתי כל הקשר הישיר בין מגיב חסר סבלנות לכתבה, מצוקת רוכבי אופני הכביש והנהג הישראלי השכיח.
לא כתבתי הנהג הישראלי הממוצע משום שאין כזה באמת. יש נהג שכיח כמו הירגזי המצוי. אותה ציפור הנעה במה שנראה כעצבנות ייתרה ומלקטת מכל שהיא יכולה וזה אומר כל החלש ממנה כשלמעשה היא ציפור קטנה אשר פיתחה את זריזותה מתוך פחדנות ואותה זריזות מהלכת אימה על החלשים ממנה.
לא כל הנהגים בישראל סובלים מעצבים רפים כשהם על הכביש אך קשה להישאר שלו בעת נהיגה על כביש בארץ זבת. גם הנהג הרגוע ביותר יצטרך לשים לב לאין ספור הנהגים שיחתכו את מסלול נסיעתו בעצבנות ולרוב תוך הפגנת עוצמת צופר המכונית.
הקשר הישיר, אותו אני מצאתי, בין תגובה כנגד רכיבת אופני כביש בישראל, לבין נהגים עצבניים אשר למעשה הם עבריינים סדרתיים, הוא בחוסר הסבלנות. זו, הלכה למעשה, מחלה מאוד מודרנית, מסוכנת ולפי ידיד רופא גם מקצרת חיים כעובדה שנחקרה רבות.
כל אחד יודע איזה סוג נהג הוא ומכאן גם איזה סוג מגיב, לכתבות. לנהג שלי אני קורא גזרעילי (מעין שילוב של נותן גז רע וישראלי). עבור גזרעילי ה"תן זכות קדימה" הוא מעין המלצה לאפשר לרכב החוצה לעבור לפני ההשתלבות אבל מכיוון שהוא אינו פראייר הרי הוא קודם כל יכנס ואחרי יחשוב. כשגזרעילי רואה את האור הירוק מהבהב הוא ילחץ על הגז בעוצמה ואם הכתום כבר הופיע הרי זו סיבה טובה לצפור לרכב מקדימה ולבצע עקיפה שתחסום את הצומת…."הייתי כאן קודם שיתמודדו" אומר לעצמו גזרעילי ועונה לטלפון הנייד רק כדי להתעצבן על האישה שבדיוק מתקשרת לשאול מתי יגיע הביתה.
לגזרעילי אין בעיה עם רוכבי אופניים באופן יחידני אלא עם כל גורם, באשר הוא, המפריע לו להתקדם ברצף ובעיקר במהירות שהוא רוצה על הכביש. המספר המופיע בעיגול אדום לצידי הכביש אינו אלא המלצה הבאה להתריע בפני נהגים גרועים ועבור גזרעילי זו המהירות האתגרית. הוא יטוס, במהירות של 120 קמ"ש, בכביש בו המהירות המקסימאלית המותרת היא 70 קמ"ש ומתוך אמונה טהורה כי אם הוא יכול מותר לו ואם זה מפריע למישהו שיעוף לכל הרוחות והעיקר שלא יפריע לו לעשות את הרוח בחוסר הסבלנות בדרכו למחוז חפצו.
גזרעילי הוא גם אותו מגיב, חסר הסבלנות, לכתבות האומר כי אופני כביש, באשר הם, פשוט מפריעים לו על הכביש. למה? כי מרוב הפרעות על הכביש הוא עוד יפגע ברוכב אופניים על השוליים ויאשימו אותו בחוסר זהירות. למעשה, גזרעילי, לא באמת חושב על עצמו אלא על רוכב האופניים המסכן ועוד יותר על משפחתו. אותו רוכב אופניים חסר אחריות עוד ישאיר אלמנה ויתומים בגלל שלא נזהר ונכנס בפגוש כשמר גזרעילי נאלץ לסטות לשוליים בניסיון לייצב את רכבו, לאחר עוד עקיפה שהייתה מוכתרת כמוצלחת אילולא הטמבל עם הלייקרה ונעלי מייקל ג'קסון וגם הוא מת משטויות.
הטוען כנגד הימצאותם של רוכבי אופניים על הכביש אינו אלא נהג המודע לעצמו מעט יותר משאר הנהגים במשפחת גזרעילי. הוא יודע כי במוקדם או מאוחר הוא יעבור את גבול האתגר ויהיה מעורב בתאונה. במידה וזה יהיה עם שלט לצד הכביש, מעקה בטיחות או תעלה לצד הדרך הוא בטח יוכל לשכור עו"ד מספיק טוב שיחלץ אותו מהצרה. במידה והוא יכנס ברכב של מישהו אחר ממשפחת גזרעילי האתגר שלו שוב יהיה תחכומו של העו"ד לעומת העו"ד של הצד השני. אבל אם הוא ייכנס ברוכב אופניים יש סיכוי לא רע כי הוא יהיה האיש הרע ועם זה הוא כבר לא יכול להשלים.
בשלב זה בקשתי היחידה היא לחזור לידידיי הטוענים כי מעטים שורדים את המילה ה- 150. בשלב זה כבר הכאבתי למקלדת שלי לאורך עשרות משפטים אשר הצטברו ליותר מ- 700 מילים ועוד ארחיק אל מעבר ל- 800 המילים. מכיוון שאני רוצה לראות עצמי כאיש מתחשב, סבלני וסובלני אוסיף כאן את כל שאמרתי בשיר של אריק אינשטיין המדבר בדיוק על הפושעים שבאמת לא אשמים. בדיוק כמו הנהג המאשים את רוכב האופניים בעצם קיומו כך גם בית אחד בשיר "אדוני השופט":
"היה לי שכן נורא ואיום
שלא רצה לחיות איתי בשלום,
כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן
והכניס את הראש מתחת לגרזן."
שבוע טוב וכבוד לכל מי שצלח את 816 המילים שייצרתי בשבוע השני לאחר פתיחת שנת הלימודים החדשה ושלום כיתה א
אריק אינשטיין – אדוני השופט
הם גם גאים באיך שהם נוהגים ליד רוכבי האופניים
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
