הכינוי של מלבורן במדריך הטיולים הפופולרי לונלי פלנט הנו "עיר שמשוגעת על ספורט". כנראה שלא במקרה. העיר הזאת המונה 4 מליון בני אדם אירחה את המשחקים האולימפיים בשנת 1956 ומאז כנראה שתושביה לא ממש שמו לב שהאולימפיאדה כבר הסתיימה והם ממשיכים להתאמן ולהתחרות. למעשה הספורט הוא השתקפות אמיתית של איכות החיים בעיר הזאת המדורגת ראשונה במדד העולמי של "הערים הכי טובות למגורים" מאז 2010 במשך 5 שנים ברצף.
משאבת אופניים ציבורית על הטיילת במלבורן | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
יום חופש וחג לאומי למרוץ הסוסים השנתי
למרות שקנברה היא עיר הבירה וסידני היא כביכול העיר המרכזית, שלושת אירועי הספורט המרכזיים באוסטרליה נערכים דווקא במלבורן: אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס, מרוץ המכוניות בסבב פורמולה 1 העולמי, ומרוץ הסוסים "מלבורן קאפ", שמשתק את המדינה לשתי דקות בכל שנה ולמעשה יש לכבודו יום חופש וחג לאומי (אמתי לגמרי).
עוד בעלי טורים בשוונג
לטורים של התזונאי יאיר קרני
לטורים של המאמן אילן גולדמן
לטורים של חגי אשלגי
בתחילת שנות האלפיים, כשהתלבטתי איפה לעשות תואר שני בפסיכולוגיה של הספורט, הבחירה במלבורן היתה די קלה. עם מוניטין ספורטיבי כזה לא היה קשה לשכנע אותי ששם נמצאת התכנית המתאימה ביותר עבורי. גרנו שם כמעט 4 שנים ולא הפסקנו להתפעל מתרבות הספורט באוסטרליה באופן כללי ובמלבורן ספציפית. אחרי למעלה משמונה שנות היעדרות חזרנו לביקור "מולדת" משפחתי במהלך חופשת הפסח ונזכרתי כמה העיר הזאת משוגעת ספורט.
אם חובבי ספורט נחלקים בדרך כלל לכאלה שאוהבים לעסוק בספורט וכאלה שאוהבים לצפות בספורט, במלבורן החלוקה הזאת הרבה פחות ברורה – הם אוהבים לצפות בספורט ואוהבים לעסוק בספורט. הספורט הוא חלק מאוד מרכזי מהחיים והחשיבות שלו עצומה. רבים מגיבורי התרבות והסלבריטאים הם ספורטאים מענפים שונים. הספורט נמצא בכותרות העיתונים ובראש מהדורות החדשות. הרבה לפני פוליטיקה ושטויות אחרות.
הענפים הקבוצתיים הפופולאריים הם ראגבי, קריקט, כדורגל, וכדורסל. לא קשה למצוא כדורסלנים אוסטרליים ב-NBA, ובכדורגל הרמה שלהם כל הזמן עולה והדרוג העולמי שלהם בנסיקה מתמדת. אבל הספורט הקבוצתי הכי משמעותי במלבורן הוא משחק המכונה " Footy". סוג של ראגבי דינמי עם הרבה פחות חוקים ועצירות. משחק מרתק לצפיה וכזה שאתה לא יכול שלא להתמכר אליו. דת ממש. אתה כמעט לא יכול לגור במלבורן מבלי להיות מזוהה עם מועדון פוטי מסוים.
שלט פרסום של חנות אופניים מקומית | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
בענפים יחידניים קשה שלא להתחיל מגלישת גלים. האוסטרלי הממוצע הוא "גולש" בהוויה שלו גם אם הוא מעולם לא רכב על גל בחייו. פחות משעתיים נסיעה ממרכז מלבורן לאורך "דרך האוקיינוס" המפורסמת פרוסים כמה מחופי הגלישה המפורסמים באוסטרליה. בעיירה המרכזית של האזור יש קומפלקס מטורף של האנגרים – חנויות של מיטב מותגי הגלישה המקומיים והעולמיים. הגולף הוא עוד ענף שהוא חלק בלתי נפרד מההוויה האוסטרלית. בעיקר בשכבות החזקות. להיות חבר במועדון גולף מכובד זה יותר חשוב לפעמים מאשר באיזה פרבר אתה גר או באיזה רכב אתה נוהג. ואם כבר סמלי סטטוס קשה לא להזכיר סוסים ומרוצי סוסים. כל יום, כל שבוע, כל הזמן. מרוצי סוסים והמון הימורים חוקיים סביב המרוצים. תעשייה מטורפת שמגלגלת סכומי כסף אדירים.
