לכל הטורים של ליאור זך מאור לחצו כאן
הריצה שלי ב-TRI כנרת
ב-TRI כנרת האחרון ירדתי לריצה במקום השני בתחרות. ידעתי שקרוב לוודאי אני לא בכושר ריצה מספיק טוב בשביל לשמור על המיקום הזה, אבל עדיין ניסיתי לנהל את הריצה בתבונה ולהגיע לשער הסיום הכי מהר שאני יכול. שלוש הקפות מתוך ארבע רצתי בשילוב של תחושה סובייקטיבית ופרמטרים מדויקים שהגרמין מדד והציג לי – קצב, דופק, ומרחק.
לכתבות נוספות בנושא:
מחקר: האם השעון החכם יכול לסייע לזהות ולאבחן פציעות ריצה
חמישים עם סימני חלודה: טור אישי לקראת TRI כנרת
ברוח אמריקאית טובה: סיכום אירוע ספרינג גראבל 2024
ליאור זך מאור ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
לקראת ההקפה האחרונה פתחתי את החליפה, הורדתי את רצועת הדופק ושמתי בכיס האחורי בחליפה. זהו נגמר, הדופק היה פרמטר חשוב עד עכשיו כדי לוודא שאני לא רץ חזק מדי, אבל מעכשיו זה מה שנשאר ברגליים ובעיקר בראש. זאת לא הפעם הראשונה שאני עושה משהו כזה בתחרות. משתמש בנתונים כדי לווסת עצימות ולשמור על עצמי בחלק מהזמן ואז מתישהו עובר למוד תחושה בלבד. במיוחד אם אני חושב שבשלב מסוים המספרים עלולים לנהל ולהגביל אותי.
התבססות על נתונים ופרמטרים מדוייקים במהלך אימון ותחרות
אני מאמין גדול בנתונים ופרמטרים מדוייקים שהשעון מודד ומציג לי ומשתמש בהם באדיקות באימונים. נדיר שהגרמין שלי יורד לי מהיד ואני משתמש בו בשחיה וריצה תמיד. וברכיבה אני משתמש במוניטור על האופניים שמחובר במקביל למד הוואטים ולמד הדופק. אני מתאמן בפרמטרים מדוייקים ומתנהל בהתאם להם במהלך האימון ואני מתחקר את הנתונים בסיום האימון.
הערה חשובה ומתבקשת ברמה הבריאותית-בטיחותית: חשוב להבין שלא נכון לחרוג מעצימויות מסויימות ובמיוחד דפקים מסויימים. בטח לא בחום ולחות ובטח לא כשמדובר באנשים לא צעירים.
ליאור זך מאור ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
גם בתחרויות אני מתבסס הרבה על הנתונים היבשים כמובן. ובמיוחד בתחרויות ארוכות. השעון על היד והמוניטור על האופניים מסייעים לי לנהל את העצימות ולווסת את עצמי. אם התאמנתי טוב והורדתי קצת עומס לקראת התחרות, קרוב לוודאי שבלי הפרמטרים המדוייקים הייתי מתחיל חזק-מהר מדי ומשלם על זה בהמשך. השעון לא משקר בעיקרון. ולהתעלם ממנו במהלך תחרות, ובעיקר בתחילת תחרות, בדרך כלל זאת טעות קשה.
הפסיכולוגיה של המספרים
המספרים בשעון הם אמנם מדע מדויק אבל יש בהם גם הרבה פסיכולוגיה. אם אתה מצפה להרגיש משהו בדופק/קצב/וואטים מסויימים קרוב לוודאי שאתה תרגיש את זה. כמעט אחרי כל תחרות מישהו אומר לי: "הדופק שלי היה ככה וככה אז הרגשתי בנשימה ככה וככה" או "הוואטים שלי היו כאלה וכאלה אז הרגשתי ברגליים ככה וככה".
כלומר, המספרים מכתיבים לכאורה את התחושות. כשהמספרים גבוהים אתה כנראה מצפה להרגיש משהו מסוים ואז אתה מרגיש אותו, גם אם זו לא באמת התחושה הפנימית האמיתית שלך. אולי הריאות והרגליים לגמרי בסדר ואם לא היית רואה את הנתונים האלה בשעון, יכולת להתמיד במאמץ בלי בעיה.
ליאור זך מאור ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
איך בודקים האם המספרים בשעון מגבילים אותך?
הדרך לבדוק האם המספרים בשעון לפעמים מגבילים אותך פסיכולוגית ומונעים ממך לעשות דברים שאולי היית יכול אם לא היית רואה את אותם מספרים, היא פשוט לנסות. להפוך את השעון על היד או לשים אותו בכיס ולהמשיך מבלי להביט בו. לנסות ללחוץ על הפדלים חזק או לרוץ מהר בלי פרמטרים ונתונים מדוייקים אלא רק לפי תחושה, ואז בסיום הפעילות לבדוק ולתחקר את הנתונים ולראות האם הצלחת לעשות דברים שאולי לא חשבת שתוכל. סיכוי די טוב שאולי תצליח.
במידה ואכן הצלחת חשוב לקחת את זה כתובנה חשובה להמשך. לאימונים, ובמידה מסוימת גם לתחרויות. להיות מודע לזה שאולי במצבים מסוימים המספרים בשעון "חוסמים" אותך או לפחות מגבילים אותך מלעשות דברים שאתה כנראה יכול.
ליאור זך מאור ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
סיכום
השעון הוא כלי. אמצעי מעולה. לתכנון, ניהול, ותחקור אימונים ותחרויות. אבל הוא לא אמור לנהל אותך. במקום זה הוא אמור לסייע לך לנהל את עצמך. במרבית הפעמים לא נכון להתעלם ממנו. אבל יש אולי מצבים שכן. לפחות במידה מסוימת.
