קשה לי להתחיל את סיכום השנה האזרחית שהסתיימה מבלי להתייחס קודם לשנה שלפניה, ובעיקר לחלק האחרון שלה. בסתיו 2021 הייתי בכושר טוב למדי, ואז בתקופת החגים קמתי בוקר אחד עם כאבים עזים בגב והקרנה נוראית לרגל. אני מודה שפריצת דיסק זה משהו שעד אז היה מחובר אצלי לאנשים מבוגרים ממני בהרבה, ובדרך כלל כאלה שהם פחות ספורטאים, אבל כנראה שמגיע גיל מסוים, עם גנטיקה מסוימת, ועומס פיזיולוגי ומנטלי מסוימים, ואף אחד לא חסין.
במשך מספר ימים הייתי על הרצפה, תרתי משמע, ובמשך כמה שבועות הייתי מושבת מכל פעילות ספורטיבית. בשלב הזה אם מישהו היה מבטיח לי שייפסקו הכאבים הייתי מוכן לשלם כל סכום, או אפילו לחתום על טופס שמונע ממני לעסוק בפעילות גופנית כלשהי בהמשך חיי. עד כדי כך סבלתי.
עם הרבה סבלנות וטיפולים, לאט לאט התאוששתי במהלך החורף ובאביב 2022 כבר הייתי חזרה בעניינים. עדיין רחוק מלהיות פיקס אבל כבר שוחה, רוכב, ורץ סביר. שחררתי את אליפות העולם באיש הברזל בסנט ג'ורג שהייתי רשום אליה אחרי הסלוט בפרנקפורט, ונרשמתי לגלילמן בסוף אפריל. שחיתי גרוע, אבל התאוששתי ברכיבה. אלא שאז עברתי תאונה רעה כשאבא ובת שהגיעו לעודד וללוות את אחת המשתתפות החליטו לחצות את מסלול הרכיבה בחוסר זהירות משווע. התעופפתי באוויר ונחתתי על צד ימין, אותו צד שסבל מהקרנות וכאבים עזים כל החורף. שוב מושבת אבל למזלי שום דבר לא שבור מלבד הביטחון והאגו. עד שסוף סוף אני חוזר להתחרות, אני לא מצליח לסיים.
עם הרבה סבלנות וטיפולים, לאט לאט התאוששתי | צילום: פרטי
זינקתי לטריאתלון תל אביב שהפך לדואתלון, אבל בקושי הצלחתי לרוץ וכדי שלא יהיה משעמם פסלו אותי בטענה שחציתי קו הפרדה לבן ברכיבה באיילון. הפודיום שהלך בגלל הפסילה לא ריגש אותי, אבל העיקרון כן. אין מצב שהייתי חוצה קו הפרדה ברכיבה. לא באיילון ולא בשום תחרות אחרת בעולם. לקח לי כמה ימים אבל הוכחתי את צדקתי והפסילה בסופו של דבר בוטלה. תודה רבה, הצלחתי גם לזנק וגם לסיים תחרות ראשונה לשנת 2022. לא פשוט.
אחרי מאורעות תחילת השנה, היה לי ברור שאני רוצה להתחרות במשהו משמעותי יחסית והחלטתי להירשם לטריאתלון שטח מסבב XTERRA הבינלאומי הוותיק. הרגשתי שאני צריך שקט ונסענו אדוה ואני לאגם גארדה לאיטליה קצת מתחת לראדאר. אני אוהב שטח וכבר שנים שאני עוקב אחרי הסבב הזה וחולם להשתתף באליפות העולם. הייתה לי תחרות מעולה ביחס לכושר וסיימתי במקום ה-19 הכללי ועם פודיום בקטגוריה וסלוט לאליפות העולם. לקח כמעט חצי שני וסוף סוף הצלחתי לחבר תחרות טובה מקצה לקצה מכל הבחינות. איזה כיף, כבר שכחתי קצת איך זה מרגיש.
