להרשמה לישראמן 2023
לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
השבועות האחרונים היו מאתגרים ועמוסים עבור המשפחה שלי ועבורי. חודשים של תכנון, השקעה ועבודה הגיעו לשיאם עם פתיחת העסק החדש שלנו – גלידריית לג'נדה.
הנושא הזה יקבל כמובן מקום של כבוד בפוסט נפרד, אבל שלבי הסיום האחרונים, ההקמה והפתיחה גבו ממני אנרגיות וזמן רב. ולמרות זאת וכמו שרשמתי בטור "המשפחה" הקודם שלי – אני לא מוכן לוותר על האימונים כמעט בעד שום דבר ובשבועות האחרונים מצאתי את עצמי יוצא לאימונים תחת מאבק מנטאלי קשוח ביותר.
יש ימים שאני מתעורר בבוקר, יוצא לאימון והכל עובר חלק.
בחלק מהאימונים, היציאה מלווה במאבקים מנטליים די קצרים ובזמן האימון זה משתחרר.
ויש מקרים שהיציאה לאימונים כרוכה במאבקים שנמשכים גם במהלך האימון.
כשזה מגיע, אני פשוט נותן לראש להיכנס לטייס אוטומטי שמתעלם "מרעשי הרקע" ומבצע את האימון לפי הגדרות היצרן. מעטות הפעמים שאני מנהל דו שיח עיקש בין הגוף לנפש ובדרך כלל החוזק המנטלי מנצח.
השבועות האחרונים היו קשים. חוסר שעות שינה, עבודה פיזית והראש טרוד ועובד שעות נוספות בעשייה החדשה. מצאתי את עצמי יוצא לאימונים כשזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. ספרתי את הדקות אחורה עד לסיום האימון רק כדי שאוכל לפנות את עצמי להמשך העשייה בהקמת העסק.
ובכל זאת, על אף ולמרות העומס, נצמדתי לתוכנית ועמדתי במטרות.
אם אני צריך להגדיר את הכישרון הכי גדול שלי, אז הוא לא יהיה היכולת לשחות, לרכב או לרוץ הכי מהר, הוא יהיה כוח הרצון, הנחישות וההתמדה.
היכולת לגבור ולנצח גם מאבקים מהסוג הזה.
לדעת לא לוותר ולעבוד המון עם הראש.
זו לדעתי המהות וזו הרוח של להיות איש ברזל – 100% פיזי ו200% מנטלי.
