לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
אחה"צ של יום שישי, 6.10, יושבים יחד יהל ואני והיא שואלת אותי משום מקום, מה דעתי על רילוקיישן? אם היה לי האומץ לעשות איזו שנה שנתיים של חוויה משפחתית…
בלי היסוס אני משיב: וואלה זו אחלה חוויה. נראה לי שזה תפור עלינו.
לטורים קודמים של דן אלתרמן:
הפער בין אכזבה לסיפוק
אימונים לאיש ברזל – סרט מלחמה
חזק בגוף זה חזק בראש
פחות מ-24 שעות לאחר מכן, שבת 11 בבוקר, אנחנו מתחילים להבין את גודל האסון ואורזים תיק ליום-יומיים מתוך הבנה שהבית שלנו, שנמצא קילומטר אחד בודד מגבול הצפון, זה כבר לא המקום הנכון להיות בו.
בבהלה אדירה, יוצאים מהבית, משאירים אותו חי ובועט במחשבה שעוד רגע שבים. אמנם לא רילוקיישן ליבשת אחרת אבל לגמרי תחילתה של תלישות מכל מה שהכרנו.
משם, התחיל לו מסע חיים חדש עבורנו. ולא, לא ליום יומיים…
דן אלתרמן בישראמן 2023 | צילום: צלמי שוונג
נתלשנו מהמוכר והידוע ביום אחד, עם מינימום של ציוד ובגדים, ללא בית, עבודה, מסגרות לילדים. אבל עם הודיה גדולה בלב על העובדה שאנחנו יחד ותחת קורת גג ופרופורציה אמיתית לנוכח הזוועות הקשות שפקדו את העם שלנו.
המשפחה המדהימה חיבקה ועטפה בכל דרך ומצאנו את עצמנו נוודים. מהבית בכחל של גיסתי, דרך רמת השרון של אחי ועד למקום הקבע החדש שלנו (דירת חדר 10 מטר) בגינוסר.
אפשר רק לדמיין את הכאוס והסערה שהתחוללה בליבנו. ויחד איתה, רצון אמיתי לייצר שגרה ולתת וודאות וביטחון לילדינו.
נעצנו עוגנים בסדר היום, בירכנו על הרגעים של משחק קופסא משפחתי, של צחוק והרבה שעות של יחד.
ובכל הטירוף הזה, לרגע לא ויתרתי על האימונים שלי.
בכל הימים האלה ועם הצורך להמציא עצמי מחדש בכל מקום שאליו הגענו. במציאת פתרון לבריכה, לרכיבה, למסלולי ריצה, לא ויתרתי והשגרה הספורטיבית שאליה אני כל-כך מורגל, הכניסה הרבה שפיות ובטחון.
דן אלתרמן בישראמן 2023 | צילום: צלמי שוונג
אין ספק שלא יכולתי לשמור על שגרת האימון ללא התמיכה והגמישות של שותפתי יהל המלכה והמשפחה שרגילה אליי. וכמובן שניסיון החיים שלימד אותי לעשות את ההתאמות ולשלב בתבונה את כל משימות החיים.
ובאמת, שלא היה אתגר שעצר אותי, גם כשכמעט כל הבריכות היו סגורות, מצאתי בריכה ביתית באורך של 17 מטר, שהסכימה לארח אותי, בגינוסר קיבלתי את הכנרת ועוד בריכה מחוממת בישוב ליד ובניתי לו"ז מדויק.
בחודש הראשון, לאור המצב המתוח רכבתי רק על טריינר בבית. וגם כשהגענו לגינוסר, עוד המשכתי לרכוב בחדר. אפשר רק לדמיין עמדת טריינר בשני חדרים של 10 מטר ועם ארבעה ילדים. ועדיין, כולם קיבלו זאת בטבעיות רבה. מסלולי ריצה חדשים ולימוד על בסיס יומי של הסביבה החדשה והתנאים החדשים.
נדרשת המון נחישות וגם גמישות לייצר שגרת אימונים כפי שאני רגיל, לצד 4 ילדים ללא מסגרות.
דן אלתרמן לפני הזינוק לישראמן | צילום: צלמי שוונג
שלושה מתוכם, לאט לאט התרגלו למסגרות חדשות אך לפרק זמן קצוב מאוד ביום.
ולביא שלנו, הילד המיוחד במינו, ללא מסגרת, וגם אין פתרונות באופק. וכמו שאנחנו יודעים, תמיד לעשות מהלימון לימונדה, הכנסנו אותו לשגרת אימונים אינטנסיבית וזה הפך להיות חלק מהיום שלנו.
פיזיותרפיה, אימונים בחדר, עמידון ועוד ועוד.
על התקופה הזו עוד ידובר ויסופר, וזה בכלל בלוג בפני עצמו.
ימים שהראש לא מפסיק לחשוב, מחשבות טורדניות, מה יהיה עם הבית שלנו? והעסקים? תחושת תשישות כזו שלא מרפה. עייפות מנטלית. כל היעדים שהצבתי בתחילת השנה עומדים בסימן שאלה וקשה מאוד לגייס עצמי לאימונים כשהמטרה לא באופק. כל אימון זו התגייסות אדירה. ובעיקר, הפער הזה בין המקום של תודה והערכה על מה שיש לנו ביחס למשפחות שלמות שנהרסו, דאגה לאזרחים וחיילים, דאגה אישית למתאמנים שלי שמגוייסים כעת, ובין האתגר האישי שלנו, שהוא באופן אובייקטיבי באמת אתגר. להיות תלוש מכל דבר מוכר.
דן אלתרמן מנצח בישראמן | צילום: צלמי שוונג
אבל משהו אחד ממש התבהר והתחדד לי בימים האלה, דווקא מתוך הקושי, הבלבול, הסחרור הזה שאנחנו חווים, עם פידבקים רבים ממתאמנים שמתקשים לחזור למציאות ולשגרה, שמתקשים לנעול נעליים ולצאת לאימון, דווקא עכשיו, כמה חשוב להיות בתנועה, להמשיך, בדרך כזו אן אחרת, להציב מטרה (גם אם היא לא תתממש) ולהיצמד לתוכנית. כמה זה חשוב וכמה שזה נותן ערך ומשמעות.
להבין, שהכל אפשרי, אם רוצים מספיק, וגם כשכלום לא ברור, תמיד אפשר לעשות יש מאין. זה הכל עניין של בחירה.
תודה על הטור הזה, החושפני והחשוב.
בהצלחה באימונים ובתקווה שתשובו מהר חזרה לחוף המבטחים.
דן יקר
לפני הכל חיבוק לך ליהלי ולילדים
כמה שזה נכון וחשוב לא לוותר גם שהדברים מורכבים
הפעילות הגופנית מאפשרת לשמור על כח נפשי ,העשייה מפנה מקום למחשבות טובות.
והיחד מחזק
נשיקות ולא נוותר על התקווה