אחרי פחות מחודש שוב על המטוס לאירופה עם מזוודת אופניים, הפעם עם עוד 20 ספורטאים מהקבוצה בדרך לטור אופני כביש של שלושה ימים באנדורה. כבר הייתי בכושר לא רע בכלל ומרגע הזינוק ביום הראשון החלטתי להמר ורכבתי חזק. אמנם זה היה אירוע קטן יחסית מבחינת משתתפים, ועדיין הרמה של האירופאים ברכיבה היא משהו להתקנא בו. סיימתי חמישי בקטגוריה, קצת מבואס ומאוכזב מהתוצאה, אבל מרוצה מאיך שרכבתי. שתי תחרויות טובות ברצף. התחלה של מגמה חיובית? נראה.
הרמה של האירופאים ברכיבה היא משהו להתקנא בו | צילום: פרטי
בקיץ נסעתי לטיול-חופש הכי ארוך שעשיתי בעשור או שניים האחרונים. שלושה שבועות באוסטרליה בלי להתאמן, למעט כמה ריצות קצרות וקלות עם אדוה. רגע לפני הנסיעה נרשמתי לאפיק ישראל עם שותף חזק וידעתי שמרגע הנחיתה בחזרה בארץ יש לי משהו כמו חודשיים להתכונן.
ג'ט לג או לא, עליתי על האופניים והתחלתי לרכוב בניסיון לסגור פערים ולחזור לכושר. הרבה שעות על האוכף. מאימון לאימון ומשבוע לשבוע הרגליים והריאות התחילו להתחבר ולאפיק הגעתי בכושר טוב. אבל לצערי הרצף של גארדה ואנדורה לא נשמר ואחרי סדרת תקלות טכניות האפיק הסתיים בתחושת פספוס ואכזבה גדולה. לפחות הגוף יחסית שלם.
יומיים אחרי סיום האפיק האופניים נארזו ועליתי על המטוס בדרך לאליפות העולם XTERRA שנערכה השנה באיטליה באזור הדולומיטים. סתיו באירופה זה סיכוי גבוה למזג אוויר חורפי, וכך היה. גשם, בוץ, והכי גרוע מבחינתי אולי, מים סופר קרים באגם. את השוק הראשוני חטפתי בשחיית אימון, כשנשימתי נעתקה ונאלצתי לעבור לשחיית חזה בואכה כלב אחרי סוג של היפרוונטילציה. אחרי מעל 20 שנה בענף ואולי מאות תחרויות, פעם ראשונה שמשהו כזה קורה לי. הנחתי שהגוף ילמד ויתחזק מזה ובתחרות עצמה לא תהיה לי בעיה לשחות כרגיל. לצערי טעיתי. מה שקרה באימון קרה אחד לאחד גם בתחרות עצמה ובקושי סיימתי את השחייה, שלא נדבר על הקצב והתוצאה. איכשהו שרדתי את הרכיבה והריצה והגעתי לשער הסיום. מדליה של אליפות העולם על הצוואר אבל רגשות מאוד מעורבים. כמעט שום דבר לא בא קל השנה.
המים הקרים השפיעו | צילום: פרטי
שבועיים אחר כך זינקתי למשחה תנינים ולא היה כל זכר להיפרוונטילציה או משהו דומה. כנראה שזה הכל היה המים הקרים. שחיתי בסדר גמור מכל הבחינות. בנובמבר עוד הספקתי לזנק למקצה 21 ק"מ בסובב עמק ולסיים במקום השלישי הכללי עם ריצה לא רעה ביחס לכושר. ריצה היא ממש לא החוזקה שלי בשנים האחרונות, ובטח ובטח לא אחרי פרשת הגב. כך שפודיום בריצה בהחלט גרם לי לשביעות רצון מסוימת, אפילו בהעדר הרבה רצים חזקים.
וואו איזו שנת סבולת מטלטלת ספורטיבית ובריאותית זאת הייתה. אחת הלא יציבות שלי אי פעם, למעשה, כנראה הכי לא יציבה שלי מאז שהגעתי לתחום לפני למעלה משני עשורים. כמה תחרויות מצוינות, לצד כמה וכמה תחרויות פחות טובות מכל הבחינות.
ינואר 2023 זה עיתוי שמסמן מבחינתי כניסה לקטגוריית גיל חדשה ועד משבר הגב די חיכיתי להגיע לעיתוי הזה לפחות ברמה הספורטיבית-הישגית. נכון לכתיבת שורות אלו יש לי כמה תחרויות בראש שאני רוצה להשתתף בהן בשנה הקרובה, אבל התוכניות שלי עדיין לא ממש סגורות.