בענפים היותר "קרובים לליבי" השחייה האוסטרלית היא לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. מסורת ארוכת שנים של שחייני על אולימפיים כשהמפורסם בהם הנו איאן תורפ'. במלבורן יש ברכה בכל פרבר ומועדון שחייה תחרותי בכל ברכה. סבב הפרו טור ברכיבה על אופניים מלא באוסטרלים כשהמפורסם בהם הוא קאדל אוונס, אלוף העולם ברכיבת כביש בשנת 2009 ומנצח הטור דה פרנס 2011. הטריאתלון האולימפי האוסטרלי נמצא בנסיגה קלה בעשור האחרון אבל במרחקים הארוכים קריס מקורמיק, פיט ג'יקובס, מירנדה קרפרי, וכמובן קרייג אלכסנדר שמו את אוסטרליה חזק על המפה העולמית כשניצחו את אליפות העולם.
שילוב בין מקצועיות למשפחתיות. מתקן השחייה המרכזי במלבורן | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
אחרי בולדר קולורדו ואזור הגולד קוסט בחלק הצפון מזרחי של אוסטרליה, מלבורן היא אולי אחד המקומות הכי טובים בעולם לספורטאי סבולת. לא חסר איפה להתאמן ולא חסרות תחרויות. המקום הכי טוב לשחות בו הנו קומפלקס השחייה המרכזי של העיר. שילוב מרשים בין ברכה אולימפית, מתקני אימונים של קפיצה למים, ברכה חיצונית ומתקני מים לילדים הכוללים מגלשות וברכת גלים. כדי שלאף אחד לא יהיה משעמם. תמורת פחות מ-50 שקלים נכנסתי בשבוע שעבר עם הבנות שלי לקומפלקס הזה ובילינו שם כמה שעות.
מדי בוקר עוד לפני הזריחה נפגשים מאות ואולי אלפי רוכבי אופניים בבתי הקפה על דרך החוף הפרוסה לאורך הפרברים הדרומיים של העיר. לאורך כל הכביש יש נתיב מיוחד לרוכבים. הנהגים מתחשבים בהם ונותנים להם כבוד. ומצד שני הרוכבים מתנהגים כראוי ומצייתים לחוקי התנועה. הרמוניה מרשימה. רבים מהרוכבים בקבוצות מאורגנות עם ביגוד קבוצתי. הקפה הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הרכיבה. לפני, באמצע, או אחרי. למעשה בפרברים מסויימים יש בתי קפה ספציפיים המוקדשים בעיקר לרוכבים. כולל מתקני "חניה" לאופניים. רמת הרכיבה של רבים מהרוכבים והטריאתלטים מאוד גבוהה. גם מבחינת יכולת פיזיולוגית וגם מבחינה טכנית. הרבה שנים והרבה קילומטראז ברגליים.
ריצה טיפוסית באלברט פארק, בכל מרץ מתקיים שם מרוץ פורמולה 1 | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
באחד הימים בביקור הנוכחי כשטיילנו מחוץ לעיר ראינו המון רוכבים עם מספרים והבנו שיש כנראה אירוע רכיבה כלשהו. עצרנו ליד תחנת תזונה ומתוך סקרנות סבולת בסיסית הלכתי לשאול מה מהות האירוע. ניגשתי לבחור שהיה לבוש במדי הקבוצה שהתאמנתי אתה 8 שנים קודם לכן ושאלתי אותו האם זה מסע או תחרות. הוא סיפר לי שמדובר בגראן פונדו במרחקים של 145/204 קילומטרים ואז שאלתי אותו האם מאט, המאמן והבעלים של הקבוצה, נמצא באירוע. הוא ענה לי שלא אבל שאל אותי במפתיע האם קוראים לי ליאור. עניתי שכן ושאלתי כמובן מאיפה הוא מכיר אותי. "קראתי את דו"ח התחרות שלך מהישראמן באתר של הקבוצה" הוא השיב. צחקתי ונפרדנו לשלום. עולם קטן.
