"מחשבת אובססיה" היא מחשבה רעיון או דימוי טורדניים או פולשניים שפוגשים אותנו במהלך היום. כאלה שלא ניתן להפסיק לחשוב עליהם, שלא ניתן "לכבות אותם" ודורשים את שימת הלב לעתים קרובות או כל העת, עד כדי פגיעה בהתנהלות היומיומית. ומחשבות טורדניות יכולות להוביל גם למעשים: דוגמה להתנהלות שהינה תוצר של מחשבה טורדנית, היא נטייה אולי אפילו יומיומית לחזרה הביתה, אפילו לאחר 30 דקות מזמן היציאה מן הבית על מנת לבדוק שהדלת אכן נעולה ובאם החזרה לא תתרחש, המחשבה תמשיך "לנקר" בראש.
האפליקציות החדשות עושות הכל כדי ליצור אצלנו התנהגות כמו-התמכרותית | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא בשוונג
לא רצינו להקים עוד קבוצת פייסבוק לרצים
מדוע כולם "רצים" לקבוצות הריצה והספורט בפייסבוק?
היום אני מחפשת באינסטגרם מרוצים להירשם אליהם"
בעידן הדיגיטלי רווי האפליקציות, המיילים, ההודעות, וההתראות, החוקרים ואנשי המקצוע מתרשמים כי לאובססיה או לנטייה להתנהלות אובססיבית יש פנים חדשות או אחרות ומכיוון שעדיין לא נקבעו סטנדרטים להתנהגות אנושית נורמטיבית בעולם דיגיטלי – האם בדיקה של תיבת הדואר האלקטרוני כל כמה דקות היא התנהלות אובססיבית או התנהלות יעילה בעולם דיגיטלי? וכפועל יוצא מחוסר הגדרה של נורמה, עדיין לא ממש הוגדרו גם "חריגות" מן הנורמה, כמו התנהלות אובססיבית. במאמר שפורסם ב"גלובס", מציין הפסיכיאטר פרופ' יוסי זהר, נשיא הארגון העולמי ל-OCD: ש"האפליקציות החדשות עושות הכל כדי ליצור אצלנו התנהגות כמו-התמכרותית. קשה להבדיל בין מי שמעלה כל היום תמונות לפייסבוק, כי כך מקובל סביבו לבין מי שיש לו דחף אובססיבי לעשות זאת. אנשים עלולים לפתח חשש המאפיין את הלוקים ב-OCD.
ומה בתחום הספורטיבי? עולם הספורט והאימון האישי עשיר באפליקציות, אשר מבטיחות מדידה של כל אספקט הקשור לאימון, למצב הגופני, לתזונה ולכושר. מכאן שעל פניו יכול ספורטאי להיות מעודכן בכל רגע נתון במצבו. כאשר ניתן לקבל מידע בכל רגע נתון, המרחק להתנהלות אובססיבית ובמקרה שלנו מדידות אובססיביות והתעסקות בכך על בסיס קבוע מתקצר במהירות עד כדי ניהול של חיי היום יום באמצעות מדדים אלה. מעבר לפן של המדידה ומודעות אינסופית למכלול הנתונים, נכנס גם פן השוואתי, אשר מתאפשר הודות לעולם הדיגיטלי, מחד ומאפשר שיתופיות ושיתופים מידיים, מאידך: בכל יום נתון מפרסמים מתאמנים רבים וכאלה שיורדים במשקל דיווחים שונים של דופק באימונים, משקל, הרכב הגוף, היקף מותן, אחוזי עלייה בנפח האימון וכדומה.
בכל יום מועלות מיליוני תמונות למדיות החברתיות שיוצרות השוואה בין הספורטאים | צילום: Jeremy Segrott
בפן השלילי מדובר פה למעשה בחשיפה של נתונים פיזיולוגיים וגם לעתים חשיפת הגוף עצמו באמצעות תמונות. חשיפה גופנית בתמונות מחייבת פעמים רבות הוכחות תמידיות של שיפור, שינוי ושימור. ושוב אם ההתנהלות חוזרת ונשנית, התלות במשובים גדלה והמדיה החברתית והאפליקציות מכתיבות את סדר היום ואז כבר מדובר בתחילת של אובססיה. מעבר לאובססיה שהינה נפשית-התנהגותית, ישנה גם סכנה בריאות, למשל אימון יתר – הוא מצב של אימון החורג בגבולות הרצוי והמתאפיין בשינויים פיזיולוגיים שונים (עליית דופק, שינויים ברמת הורמוני הלחץ, חוסר חשק להתאמן, בעיות שינה ועוד רבים אחרים).
ההתעסקות הקבועה במדידות, בבדיקה עצמית והשוואתית של לאן הגענו, איזה משוב קיבלנו, הרצון העז להשתפר, ייתכן ועוד עשויים להביא למצב בו מתאמנים ברמה גבוהה מדי מהנדרש. לדוגמה, ביצוע 3 אימוני איכות לאדם שאינו מאומן וכל זאת על מנת להביא להוצאה קלורית של 1,500 קלוריות במהלך כל שבוע – כמובן שהדבר הנו מתכון די בטוח לבעיות גופניות שונות ומדאיגות.
כמו תמיד, המפתח לכל התנהלות הוא איזון באימון ובחיים בכלל. איזון בשילוב עם מודעות עצמית ויכולת בקרה עצמית (שאינה דיגיטלית) ולמאמנים מומלץ על איזון המשקף שילוב בין אמצעים דיגיטליים ויחס אישי אנושי המותאם לכל ספורטאי.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט
