צ'אלנג' ישראמן הסתיים בסוף ינואר, ו-48 שעות לאחר מכן כבר הייתי עמוק בשיפוצים של הבית. כבר שנים שהישראמן זו כמעט התחרות היחידה שלי בשנה. כזו שדורשת המון ברמה הלוגיסטית המשפחתית ואנחנו כבר ״מתורגלים״ ברוטינה הזו. כידוע, זוהי הכנה ששמה הרבה משימות בצד ובהמתנה.
לטורים נוספים:
אני צריך לבחור את המלחמות שלי
סיכום אישי לצ'אלנג' ישראמן 2025
אבל הכי אני אוהב לחזור הביתה
היה ברור שאני מסיים את משימת הישראמן ורק אז מתפנה לשיפוץ של הבית לקראת החזרה שלנו אליו. אבל בלב עמוק ידעתי שיש את התחרות של TRI כנרת, וזה קינן בליבי ולא הרפה.
דן אלתרמן עם אשתו ובנו בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
עברנו ימים של התלבטויות. האם לעשות את התחרות בכנרת או לא. איך משלבים גם תחרות וגם שלב משמעותי בחיים שלנו – השיבה הביתה. האם שוב דוחים דברים מהותיים לטובת הספורט?
התלבטנו כל-כך לגבי המועד המדוייק שבו נעזוב את הדירה הזמנית בקצרין ונעשה את המעבר. היו פה כל-כך הרבה משתנים. אם אני חוזר הביתה עכשיו, תנאי האימון משתנים. אין לי בריכה, אני מתרחק מהכנרת ויהיה עליי עומס פיזי אדיר עם השיפוץ, באופן הזה ההכנה תהיה הרבה יותר מורכבת. מצד שני, יש כל כך הרבה סיבות טובות לחזור הביתה במהירות האפשרית ולשלב את הילדים במסגרות הקבועות שלהם.
במשך שבוע, שינינו את ההחלטה כל ערב. פעם החלטנו שהולכים על זה ודקות לאחר מכן אמרתי שלא. ואז שוב בוקר לאחר מכן אמרנו שנדחה את המעבר ואתחרה ואז אחרי שעות החלטתי אחרת.
דן אלתרמן ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
וככה זה היה נראה, סחרור של מחשבות, קושי בקבלת החלטות וכאמור חוסר וודאות, וזה המצב שהכי קשה להיות בו.
בסופו של דבר, הורדתי את הגרזן.
זה היה באחת הנסיעות המשותפות. הכרזתי בפני המשפחה שהדבר הכי חשוב כרגע זו הרווחה הנפשית וטובת המשפחה כולה ומבחינתי אנחנו יוצאים למעבר כבר עכשיו. אני שם בצד את "הרצונות האנוכיים" שלי ומתרכז במה שחשוב באמת.
עבדנו ועבדנו… ואני התרכזתי לילות כימים בבניית הבית מחדש. קירות, צבע, שיוף, בנייה, גינה, אריזות ופריקות. למעלה מ-8 שעות ביום של עבודה פיזית מאומצת.
דן אלתרמן משפץ את הבית | צילום: יהל אלתרמן
אבל… כמובן שלא שחררתי. המשכתי בתוך הלו"ז המופרע הזה להתאמן כל יום לפי התוכנית ואפילו לבצע שתי סימולציות ל-TRI כנרת. ככה, "ליתר ביטחון" במידה ואחליט להתחרות. הרגשתי שאני מפקיד את האימונים כמו כסף בבנק. שיהיה…
בסופ"ש האחרון עברנו סופית. הבית כמעט גמור. לא יכול לתאר במילים את האושר והסיפוק שאני חש. כשאני מביט בילדים, שכל כך התגעגעו לבית, לסביבה ולחברים שלהם. לראות את המלכה מאושרת בממלכה שלה, לראות אותנו כזוג, שצולח אתגרים אדירים יחד ויודע ליהנות מכל שלב בדרך וכמובן עם עצמי, שמח כל כך שבחרתי נכון.
אז למרות הכל, בשישי הבא, 4.4, אני אעמוד בע"ה על קו הזינוק ב-TRI כנרת למקצה חצי איש הברזל. כי אין כמו בבית, ואין כמו התחרויות שלנו בבית. נתראה שם!
הזינוק ל-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
הרבה בהצלחה.