לכל הטורים בבלוג של דן אלתרמן

את הישראמן המלא הראשון שלי עשיתי בשנת 2016. ההחלטה לקבוע את המטרה הזאת – איש ברזל בישראמן, הייתה בעיקר במטרה לחזור לאימונים, להנאה, לדבר שעושה לי כל כך טוב. הספורט אולי ירד בסולם החשיבות ממקום ראשון למקום שלישי או רביעי, אבל עדיין זה אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות. "התחייבתי" לתחרות הזאת, כתירוץ לחזור להתאמן, וכמעט בכל מקום הצהרתי שזה חד פעמי ולא תחילתו של רומן ארוך.

לכתבות נוספות בנושא:
המרגש ביותר שהיה: סיכום צ'אלנג' ישראמן 2024
"הדמעות ירדו, לא תכננתי, זה פשוט הגיע": אמיר אלפיה מסכם את צ'אלנג' ישראמן
כוכב נולד בצ'אלנג' ישראמן: אמיל שחקלדיאן באולפן

את ישראמן 2016 סיימתי במקום החמישי הכללי ושני בין הישראלים. מצד אחד סיימתי בפעם הראשונה בחיים שלי איש ברזל, חזרתי להתאמן בצורה מלאה, ומאוד מאוד נהניתי מהתהליך, מצד שני, פספסתי בענק במסלול הרכיבה ותחושות האכזבה והפספוס לא נתנו לי מנוחה.

לשמחתי הרבה, וכמו אחרי כל תחרות, טובה יותר או טובה פחות, הייתי מוקף באנשים הכי חשובים לי – ההורים שלי, האחים שלי, אשתי והילדים שלי, שליוו אותי לאורך תקופת האימונים ונתנו את הרוח הגבית שכל כך ניחמה אותי. ידעתי והרגשתי שגאים בי.

דן אלתרמן והמשפחה בסלפי לפני הזינוק | צילום: צלמי שוונג

כמה שבועות הרגשתי תחושת ריקנות. לא יכול להיות שככה זה ייגמר. לא אוכל להניח לחלום הזה, ומשם נולד היעד הבא – נרשמתי שוב לישראמן 2017. יש לי עניין לא סגור עם מסלול הרכיבה, עם המקום שסיימתי ועם הזמן שקבעתי.
מאז התחריתי בישראמן עוד 7 פעמים ברציפות (ועוד שנה אחת נוספת בוורסיית ה"כאילו" ישראמן בגלל הקורונה).

ניצחתי עד השנה סך הכל ארבע אליפויות ישראל ושלוש פעמים סיימתי במקום הראשון. כל שנה התבגרתי, למדתי על עצמי דברים חדשים, וכמובן הניסיון חידד לי את הנקודות ההכרחיות במסלול הישראמן. בכל שנה, שיפרתי את התוצאה שלי. הגעתי עם עוד תובנה ועוד ק"מ ברגליים. אבל היה לי יעד נוסף מאוד ברור, מלבד הניצחון, והוא לקבוע את הזמן הישראלי המהיר ביותר.

את מהדורת 2024 היה לי ברור שאני לא רוצה לפספס. בתחילת שנת 2023 קבעתי את היעדים לשנה הקרובה, עם גיבוי משפחתי מלא, כשהרוח נושבת לקראת הצ'אלנג' ישראמן.

דן אלתרמן על קו הזינוק לצ'אלנג' ישראמן 2024 | צילום: צלמי שוונג

את החיים כאמור אפשר לחלק לשני חלקים – עד 7.10.23 ואחריו. מיד עם פרוץ המלחמה באותה שבת ארורה, החיים של כולם השתנו מקצה לקצה. לנו באופן אישי כל הקלפים קרסו. ברגע אחד נתלשנו מהבית, העסקים נסגרו והמסגרות של הילדים הופסקו. מצאנו את עצמנו פליטים החיים במזוודות. משם החל מסע של נוודות. לילה ראשון אצל גיסתי נעה, שבועיים נוספים אצל אחי ברמת השרון (קיבלו אותנו בצורה הכי מדהימה שיש), עד שלבסוף התמקמנו בקיבוץ גינוסר שעל שפת הכנרת, יחד עם הקהילה שלנו.

התקופה אופיינה בעיקר בתחושות של פחד, בלבול, חוסר ביטחון ואי וודאות לגבי העתיד. ולמרות הכל, לאורך כל אותם ימים קשים, מצאתי את עצמי מחפש את הכוחות להמשיך ולהתאמן, עם תקווה גדולה שצ'אלנג' ישראמן 2024 אכן יתקיים.

במשך חמישה חודשים, היו לי את כל הסיבות בעולם למה לא להתאמן, למה לוותר השנה, להתרכז בצורך ההישרדותי של התקופה. אבל בחרתי שלא, בחרתי לתת לעצמי תקווה מסוימת, להיאחז בחיים, לנרמל את המצב, להעניק לילדים שלי דוגמא להתמודדות בתקופה ההזויה והבלתי הגיונית הזאת.

דן אלתרמן רוכב בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג

אז במשך חמישה חודשים התאמנתי בתנאים לא פשוטים. במסלולי אימון לא מוכרים לי, בסביבה חדשה, תר אחר בריכות שחיה, נאבק במזג האוויר הקיצוני והשונה כל-כך ממה שאני מורגל, אוכל אוכל תעשייתי בבית מלון, ישן בדירת חדר עם המלכה שלי וארבעת הילדים, ומאבזר אותה בציוד אימון בסיסי ששאלתי מחברים.

