ארנסט המינגווי
בספר המופת שלו "הזקן והים"
כתב את אחד המשפטים הכי חזקים ומשפיעים בתולדות הספרות:
"האדם לא נברא לתבוסה…
אפשר אולי שיושמד,
אך לא יובס"
למי שמכיר את הספר
במסע ההוא של הדייג הזקן אחרי הדג הכביר ,
הוא (הזקן) מפליג למסע האחרון בחייו
אל לב המאפלייה של האוקיינוס האדיר
עם העובדה שהבלתי נמנע אינו נמנע.
זהו מאבק אפי בינו לבין הטבע על כל עוצמתו,
בינו לבין עצמו וגופו הבוגד בו כשהזמן והזיקנה הבלתי נמנעים פושים בו.
אבל מאדר פאקר שכמותו – לאפשרות שיפסיד,
לאפשרות שלא יחזור
אין כל משמעות,
כל עוד הוא עושה את מה שהוא אוהב
וכל עוד הוא עושה את מה שנועד לעשות
הוא נאבק להגשים ולממש את תכליתו
לנצח או להפסיד זה לא משנה
מה שמשנה באמת
זה לא להסתלק או להיכחד בלי מאבק ראוי המקדש את הזמן ותכליתו הקיומית על פני האדמה והמים.
אני מניח שהרעיון הסימבולי בסיפור המופלא הזה
הוא שבסוף הדרך
סוד השינוי בכל גיל
בכל שלב בחיינו
גם ביעף האחרון
הוא לרכז את כל האנרגיה שלך ביצירת החדש
לא במלחמה בישן או בבלתי נמנע.
וככה זה חבט בי שבכדי להגיע למשהו שמעולם לא היה
עלי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי…
הולי שיט כשאני חושב על זה
הזקן המ*ויין הזה
ובעיקר המינגויי הממזר, רצו להגיד לי משהו
וכך דקה שלושים וחמש שניות אחרי שסיימתי את הקדנציה שלי כמאמן נבחרות ישראל באיגוד האופניים
אחרי קמפיין אולימפי מוצלח וחוללות נבחרות גברים ונשים עובדות,
תוכנית מקצועית וסדר יום ברור
גיליתי שלדרכי ולאמונותיי המקצועיות והניהוליות אין מקום באיגוד.
בלי יותר מדי רחמים עצמיים
מסכים או לא מסכים עם הדעות שכנגד, קיבלתי את המציאות כפי שהיא.
אמר פעם מיק ג'אגר שאתה לא יכול תמיד לקבל את מה שאתה רוצה…
תמצוץ את השיט הזה,
תיישיר מבט למציאות ותקבל החלטה עם עצמך
האם אתה נלחם על על קיומן של אמונתייך וגוסס עימן אט אט כשאתה צודק לדידך אבל לא חכם.
אני לא יודע האם אני חכם
אבל כדי להמציא את עצמך מחדש יש צורך לעיתים לשבור את הכלים שלך ולהפליג לאוקיינוסים אחרים.
אז הנפתי מפרש מטאפורי
הבטתי לעומק הים,
ברור לכל בר דעת שספינות בטוחות יותר בנמל, אבל לא לשם כך הן נבנו
גם ברור שלהפליג לאורך החוף זה עניין יחסית בטוח
אבל אם קולומבוס היה מפליג לאורך חופי ספרד הוא היה מגיע מקסימום ללפקדה
ומזכה את המלחים שלו במחלות מין משוכללות ולא בתהילת עולם של גילוי עולם מחדש…
כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה, על איי הודו המערבית?
אל עומק הים בייבי,
אני מפליג לעומק הים.
כמו שרוד סטיוארט מפליג בשירו אני מפליג
כי לפעמים אתה צריך להיות סגור עם עצמך, שגם אם אתה אדם של תכנון ותכניות
לפני תכנית גדולה אתה צריך קרביים וביצים גדולות יותר.
וכך או ככה הפלגתי מארצות האופניים לארצות הטריאתלון. אמת שלקח לי כמה שנים לחשוב על זה,
עוד שנתיים להתאמן על זה ורגע אחד בחלל זמן להחליט שעוגן הרם ויאללה "אול אבורד"
קפטן סטובינג, אייזיק ג'ולי ודוק, תחזיקו חזק כי הפנינה השחורה לדרך יוצאת. היפ היפ הוריי …
על המסעות,
על ניהול,
על קבלת החלטות,
על אימון,
על מאבקים,
על עוד הרבה דברים אחרים בפרקים הבאים.
על הכותב: אילן אולמן – המנהל המקצועי של קבוצת 500 וואט | אימן את נבחרות הגברים והנשים של ישראל באופני כביש וחתום על הישג של 3 ספורטאים ונבחרות שהביא ל-3 משחקים אולימפיים | אימן את נבחרות ישראל הפראלימפיות | מאמנו של אלוף הישראמן דן אלתרמן | ריכז בעבר את קורסי מדריכי אופניים במכללה למקצועות הספורט ללימודי תעודה מוכרים.