מכירים את זה שאתם חווים בתחרות את כל הדברים האפשריים? אז זה פחות או יותר מה שקרה לי בחצי איש הברזל בצ'טנוגה בסוף השבוע האחרון.
לטורים נוספים של רועי זוארץ:
רועי-לוקיישן || רועי זוארץ משתף אחרי תחרות ראשונה במסע לארה"ב
ברוכים הבאים לאמריקה || רועי זוארץ בבלוג אישי על המסע לעבר החלום
רועי זוארץ מסכם את צ'אלנג' ישראמן: "התחרות המנטלית הכי קשה שעשיתי"
המסע התחיל ביום רביעי – אביטל, וואט (הכלב שלנו) ואני נסענו ברכב 13 שעות על פני יומיים מסטמפורד שבקונטיקט לצ'טנוגה שבטנסי. הנסיעה עברה די מהר, כבישים מהירים, נופים מרהיבים והרבה מוזיקה משובחת. המלון שלקחנו היה רחוק 5 מייל מהתחרות, בגלל שהגענו עם וואט רצינו מקום מרוחק מהעיר שיאפשר לו לפרוק אנרגיה (כיאה למלינואה משוגע).
רועי זוארץ עם אביטל ו-וואט בצ'טנוגה | צילום: עצמי
להכרת המסלול וחלוקת שקיות המשתתף הגעתי לבוש בבגדי נבחרת ישראל, להפתעתי קיבלתי תגובות מדהימות מהמתחרים וצוות התחרות: "שמחים שאתה כאן", "אנחנו עומדים לצידכם", ועוד. תחושה נהדרת להגיע למקום חדש ולשמוע את זה, במיוחד בתקופה מורכבת זו.
התחרות פה בצ'טנוגה מאופיינת בשחייה די מהירה בנהר (למרחק 2.25 ק"מ) ובמסלול רולינג הילס גם ברכיבה וגם בריצה, מזג אוויר חמים (28 מעלות ביציאה לריצה) והרבה מאוד קהל ברחובות.
את השחייה התחלתי מאוד טוב, התמקמתי די מקדימה ויצאתי בעשירייה הראשונה מהמים – 1:51 דקות מהמוביל הדרום אפריקאי- ניקולס קוונט. תחילת הרכיבה היא בתוך העיר עצמה, כבישים די משובשים במשך עשרת הקילומטרים הראשונים עד שיוצאים לכיוון ההקפה.
רועי זוארץ רוכב בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
בסבב ה-PTO, ועכשיו גם בסדרת הפרו של איירונמן, החלו להשתמש בלייזר שמודד את המרחק מהרוכבים שלפניך, אור אדום – בטווח ה-12 מטר, אור כחול- 12-14 ואור צהוב- 14-17. האיסור הוא להיות בטווח של פחות מ-12 מטר מהרוכב שלפנייך.
המטרה של ענר ושלי (ענר שרמן המאמן שלי, למי שלא מכיר) הייתה לרכוב על ממוצע של 41.5-2 קמ"ש וטווח הוואטים הממוצע נע בין 270-285, שזה 4 וואט לקילו פלוס מינוס (על משקל של 70 קילוגרם בבוקר התחרות).
כמובן שפתיחת הרכיבה הייתה מעט יותר חזקה, ובהמשך התייצבתי על הוואטים ביחד עם דבוקה של עוד 10 רוכבים, אני הייתי יחסית באמצע. לאחר 45 קילומטרים של רכיבה, לצערי הרב קיבלתי כרטיס כחול – ועונש המתנה של 5 דקות, על כך שהייתי 14 מטר מהרוכב שלפניי, לטעמי לא היה מוצדק. אפילו הספורטאים האחרים שהיו איתי ניסו לעזור תוך כדי (מפתיע) כי לא הבינו את החלטת השיפוט, אבל אלו הם חוקי המשחק, לא גאה בכרטיס, לא מבין את ההחלטה אבל צריך לכבד את הכללים ולעצור בתחנה הקרובה.
רועי זוארץ | צילום: צלמי שוונג
בקילומטר ה-55 עם כניסתי לעמדת תיבת הענישה נכנסתי לבור ופשוט התרסקתי לתוכה. השופטים חשבו שפשוט התרסקתי ולא לקחו זמן (מזל שמצאתי זמן כשאני על הקרקע להפעיל את הגרמין שעל היד). 5 דקות שמרגישות כמו נצח – בדיקה שאין שום דבר שבור בי ובאופניים, חוץ מהברך שקיבלה את זה חזק… כמובן שאת דבוקת הספורטאים איתה רכבתי איבדתי לגמרי. מתסכל.
ממשיך את הרכיבה, מעט יוצא מפוקוס ומהאיזון שהיה לי לפני, בדיעבד הבנתי שבשלב הזה, לא הקפדתי על כמות הנוזלים והמזון וירדתי לריצה, חדור מטרה לצמצם את הפער. ללא ספק, אחת הריצות הקשוחות שהיו לי, אחרי 17.5 דקות בהן רצתי 5 קילומטרים, הגוף התפרק לגמרי, לא עברתי להליכה מעולם בתחרויות וזו הפעם הראשונה שזה קרה לי.
רועי זוארץ רץ בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
כל עמדת הזנה עצרתי לשתות ולהתרענן, ריצה בעיקר מנטלית, הגוף רק רוצה לעצור אבל המוח נלחם בו, אין מצב שהגעתי עד לכאן בשביל DNF! רציתי לסיים את התחרות, גם אם לא בתוצאה שאליה כיוונתי (רחוקה מאוד)
החודשיים האחרונים היו מעולים מבחינת אימונים, ואני לוקח מהתחרות הזו את הדברים החיוביים, היו פה לא מעט כאלה. בשבוע הבא אעלה למחנה אימונים בגובה בבולדר, קולרדו – המחנה משמש כהכנה להמשך העונה התחרותית שלי. לא תמיד הדברים הולכים יד ביד עם הציפיות שלנו מעצמנו, חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהאמין בדרך.
עשיתי מרחק מלא בצ'טנוגה. אחלה מקום להתחרות. מסלול אופניים יפהפה. מומלץ.
שיהיה בהצלחה ביעדים הבאים