המשכיות אימון בספורט תחרותי בגילאי הנוער, היא חתיכת אתגר מורכב. לא רק בישראל, אלא בעולם בכלל. בעיצומו של גיל ההתבגרות על נפתוליו החברתיים, לצד עומסי הלימודים הגוברים, משימת שימור בני נוער בקבוצות ומסגרות אימון תחרותיות לתוך גילאי ה"עשרה" המתבגרים, קשה ומורכבת גם למוכשרים שבספורטאים, המאמנים, והמסורים שבהורים. רבים – גם כאלו בעלי פוטנציאל לפריחה מאוחרת (Late bloomers), נושרים.
לכתבות נוספות בנושא:
טירוף בבריכה: 6 שיאי עולם בערב אחד באליפות העולם בבריכות קצרות
ניצחונות, שיאים וקריטריון יוקרתי: לאה פולונסקי כיכבה במינסוטה
חוזרים למקורות: ליאוניד קאופמן מונה למאמן נבחרת ישראל בשחייה
משום מה, דומה שבענף השחייה הישראלי מכבירים קושי נוסף על בני ובנות הנוער. מדובר בקושי ממוקד, ספציפי ולמרבה הצער – חריף. הוא מוצא את ביטויו בתנודתיות הקיצונית בתוצאות ה"מינימום" הנדרשות כקריטריון להשתתפות באליפות ישראל בשחייה, בשנתון מוגדר ומובחן – גיל 14 לבנות, וגיל 15 לבנים.
אליפות ישראל לגילאים | צילום: Maxim Dupliy, איגוד השחייה
מהו מינימום, ולמה זה טוב?
דרישת תוצאת מינימום כתנאי להשתתפות בתחרויות, היא נפוצה ומקובלת. במקומות כמו המשחקים האולימפיים, קריטריוני המינימום הקשיח נועד לצמצם את מספר הספורטאים כדי למנוע התפוצצויות אוכלוסין בכפרים ובתחרויות האולימפיים, שגם ככה יקר לקיימם. הדבר דומה גם בדרישות מינימום למרתון בוסטון (ה-BQ – Boston Qualification), ובתחרויות רבות אחרות.
אצל ילדים ובני נוער, ההנחה כי ככל שמתבגר/ת הספורטאי/ת, יש להקשיח הקריטריון. כאשר בגילאים אלו, מקובלת הנחה סבירה של שיפור תוצאות בשיעור של כ-3-4% בשנה.
בענף השחייה הישראלי, לדרישות תוצאות המינימום משמעות בעיקר באליפות הגילאים ובאליפות הבוגרים/נוער. באליפות הבוגרים/נוער, שחיינית או שחיין שלא שחו בעבר את תוצאת המינימום, פשוט לא יורשו להשתתף.
על מנת לסבר את האוזן, בישראל בגילאים הצעירים מתקיימות שלוש אליפויות לפי חלוקת הגילאים הבאה:
• אליפות ילדים. גיל 10-11
• אליפות גילאים. גיל 12-13 (לבנות); ו-12-14 (לבנים)
• אליפות נוער ובוגרים. גיל 14-בוגרות לבנות; וגיל 15 עד בוגרים לבנים.
האליפות הנפרדת לגילאים, מסתיימת בגיל הצעיר מדי של 13 לבנות ו-14 לבנים.
אליפות ישראל לגילאים | צילום: Maxim Dupliy, איגוד השחייה
הדבר חמור עוד יותר, בהתחשב בכך שבשחייה, גילו של אדם נמדד לפי השנתון שלו. לדוגמה, אליפות ישראל לנוער-בוגרים הקרובה בבריכות קצרות תתקיים בעוד כשבועיים – בסוף דצמבר. למרות שילידות 2011 וילידי 2010 ייקחו בה חלק, אף נערה ילידת 2011 אפילו עוד לא תהיה בת 14, ואף נער יליד 2010 עוד לא יהיה בן 15. מעמידים ילדות בנות 13+ וילדים בני 14+ להתחרות עם מיטב השחיינים האולימפיים של ישראל באותה תחרות.
