לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
הישראמן הסתיים לו לפני כחודש וחצי, אבק הכוכבים שקע ודי מהר חזרתי להוריד את הראש ולעבוד קשה. אחרי שישבנו, הצוות המקצועי, ובנינו תכנית מטרות ואימונים לעונה הקרובה, נכנסתי לשגרת אימונים מלאה. השבועות האחרונים מתאפיינים בעיקר באימונים אירוביים, בניית והעמקת הטנק האירובי, שעות ארוכות של עבודה מונוטונית, פה ושם כמה "בומים", אבל בעיקר בניית בסיס טוב ואיכותי שעליו אוכל לבנות את התוכנית בהמשך העונה.
השבוע, באחד הבקרים, וכמו בכל יום בשבועות האחרונים, השעון המעורר העיר אותי בשעת בוקר מוקדמת. אבל להבדיל מימים אחרים, משהו בגוף פשוט לא רצה להתעורר. ניסיתי למשוך עוד כמה דקות במיטה עד שלבסוף משכתי את עצמי ממנה לחדר האמבטיה.
לעתים רחוקות הוא מגיע, "השטן", ומתיישב על הכתף ומתחיל לקדוח למה לא לצאת לאימון. קר בחוץ, עדיין חשוך, עייפות, מלא משימות ליום שיגיע וכו'. אמנם לחצתי על מכונת האספרסו, אבל לא שתיתי מיד, התענגתי על האפשרות שאולי בכל זאת אחזור למיטה. פתחתי פעמיים את דלת הבית ובשתי הפעמים, למרות החושך בחוץ, היה נראה שהשמיים די בהירים וגשם לא נראה באופק. אפילו מדדתי חום, אולי משם תגיע הישועה… החלטתי לנסות להתעלם ממנו, מהשטן, ולפעול על אוטומט במשימות הבוקר לפני האימון, הכנת האוכל לילדים למסגרות, לאכול ארוחת בוקר, וארגון האופנים והבקבוקים.
בסוף ניצחתי אותו ויצאתי לרכיבה של 3 וחצי שעות. היה אימון די טוב וגם מזג אוויר מעולה. באופן די מקרי, שאל אותי אחד המתאמנים שלי באותו הערב, איך מצליחים לעמוד בכל משימות ואתגרי היום-יום וגם להצליח לעמוד בתכנית? האם זה יילך ויעשה מתישהו קל יותר? עניתי לו בצורה די אינסטינקטיבית – לא.
זה לא נעשה קל יותר, אבל זה נעשה ברור יותר. אחרי 30 שנות קריירה, אני יודע בוודאות שהאימונים לא קלים יותר, שלא נעשה יותר קל לקום בבוקר (בטח ובטח אם אחד מהילדים ישב לך על הראש כל הלילה), לא פחות קר או חם באימונים וההתאוששות בטוח לא יותר מהירה וההחלמות מהפציעות הרבה יותר ארוכות.
אבל, אני יודע להגיד גם בוודאות, שהסיבה לצאת לכל אימון הרבה יותר ברורה לי. בראש ובראשונה, אני גאה להראות לילדים שלי שהיכולת להצליח במשהו היא רק בזכות עבודה קשה, עם לא מעט אתגרים וגם כישלונות לפעמים. ההצלחה דורשת עבודה קשה והתמדה וזוהי המתכונת להשיג את היעדים .
אני מחליט, כל יום מחדש, לשבור את תקרת הזכוכית של עצמי ולפרוץ את הגבולות. אני מוכיח למשפחה שלי ולעצמי, שהמוטו שמלווה את רן ואותי כל החיים הוא – לחלום. להאמין. להשיג. הוא לא רק קעקוע יפה על הזרוע, אלא דרך חיים.
היום אני בוגר יותר ומבין שצריך, ולרוב גם מצליח, להתעלם מהסחות הדעת שמסביב, להסתכל על ראש ההר ולהסתער עליו.
לחלום.להאמין.להשיג.
https://www.altermans.co.il/
סחטיין!
מעורר השראה תודה רבה !
זה ממש נכון לקום בבוקר, 4 בבוקר, ולצאת לבריכה ולשחות 5 ק"מ כל יום לא קל,אבל שווה בריאות ורוגע.