העולם בסופו של דבר נחלק לשני סוגי אנשים בלבד. אלה שלא רצים ואנחנו. ובתוכנו גם אנחנו נחלקים: אלה שרצים את מירוצי הסתיו (ולכן מתאמנים בקיץ) ואנחנו – אלה שרצים את מירוצי האביב. אז יצאנו מהארץ בסוף האביב הנוכחי כשהכל מסביב מבול ושיטפונות, והגענו להמבורג עם קצת טיפטופים ופריחות מרהיבות. לא, לא לבד. עוד 25 אלף אתלטים, 16 אלף מהם למקצה המרתון. כולם הגיעו לעיר היפה הזו, הנמל השני בגודלו באירופה המכונה בגרמנית ״השער אל העולם״.

רצים לאורך "הקו הכחול". מרתון המבורג | צילום: באדיבות אברום בורג

עוד כתבות בנושא 

אברום בורג השתתף גם בחצי מרתון בון 

מרתונים הורגים? הם בעיקר גורמים לחיים טובים יותר 

10 מרתונים בחו"ל שאולי אתם לא מכירים 

מרתון המבורג הוא הזמנה לרוץ לאורך ״הקו הכחול״, כי כאן, טוענים בלהט (להט במובן הנורדי האצור מעט) פרנסי המרתון, כאן הומצא הקו הכחול. אותו פס מיתולוגי לאורכם של 42,195 מטר שהוא הקו המדוד הקצר ביותר בין שתי הנקודות – הראשונה והאחרונה של המרתון. המסלול מהיר (שיא מסלול 2:05:30 ) והעידוד העירוני הוא מהמשובחים שיש.

האקספו גדול ומפנק. מישהו שכח להודיע למארגנים שבארץ כבר מזמן התחילו להתקמצן. פה הנדיבות עוד משתוללת. הערכה ארוזה היטב בתיק איכותי, ובפנים דוגמיות נגד שפשפת, בקבוקון סבון שזמנו עוד יגיע, בקבוק בירה מזכוכית ללא אלכוהול (ותודה לספונסרים), פחית רדבול, מפות, חוברות, ומה לא. בכל רחבי ה״”Messe Halle", אולם הירידים של המבורג, מפוזרים הדוכנים הקלאסיים. ביגוד, ציוד, תוספים, תזונה, גימיקים וגאדג׳טים, וגם מכונית השנה של  BMW . בקיצור, כל מה שרץ לא צריך אבל נורא רוצה שיהיה לו (ורצוי שניים).

היחס המכבד הזה לא נפסק לרגע. הרחובות ממש לבשו חג, חג המרתון. הרכבת התחתית היעילה חופשית ביום המרתון לכל הרצים והמשתתפים.

סמוך לזינוק יש מרחב האנגרים ענקיים. האחד פתוח לשמירת חפצים מאורגנת ומתוקתקת על ידי מתנדבים מאירי פנים. בסמוך יש אולם ענק של אוכל לפני הריצה, כסאות נוח למנוחה וכמות עצומה של שירותים כדי שלאף אחד לא יחסר. הזינוק יוצא לדרך בזמן ולמשכן של שעות ארוכות אתה לא מפסיק ליהנות ולהתעלות מהנופים האורבניים המקסימים, מהפארקים המופלאים ומהעידוד החם שלכמותו עוד לא זכיתי מעולם. מים לא חסרים, גם לא ג׳לים, בננות, קולה ובירה. האנשים שעושים פיקניק לאורך המסלול מציעים לך משהו מארוחת הבוקר שלהם; עגבניות שרי, שמפניה או עוגיות. ולמצער; קריאות עידוד שלא פוסקות גם לאחרוני הרצים.

האקספו גדול ומפנק | צילום: אברום בורג

המסלול כאמור, כל כך יפה. המבורג העתיקה והמשוקמת (אחרי שתי הריסות במאה וחמישים שנים האחרונות), נהר האלבה, הנמל המרתק, רחובות המרכז, הפארקים והיערות שבלב העיר ומחוצה לה. אוי זה יפה. אוי למה זה נגמר כל כך מהר. אבל זה לא נגמר גם כשזה נגמר. במתחם הסיום ממתינים עוד המון פינוקים. וגם לנו שזינקנו אחרונים והגענו אחרי חמש שעות מאתגרות ומספקות היה הכל, והרבה: חטיפים, פירות, אלפרו, שתיה כיד המלך, שולחן ערוך עם מפה צחורה, מרק חם ולחם טרי. ומקלחות (כן, כן. אפשר לחסוך את הבדיחות התפלות על מקלחות בגרמניה. אנחנו עוד שם, הם כבר מזמן לא) נקיות חמות, מרווחות, וזה הזמן לבקבוקון הסבון שהיה בערכה.

אחד המסלולים היפים לרוץ בהם מרתון. אברום בורג בהמבורג | צילום: באדיבות אברום בורג

לכל מירוץ יש את הדמויות הציוריות שלו (מלאכים, מלכים, פיות וליצנים) ולהמבורג יש את נושא המים שלה. לידנו רץ מישהו לא צעיר עם אסל עץ על כתפיו וממנו תלויים שני דליים מלאי מים. הוא רץ והמים – ראה זה פלא לא נשפכו. האנשים צעקו לו "Hummel, Hummel" והוא ענה להם "Mors, Mors". וזה הסיפור: בשנת 1848 הוקמה בהמבורג מערכת המים העירונית הראשונה. עד אז היה בעיר מקצוע מכובד של ׳שואבי מים׳ שנשאו מים ברחובות וחילקו לבתים. האחרון שבהם היה האנס הומל. הילדים אהבו לאתגר אותו. בעוברו ברחוב היו צועקים לו "הומל, הומל" ומראים לו את עכוזם החשוף. יודעים שעם משא הדליים הכבד הוא לא יכול לרדוף ולהשיג. והוא בתגובה צעק אחריהם ״מורס, מורס״. דהיינו ״נשקו לי ת׳תחת״ בניב הפּלאטדוייטש המקומי. מאז הפכו שתי הקריאות האלה לברכות המקומיות. כאשר האמבורג כובשת גול במשחק בית, הכרוז המקומי מכריז את שמו של הכובש ומצרף לו את ה"הומל הומל". והקהל עונה "מורס מורס".

הסמל של העיר גם על מדליית המרתון. שואב המים הומל | צילום: אברום בורג

על המדליה שקיבלנו בסיום חרוטה דמותו של הומל הנ״ל. ובאופן ספונטני ראיתי המון אנשים מנשקים אותו. אותה. כי היה שווה כל רגע, כל אגל זיעה, כל צעד וקילומטר. היה נפלא ויהיו עוד.