חצי מרתון השרון רוטשטיין הוא מרוץ שהפך למסורת בקרב רצי השרון, אבל לא רק. מרוץ בקצב המוזיקה בתל מונד, לב השרון וקדימה צורן. חמש שנים מאז הפעם האחרונה שנערך, ועדיין זהו אחד המרוצים האהובים בישראל. המרוץ הוזנק בבוקר יום שישי, נר שני של חנוכה בתל מונד, עם כ-2,000 רצות ורצים שלקחו חלק במקצים השונים, מ-2 ק"מ ועד 21.1 ק"מ.
לכתבות נוספות בנושא:
כ-2,000 רצות ורצים בחצי מרתון השרון רוטשטיין, גזאצ'ו פנטה ומירב מינסס ניצחו
המרוץ הבא שלכם בחו"ל: הכירו את מרתון וינה
מחקר חדש: רק שעה של הליכה בגיל העמידה יכולה להאריך את תוחלת החיים
המרוץ נערך בשיתוף פעולה ייחודי בין שלוש המועצות, ובהפקת חברת שוונג שדאגה לאירוע עם הפקה ברמה גבוהה ביותר. בשלושת המקצים התחרותיים השתתפו רצים מן השורה, ופשוט תענוג היה לרוץ לצידם, או יותר נכון אחריהם, לנשום אבק של אלופים.
המרוץ כולל ארבעה מסלולים חווייתיים המשלבים בין כביש ושטח ועוברים בנוף מרהיב של שדות, פרדסים ויישובי השרון: חצי מרתון 21.1 ק"מ (תחרותי), 10 ק"מ (תחרותי), 5 ק"מ (תחרותי) ו-2 ק"מ (עממי).
חצי מרתון מושלם לקראת מרתוני החורף
התאריך המקורי של המרוץ נקבע ל 20.12.24 אלא שבגלל הסערה והגשמים הרבים שירדו באזור נאלצו המארגנים לדחות אותו בשבוע ליום שישי של חג החנוכה. ניצלתי את ההזדמנות, לא תמיד יש כזו, שילוב של חג עם מרוץ זו באמת סיבה למסיבה, ונרשמתי יחד עם הבת שלי, שקד, שזה עתה החלה את צעדיה הראשונים בתחום הריצה.
היה לי די ברור שזו הולכת להיות חוויה מעצימה. ההמסטרינג עדיין מציק לי, לא החליט אם הוא בסיום תקופת הפציעה או באמצע. במילא לא תכננתי איזה מרוץ לתוצאה, וגם המסלול הוא לא שטוח ולא מיועד לקביעת שיאים. נרשמתי למרוץ הזה בשביל ה-Fun, לסגור את 2024 לקראת חצי המרתון שאני מתכננת לרוץ בים המלח.
היה בוקר קר עם השכמה מוקדמת בזכות שיגור טיל של החות'ים מתימן, העירו אותנו חצי שעה לפני השעון המעורר (מילא לקום מוקדם, אבל חצי שעה לפני שעון מעורר?!). התארגנות, מקלחת, בגדים, מזל שהתארגנו על בגדי החלפה חמים ויבשים. הגענו לתל מונד, יצאתי לחימום באוויר הקר שאני כל כך אוהבת. ברגע שאני מתחילה לרוץ, זה כבר מרגיש אחרת.
תחזית מזג האוויר בישרה על גשמים שיגיעו בשעות הבוקר המאוחרות. מקצה חצי המרתון הוזנק בשעה 06:15 והמרוץ יצא לדרך. אני מגיעה לרכב, מורידה ממני שכבות שאני לא צריכה, ומתקדמת לקראת אזור המתנ"ס של תל מונד, בסמוך אליו נקודת הזינוק. האנרגיות טובות, כיף לפגוש חברים וחברות, אקספו נעים וקטן, אך עדיין מרשים, ואני מתכננת כמה רכישות לאחרי הריצה. ריצת חימום קלילה, אנשים מורידים מעצמם (או שלא) את הביגוד הארוך ותולים אותו על הגדר ליד.
כשהקשת מברכת
נכנסים לקו הזינוק לקראת ההזנקה של מקצה ה-10 ק"מ בשעה 06:45. המסלול היה נפלא – ראשיתו בעליונת קלה ולאחריה ירידה של כ3-2 ק"מ (שתחזור אלינו Big time בחזור). מסלול שרובו אספלט, אך גם עובר בתוך שטח של פרדסי קלמנטינות יפיפיים ושדות תותים פסטורליים. הווייבים טובים, ישנן עמדות שתייה על המסלול, תושבים מעודדים, די ג'יי ומוזיקה לאורך כל הדרך ומזג האוויר מצוין (טוב.. אני אוהבת חורף).
השמש חייכה אלינו כשבאופק נראים עננים אפורים וכבדים ואני חושבת לעצמי "הנה הגשם שאמור להגיע…". באמצע הדרך התחיל לטפטף פה ושם, מבעד לקרני השמש הנעימות. אני רצה ונהנית מהמוזיקה, מהאוויר ומהאוויר וריח הגשם הנעים. בדרך חזור – קשת בענן יפהפייה מבשרת את שער הסיום.
את שלושת הק"מ האחרונים אני גומעת, עוקבת אחרי הרצה שלפני, ומגיעה במקום הרביעי הכללי בנשים, ובמקום הראשון בקטגוריית הגיל שלי. רטובה מהגשם, פוגשת ברצים והרצות, מחליפים חוויות. כיבוד כיד המלך בנקודת הסיום ומדליה יפה, איזה כיף תמיד לעבוד ולהגיע לסיום. אין כמו התחושות האלו.
גשמים עממיים
אני מתארגנת על עצמי ופוגשת את הבת שלי לחימום לפני המקצה שלה, 2 ק"מ עממי. השמיים מתקדרים. אני עוד בונה על הרכישה באקספו… אנחנו מתחילות חימום, מצטלמות. המקצה מלא במשפחות עם ילדים – פשוט תענוג – ויוצאים לדרך בטפטוף שהוא אפילו נעים. תוך כדי ריצה, ברקים ורעמים והשמיים נפתחו במבול מטורף.
למרות הגשם, כולם המשיכו לרוץ לעבר קו הסיום. איזו חוויה מעצימה. קיבלנו מדליה, היו שם הרים של קרמבו בשפע, יוגורטים מפנקים, בננות. היה הכל מהכל – ריצה, גשם, שמש, קשת בענן, צלמים מקצועיים שצילמו כיד המלך, חוויה שנזכור איתנו והשאירה טעם של עוד.
רצנו אל הרכב כשאנחנו רטובות עד לשד העצמות, נכנסנו, הסדרנו את הנשימה ואת האנרגיות מהחוויה המטורפת. מזל שהיו בגדים להחלפה יבשים ונעימים. הגשם אומנם די "קיפל" את כולם, גם האקספו ברח ואיתו נמוגה (לאותו היום) המשאלה שלי לרכישה בו… אבל זה בסדר, זו רק תהיה עילה להגיע למרוץ הבא.