עבור השחיין/נית הצעיר/ה, ליראה המובנת הזאת מזינוק לתחרות מול טובי השחיינים האולימפיים הישראלים המבוגרים ממך בעשור שנים, מצטרפת צרה נוספת: דווקא בעיתוי הרגיש של גיל 14 לבנות ו-15 לבנים, ההקשחה בקריטריוני המינימום של איגוד השחייה, היא חריפה וקיצונית. רחוקה מלהיות פרופורציונלית.
ניקח לדוגמה את המשחה ל-100 מ' חופשי (חתירה) לבנות – המספרים הכחולים, הם זמן המינימום בשניות, שמאפשר כניסה למשחה – כל אחת בגיל שלה*:
ההקשחה הדרמטית דווקא במעבר מגיל 13 ל-14 ברורה ומובהקת. המינימום "צונח" ב-14 שניות מ-1:22 דק' ל-1:08 דק'. כאשר מעמידים את הטבלה בשיעורי שיפור (באחוזים) הנדרשים מנערה מגיל 13 ועד גיל 16-17, הנתונים קיצוניים אפילו יותר:
יוצא, שבשעה שהשיפור השנתי הנדרש מנערה הוא 3.5% מגיל 12 ל-13, לפתע השיפור הנדרש מאותה נערה בשנה שבין גיל 13 ל-14 מזנק לשיעור דרמטי של מעל 17%. לאחר מכן, שיעור השיפור השנתי הנדרש חוזר למימדים צנועים בהרבה, של 2-3% בשנה.
הנתונים דומים מאד גם במשחה ל-100 חופשי לבנים:
מגיל 14 ל-15 נדרש לפתע שיפור של 13 שניות ב-100 מ' חופשי. ממינימום של 1:14 דק', המינימום יורד באבחה חדה ל-1:01 דק'. בשיעורים באחוזים, התמונה חדה עוד יותר:
שוב, ניכר שדורשים מבני הנוער שיפור שגרתי רגיל של 3.5% – 4% בשנה בגילאים 13-14, אך לפתע מצופה מהם שיפור דרסטי של מעל 17.5% מגיל 14 ל-15. מאידך, לאחר גיל 15, שיעור השיפור הנדרש שומר על יציבות בשיעור של 2% – 2.5% בשנה.
התמונה דומה גם במשחים אחרים. לדוגמה, המשחה ל-200 מ' חופשי. כך בזמן (בשניות) אצל הבנות:
וכך בשיעור באחוזים אצל הבנות:
כך בזמן (בשניות) אצל הבנים:
מדובר בדרישה לשיפור של 23 שניות(!) בשנה אחת. ממינימום של 2:35 דק' למינימום של 2:12 דק'. שוב, גרף אחוזי השיפור הנדרשים אצל הבנים, חד עוד יותר:
למה זה גורם, ולמה זה חשוב?
השאלה היא מדוע איגוד השחייה מנסה ליישם "שנת קפיצה" נחשונית כזאת, בלתי פרופורציונית בעליל, דווקא בגיל הרגיש בו רבים מספורטאי הנוער מהוססים לגבי עתידם בספורט התחרותי?
אבל לפני זה, ניגע בדבר החשוב ביותר – לבני ובנות הנוער שלפתע מוצאים את עצמם רחוקים מהמינימום, ולהוריהם ומאמניהם, צריך לומר בצורה ברורה – זה לא שאתם נהייתם פחות טובים. האחריות איננה עליכם. זה המינימום שהשתגע. לא אתם.
התוצאה המסתברת של ההקשחה הדרמטית בקריטריוני המינימום אצל הבנות בגיל 14 (אך לא באף גיל אחר), ואצל הבנים בגיל 15 (אך לא באף גיל אחר) – ב"שנת הקפיצה" – היא פרישה של רבים.
רבים מדי יתקשו להשיג תוצאת מינימום בשנה בה השיפור הנדרש הוא מספר דו ספרתי בין 12% ל-18%. אילו ימשיכו לשחות שנה או שנתיים נוספות, לתוך שנים בהם שיעור השיפור הנדרש מתון בהרבה, סביר כי רבים מאותם בני נוער שהתקשו להשיג את המינימום ב"שנת הקפיצה", יצליחו להשיגו מאוחר יותר. הבעיה היא, שרבים מהם כבר לא יגיעו לשנים שאחרי. "שנת הקפיצה" עשויה לשבור את רוחם.
