לפני כשלוש שנים אמר הפרופסור אסא כשר בראיון: “כל מי שנמצא פה, אנחנו נושאים באחריות כלפיו, גם אם נכנס באופן בלתי חוקי… צריך להעניק להם את כל הזכויות… שלא יהיה כל הבדל ביני לבינם.… שלא ייווצרו מוקדים של אבטלה, חולי או אי חינוך. אין מנוס. שלא לדבר על זה שהילדים שנולדו כאן הם ישראלים לכל דבר… בסופו של דבר הם יכולים להביא עושר תרבותי, לא סכנה. אנחנו כבר לא היהודי הנרדף בגלות. אנחנו רוב מסיבי, דומיננטי, הגמוני. אין סכנה שאנחנו נתבולל בהם אלא שהם יתבוללו בנו, אם ירצו. נקבל תמורות תרבותיות גבוהות… מדובר על כבוד האדם. לא אדם שדומה לי וקרוב אלי, אלא אדם באשר הוא אדם. ההתייחסות אל צבע העור היא כל כך עלובה…״. שלוש שנים לאחר אותו ראיון, עמדו יחד פרופסור אסא כשר ובתו שירית והזניקו את מרוץ אתלטי הסמטה השני ע״ש יהורז כשר, בנו ואחיה ז״ל.
"מדובר במועדון עיוור צבעים, עיוור אזרחויות ומוצאים. מועדון שיש בו רק חברות" | צילום: טיבור יגר
המרוץ הכי הומני וחברתי בישראל
אז על מה מדובר? לחג הסוכות יש המון מנהגים עתיקי יומין. סוכה, ארבעת המינים ועלייה לרגל. בשנים האחרונות נוספו עליהם כמה מסורות חדשות, רובן בפארקים ובאוויר הפתוח. כך בעת שעשרות אלפים עלו לרגל לתל אביב והקיפו אותה באופניהם, התקבצו שוב כמה מאות לפארק אריאל שרון (חירייה) למרוץ 5 ק״מ השני של אתלטי הסמטה הנפלאים. קודם כל מדובר מרוץ נהדר: איכותי, מהיר, רשמי, מהנה. אבל זה הרבה יותר; זהו המרוץ הכי הומני וחברתי בישראל. בהתחלה באתי אליהם עם התחושה המעורבת של רגשות אשמה מהולים ברחמים. עם המפגש הראשון התחושה התחלפה להערכה עצומה ובסוכות הנוכחי התקבעה ההרגשה – פשוט הערצה. בגלל ההתמדה, האיכות, המסירות, האמונה, היכולת, והכל בלי שמץ של התנשאות או הרמת אף. מועדון עיוור צבעים, עיוור אזרחויות ומוצאים. מועדון שיש בו רק חברות.
"משנה שעברה להשנה קרו לכולנו המון דברים וגם לסמטה המיוחדת הזו" | צילום: טיבור יגר
יום שישי בבוקר. מסלול חדש בפארק. הרבה יותר טוב, שטוח, סלול ומהיר. שעתיים לפני המועד והמתנדבים כבר במקום. עמלים על עמדת הרישום, תחנת המים, סימון המרחקים, ופריסת שטיחי המדידה. משהו באוויר שונה משנה שעברה. פי שניים נרשמים, אגדות ריצה מסתובבות בין הנערים והנערות כשווים. אריה גמליאל, יוסף גזאצ׳ו, וודג' זבדיה, שמי שגיב (השושלת). אילן גולדמן המצויין בא עם כמה מהטריאתלטים הצעירים והצעירות שלו ועם חניכיו ושותפיו לסניף ה"סמטה" בכפר הנוער נווה עמיאל. והרשימה עוד ארוכה ועמוסה ברבים ממיטב מועדוני הריצה ובהם חברים טובים שלי ממועדון "הסוללים", בגבעת רם בירושלים.
מדרום נפתחה הטובה
השמש עוד לא זרחה ואנשים כבר רצים. מתחממים, בודקים את המסלול, צוברים קילומטרים לארוכה השבועית, או סתם נהנים מריחו של הסתיו ומהמתח הבריא של המרוץ. בשמונה בדיוק פרופ' אסא כשר הנ״ל משחרר את האנרגיות של 140 המתחרים ואנחנו שועטים. כלומר הם טסים, אני משתרך ובממוצע כולנו די מהירים. מקדימה ממהרים הטריאתלטים הצעירים והמרשימים רן שגיב ונועה חייט, עומר אלמוג אלוף ישראל ב-1,500 וחבורת הסמטה ובמרכזם רמזי, שמואל וגשאו שייצגו את ישראל בכבוד רב באליפות אירופה לנוער האחרונה. אמרו לי (לא יכולתי לראות כי הייתי כמה דקות ארוכות אחריהם) שעד לקילומטר האחרון כולם רצו בדבוקה ורק בסוף כל אחד נתן את ה-All out שלו.
״עושר תרבותי, תמורות תרבותיות גבוהות… אדם באשר הוא אדם״ | צילום: טיבור יגר
מסתבר שכולם התקדמו. סמי עבדול ג׳אבר שהיה שלישי בשנה שעברה סיים השנה ראשון, וממש סמוך אליו שמואל אבוהאיי ורן שגיב. בין הנשים היתה זו נועה חייט, סגנית אלופת ישראל ב-10,000 מ', שחצתה ראשונה את קו הגמר לפני רחל גברצדוק. ולסיכום: כל מי שרץ השיג הישג. ואני?! זכיתי לרוץ חלק מהדרך לצידה של דיבורה הנפלאה. ילדה כשרונית, דור העתיד של האתלטיקה הישראלית. ועד אז יש עוד המון מה לעשות. ב׳קטנה׳ לרשום ביומן את המרוץ של סוכות הבא ומעבר לכך כל התנדבות ותרומה יתקבלו מן הסתם בברכה גדולה.
כי הפלא אכן קורה. משנה שעברה להשנה קרו לכולנו המון דברים וגם לסמטה המיוחדת הזו. מדרום נפתחה הטובה. הקבוצה גדלה מאד ואיכות הרצים, בנים כבנות, עלתה בצורה משמעותית. המועדון הפך לכלל ארצי, עם הצטרפותם של מתאמנים ממקומות שונים בארץ. כאלה המוכנים לנסוע שעתיים שלוש לכל כיוון כדי להיות חלק מהקבוצה המתפתחת. בשירית, רותם, יובל ויוחאי מפעמת התקווה שהשנה תמשך ההתרחבות הברוכה לעוד ערים, רצים, ענפי ספורט ואיכויות. ורבים יותר יבינו סוף סוף את מתנתם הטובה של הילדים האלה ויחבקו אותם לקירבנו. כי הם כדבריו של פרופסור כשר ״עושר תרבותי, תמורות תרבותיות גבוהות… אדם באשר הוא אדם״.
צילום עמוד הבית: טיבור יגר