יחד עם זאת, זכיתי להבין שבית הוא היכן שהלב נמצא, עם המשפחה הגרעינית שלנו, הדבק הזה שגורם להבין שלא משנה באמת מהי התפאורה שמקיפה אותך, העיקר זה הלב הפועם. זכיתי גם להכיר חברים חדשים, ולקבל עזרה ואהדה מצד אנשים טובים.

כמה שבועות לפני תחילת המלחמה לקחתי החלטה מקצועית לא פשוטה. בחרתי לצעוד בדרך מקצועית חדשה, ללמוד ולשנות דברים. בחרתי במאמן חדש שינהל לי את תוכנית האימונים. זו הייתה החלטה לא פשוטה עבורי, לסיים תקופה משמעותית שבה אימן אותי אילן אולמן, מאמן וחבר שאני מעריך ומוקיר. ולאחר כמה חודשים של לבד, של תכנון וחשיבה, יצאתי לדרך חדשה עם המאמן הנוכחי שלי ניר בדולח.

דן אלתרמן רץ בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג

יחד עם ניר בניתי את הטקטיקה התחרותית שלי, תוך שאני מביא בחשבון את כל האפשרויות שיכולות לצוץ מצד המתחרים, הכל כך ראויים, שעמדו לצידי בקו הזינוק. הקו המנחה שהוביל את כל התוכנית היה קור רוח, היצמדות למספרים וניהול התחרות שלי. לא להיגרר אחרי אף אחד, להיות שקול, סבלני ואמיץ מספיק.

לפעמים משפט אחד יכול להיות הרוח החזקה שתוביל, וכך עשה ניר כשאמר לי משהו שהיה לי כל כך חשוב לשמוע: "אתה צריך להאמין שלאף אחד אין את הקומבינציה של לשחות, לרכוב ולרוץ יותר טוב ממך".

כשעמדתי על קו הזינוק, בדקת הדומייה ושירת התקווה, עברו בי מחשבות ואמוציות מטורפות. חשבתי על כל החברים שלי שנמצאים עכשיו בשדה הקרב, ומאפשרים לנו לקיים את האירוע הזה. חשבתי על כל החטופים ומה עובר עליהם שם, חשבתי על כל החיילים והקורבנות בחמשת החודשים האחרונים שהקריבו את חייהם. חשבתי על רני טחן הי"ד, חבר טוב שנפל בעזה. חשבתי על המשפחה הפרטית שלי וכל מה שאנחנו עברנו ועדיין עוברים. חשבתי כמה לא ברור לי מאליו המעמד הזה ואיך אני מעריך את עצם העמידה שלי על קו הזינוק.

התקווה על קו המים בצ'אלנג' ישראמן 2024 | צילום: צלמי שוונג

לתחרות זינקתי בידיעה שאני מגיע למלחמה. מלחמה פיזית ומלחמה מנטלית. היה לי ברור שאת אף אחד לא מעניין מה עברתי בדרך, ואני צריך להצדיק את הנוכחות שלי על קו הזינוק.

מרגע יריית הפתיחה ועד לנקודת הסיום, סבלתי. משהו בגוף לא זרם כמו שרציתי, היה לי קשה להיות חד ומפוקס, לא משהו שאני יכול להסביר, פשוט כך. הייתי מרוכז במה שאני עושה, הייתי מרוכז בקצבים שלי, הייתי מרוכז בתזונה שלי, הייתי מרוכז בטקטיקה, אבל לא הייתי מפוקס.

האמנתי בעצמי, האמנתי ביכולת שלי לנצח בתחרות, לנהל תחרות משל עצמי. למרות הפער שגדל באופניים, לא רדפתי והמשכתי בתוכנית. למרות שלקחתי עוד דקה בהחלפה של T2 להתאוששות, אפילו כשנאלצתי לעצור כמה פעמים בריצה לשירותים, ידעתי כמה אני רוצה את הניצחון הזה, כמה אני רוצה לתת לילדים שלי ולמלכה, גאווה, במיוחד בתקופה הזאת. רציתי לנצח וכל כך רציתי לשבור את שיא המסלול!!!

דן אלתרמן יוצא מהמים | צילום: צלמי שוונג

זו הייתה תחרות צמודה ועיקשת, לצד אמיל, מתחרה צעיר, כישרוני וראוי, שדחק אותי קדימה, יצר תחרות מותחת, והתחרה באופן מופתי.

ועשיתי את זה!! ניצחתי בפעם הרביעית את הישראמן, אחת מ-10 תחרויות איש הברזל הקשות העולם. פעם חמישית שאני אלוף ישראל באיש הברזל. ניפצתי את שיא המסלול כשהשעון עצר על 9:42:40 שעות!!!

דן אלתרמן מנצח בצ'אלנג' ישראמן 2024 | צילום: צלמי שוונג

כשחציתי את קו הסיום, קרסתי. קרסתי מנטלית. לא האמנתי שהרגע הזה הגיע. עברו כמעט שבועיים מאז אותו הרגע. אני חושב על חמשת החודשים האחרונים, אני חושב על אותם 9 שעות, 42דקות ו-40 שניות, ועדיין אני לא עושה גלגלונים באוויר.

באיזשהו מקום אני אפילו קצת בדאון, מהורהר. תוהה מה יכול היה להיות אחרת, חושב על העתיד ועל המטרות. חושב על ה-7.10, על המשפחה שלנו והבית שעומד לו נטוש. מעריך את ההישג שלי, ועדיין עם רגליים על הקרקע, מלא בפרופורציות, יודע מה באמת חשוב בחיים האלה ומעריך את זה כל-כך, ובעיקר מבלה זמן איכות כה חשוב עם המשפחה המדהימה שלי.

דן אלתרמן קורס על אשתו בסיום | צילום: צלמי שוונג