אליפות ישראל לנוער | צילום: גלעד קוולרצ'יק, איגוד השחייה
ההשקעה בשחייה תחרותית היא מטורפת. מדובר בעשרות ק"מ של שחייה כל שבוע, לצד אימוני כושר וכוח, אימוני בוקר, ונסיעות הלוך-חוזר לעתים גם ארבע פעמים ביום. כל אלו יחד, גוזלים עשרות שעות בשבוע גם מהשחיין/נית ולרוב גם מהוריו.
כאשר השקעה כזו, חוטפת מכת נוקאאוט ממוקדת בשנת הקפיצה, שלפתע גורמת לרבים מבני הנוער שעד אז לקחו חלק פעיל באליפויות הגילאים, ולפתע מוצאים עצמם מודרים אפילו מהמוקדמות, הדרך לאכזבה ולתחושת היעדר תוחלת – קצרה מאד.
לאלו יש להוסיף, שלכל הורה, שמשקיע אלפים רבים של שקלים כל שנה, ומאות שעות הסעות והמתנה מחוץ לבריכה, נשבר הלב לראות את בתו או בנו מאוכזבים, מרגישים מודרים, או חלילה ממורמרים. מכאן, הדרך ל"תליית בגד הים" קצרה. קצרה מאד.
למה זה קורה? האם זה מקרי?
כאמור, השחייה התחרותית לילדים ובני נוער בישראל מתחלקת לתחרויות שמכנסות שלוש קבוצות גיל עיקריות כפי שפורט לעיל. חרף ניסיונותיי לקבל מענה על השאלה מדוע קבוצות הגיל לא מפולחות, כך שלדוגמה אליפות הגילאים לנוער תימשך לפחות עוד שנתיים (עד גיל 16 כולל לבנים וגיל 15 לבנות), לא קיבלתי שום מענה ענייני למעט אמירה כללית ש-"יש בנות 14 שכבר יכולות להתחרות עם הבוגרות". זה נכון, לעתים רחוקות מאד. לגבי הבנים, זה אפילו לא נטען. אין נער בן 15 שיכול להתחרות כשווה עם השחיינים הבוגרים הטובים בישראל.
אליפות ישראל לגילאים | צילום: Maxim Dupliy, איגוד השחייה
ייתכן כי בשלב כלשהו בעברו, איגוד השחייה סבל מדלילות בנוכחות באליפויות הבוגרים, והפתרון שנבחר היה להימנע מלקיים אליפות גילאים נפרדת לנוער לפחות עד גיל 16. אלא שהתוצאה התהפכה. במקום שאליפות הבוגרים תחוזק על ידי בני נוער מצטיינים, אליפות הבוגרים והנוער המשולבת, גורמת לפליטה מאסיבית של בני נוער שפורשים מהענף בקצב מסחרר. בעיקר ב"שנת הקפיצה". בדיעבד, לאחר חלוף שנים, כיום נזקו של ה"פתרון" גדול על תועלתו.
כיצד מתקנים?
הדרך לתיקון העיוות, דווקא פשוטה וקלה. ראשית, אם המטרה היא להפחית 22% מתוצאת המינימום ב-100 מ' חופשי לבנים מגיל 14 עד גיל 17, הדרך הראויה והנכונה היא לבצע את ההפחתה בצורה יותר לינארית, ללא "שנת קפיצה" נחשונית. לדוגמה, הפחתה בשיעור של לא יותר מ-10% באף שנה מוגדרת.
כך, מעבר ממינימום של 1:14 דק' בגיל 14 למינימום של 58.2 שנ' בגיל 17 (כפי שקורה היום), ניתן וראוי לעבור בתחנות מדורגות יותר. לדוגמה:
• 1:07 דק' בגיל 15 (הפחתה של 7 שנ' מהשנה הקודמת)
• 1:01.5 דק' בגיל 16 (הפחתה של עוד 5.5 שנ' מהשנה הקודמת)
• 58.2 שנ' בגיל 17 (הפחתה של 3.3 שנ' מהשנה הקודמת)
(כמובן שמדובר רק בדוגמה אפשרית אחת.)