המקומות הכי טובים לריצה במלבורן הם הטיילת לאורך חוף הים, הטיילת לאורך נהר היארה, ואלברט פארק. בכל שעה שאתה יוצא יש המון רצים. רבים מהם נראים בכושר מעולה והקצבים שלהם מאשרים שזה לא רק המראה החיצוני. ברזיות ושירותים פזורים לאורך מרבית מסלולי הריצה.
אבל הדבר הכי מרשים וייחודי על מסלולי הרכיבה והריצה הפופולאריים במלבורן הנו כמות הנשים. לא פחות, וכנראה שאפילו יותר מגברים. המון המון ספורטאיות. כנראה שלא במקרה הם בטופ העולמי בספורט הנשי לא פחות מאשר הגברי. באוסטרליה הילדות סופגות את תרבות הספורט בצעירותן וממשיכות לעסוק בספורט גם בשנות נערותן. להיות ספורטאית זה לא רק לגיטימי, זה סטטוס נחשב ונחשק.
פשוט וצנוע. חצי מרתון בפרברי מלבורן | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
לקראת סוף הביקור קפצנו להשתתף בחצי מרתון שהתקיים בפרבר שנמצא בפאתי העיר. ההרשמה באתר היתה פתוחה עד ערב התחרות ולמעשה אפשר היה להרשם גם במקום. מרוץ מקומי וקטן יחסית. לא יותר מאשר 500 משתתפים בסך הכל. מקצים של 5, 10, חצי מרתון, ומקצה ילדים כמובן. הגענו לאזור התחרות כשעה ורבע לזינוק והיינו בין הראשונים. אחרי 5 דקות ערכות ההשתתפות כבר היו אצלנו. הכל פשוט ובסיסי במובן הטוב. כמו שהמרוצים בארץ היו נראים לפני 15 שנה כשהייתי צעיר בתחביב. אפילו חולצות לא היו לשמחתי.
הלכנו לעשות חימום ונעמדנו באזור הזינוק כדי לשמוע את התדריך. אף אחד לא נדחף קדימה. להפך אפילו. רצים פחות חזקים נעמדים מאחור כדי לא לייצר מערבולות לרצים המהירים. תענוג. המסלול היה מורכב מהקפת פתיחה קצרה בפארק עצמו ועוד שתי הקפות של 10 ק"מ בדרכי עפר מסביב. סימונים פשוטים וברורים, תחנות שתייה עם מים בכוסות בלבד, בלי איזוטוני ובלי ג'לים. הרי לא באמת ממש צריך את זה במרחקים האלה. בלי שטיחי מדידת זמנים וביקורת לאורך המסלול. רק בזינוק ובסיום. אתה רוצה לרמות? תרמה. לא ראיתי אף אחד חותך או מקצר. זה לא בדי.אנ.איי הספורטיבי שלהם. זינקתי בחלק הקדמי יחסית ורצתי חזק. סיימתי 10 כללי וראשון בקטגוריה. הפרס היה בקבוק יין. אוסטרליה או לא אוסטרליה. המנצחת בנשים היא טריאתלטית של 9:45 באיש ברזל. רצה 1:21 במסלול טריקי ולא קל. לא מישהי מוכרת. יש הרבה כמותה במדינה הזאת. עשר מתוך 20 המסיימים הראשונים בחצי המרתון היו נשים.
הפרס למנצח בקטגוריה היה בקבוק יין | צילום: ליאור זך מאור
שעתיים אחרי המרוץ כבר היינו במשחק פוטי עם הבנות. תמורת 50 דולרים אוסטרליים רכשנו כרטיס משפחתי למשחק. הכל מאורגן, נעים, וידידותי לכל המשפחה. יום ראשון טיפוסי במלבורן. בבוקר השתתפות בחצי מרתון, בצהריים צפייה במשחק פוטי. הכל בכיף. עיר משוגעת על ספורט…
הכל פשוט, צנוע ובסיסי- חוץ ממך.
גם כשמדובר בתיאור נסיעה פרטית כולה, אתה איכשהו מצליח להיות יהיר ומלא בעצמך…
בסה"כ יוצר אנטי מסוים.