לכל הבלוגים של דן אלתרמן בשוונג
שנים שאני בספורט ההישגי, שנים שאני משקיע שעות רבות בתכנון, בניתוח ובאימונים עצמם. כל יחידת אימון עבורי היא עולם שלם ומוקדשת בה מלוא תשומת לב. בשנים האחרונות, בהן אני עוסק במרחקים הארוכים, הבנתי את מקומה החשוב של התזונה בתוך מערך האימונים והמעטפת הכוללת.
לטורים נוספים של דן אלתרמן:
אבל הכי אני אוהב לחזור הביתה
זה לא התרגיל, זה הגיל – חלק 2
גם את הקשה אוכלים
עד לפני שנה, הייתי יוצא לרכיבות מצויד בפיתות עם שוקולד השחר (תכלס, אין על שוקולד השחר!) ועם בקבוקי מים. רק כשלושה חודשים לפני התחרות עצמה הייתי מתחיל לצרוך חטיפי אנרגיה ומשקה איזוטוני כדי להכין את הגוף לתחרות.
בשנה האחרונה , וזאת מתוך ניסיון אישי, הצבתי לעצמי מטרה אחת גדולה והיא התזונה. מאחר והבנתי את גודל החשיבות שיש לנושא הזה בהיבט של איש ברזל, החלטתי שהתזונה שלי תהיה חלק ממערך האימונים ואתייחס אליה כיחידת אימון בפני עצמה.
דן אלתרמן רץ בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
חזרנו מתאילנד, הורדתי את האבק מהאופניים, וכבר מהאימון הראשון החלטתי שאני יוצא עם תזונה מלאה הכוללת משקה איזוטוני, חטיפים וג'לים. היה לי קשה להתרגל לזה, חוויתי בחילות קשות והגוף נדרש ללמוד איך לעבוד עם הדבר הזה, אבל לא ויתרתי והמשכתי לתרגל זאת בכל אימון.
בשנים האחרונות מלווה אותי חן שרייבר התזונאי שלי, עימו אני נפגש על בסיס קבוע ובהתאם להמלצותיו אני בונה את התפריט. כזה שנותן מענה גם בארוחות במהלך היום וגם כמובן פרוטוקול לאימונים ותחרות. באופן הזוי גיליתי שאחד האתגרים שלי (מלבד המאמץ הפיזי) הוא היכולת להתמודד עם האוכל במהלך התחרויות/האימונים הארוכים והבנתי שאני צריך להתנסות בזה ולהבין מה הם הדברים הנכונים עבורי. כאלה שימנעו את הבחילות הקשות וההקאות.
נוכחתי להבין שתרגול התזונה הוא בדיוק כמו אימון. צריך להתאמן בזה, להתרגל ולהתעקש על זה.
נתראה בדיוק בעוד שבועיים על קו הזינוק בצ'אלנג' ישראמן, זמן ליישם את מה שהתאמנו עליו.
כתבה בלי תוכן בחסות ג'אנק פוד.
חבל שספורטאי מצויין מוכר את השם שלו לכזה מותג עבור כמה גרושים.