שנית, בשלה העת למתוח את אליפות הגילאים הנפרדת לנוער עד גיל 15 לבנות ו-16 לבנים. אפשר ורצוי לשלב את אליפויות הילדים לגילאי 10-11, עם בני ובנות ה-12; לקיים אליפות נוער לגילאי 13-15 לבנות ו-13-16 לבנים; ולקיים אליפות ישראל נפרדת לבוגרים בה יוכלו בני כל הגילאים להשתתף, תחת דרישות תוצאות מינימום דומות לאלו שנדרשות היום מהבנות מגיל 16 ובני ה-17.
צילום: גיא יחיאלי, איגוד השחייה
שתי פעולות פשוטות אלו ייתנו סם חיים תחרותי לבנות ובני הנוער בגילאים 13-16, ועשויות להקפיץ את שמחת החיים והאנרגיה התחרותית שכל-כך חסרה כיום לכל אורכה של שדרת שחיית הנוער התחרותית בישראל. תוצאה רצויה של מהלך כזה, תהיה הזרמת דם חדש לאגודות השחייה שנובלות תחת גלי פרישה של נערות ונערים שלא שרדו את "שנת הקפיצה".
הכי חשוב – יינתן תמריץ לבני נוער רבים, ולמתבגרים והמתבגרות המאוחרים, להמשיך לעסוק בספורט תחרותי למשך תקופה משמעותית נוספת. הזמן לתיקון הוא עכשיו. המשך המצב הקיים עלול להתגלות כבכייה לדורות.
*כל הנתונים מתייחסים לאליפות החורף (בריכות קצרות) בטווח הזמן שמפברואר 2024 (אליפות החורף הקודמת) ל-דצמבר 2024 (אליפות החורף בוגרים-נוער הקרובה). אך ה"קפיצה" בתוצאות המינימום כמעט זהה גם באליפויות הקיץ, על הבריכות הארוכות.
תגובת איגוד השחייה
המנהל המקצועי של האיגוד, אסף מימון, בתגובה: "איגוד השחייה, ואני כמנהל מקצועי, מתכוונים בהחלט לבדוק את עצמנו בכל תחום מקצועי ובוודאי בדברים שמשפיעים על פיתוח הענף ושמירה על נערות ונערים במסגרת הפעילות הספורטיבית. נכון להיום עובר האיגוד שינוי משמעותי, כאשר נבחרה יו"רית חדשה, הנהלה חדשה ו-ועדה מקצועית חדשה ואני מקווה שבמסגרת זו יתקיים גם דיון בנושא שהועלה כאן.
עם זאת מספר הערות ועובדות:
1. נכון להיום כבר עמדו בקריטריון 58 שחיינים ב-100 מטר חופשי בנים שנתון 2010 ו-36 שחיינים ב-200 חופשי, ובבנות 100 חופשי עמדו 46 שחייניות בשנתון 2011 ו-36 בנות ב-200 חופשי. מספרים אלה תואמים את שצפינו ומתאימים לתחרות אליפות ישראל לתפיסתי המקצועית.
2. אליפות הנוער שונה מאליפות הצעירים. באליפות הצעירים המינימום מתייחס למוקדמות, וכשכזה הוא קל יותר ופתוח לשחיינים רבים. לגמר עולים 30 שחיינים בצעירים (וגם זה שינוי של השנים האחרונות, לאחר שבעבר עלו 20) וזאת מתוך תפיסה של בניית בסיס רחב ומתן מקום להתפתחות מאוחרת יותר. באליפות הנוער לגיל 15 שוחים כגמר ישיר. זו מסגרת מצומצמת יותר אשר לא כל משתתף בקבוצת שחייה כלשהי צריך למצוא את עצמו בתוכה.
3. בשנה האחרונה קיימנו במקביל לאליפות הנוער תחרות "לגל השני", של השחיינים אשר לא עומדים במינימום לאליפות. הביקוש אליה היה נמוך מאוד (אין ביקוש…) ונאלצנו לבטל אותה.
