כשחלי, המתאמנת החדשה שלי אמרה שהיא רוצה לעלות לשני אימונים בשבוע, שמחתי לשמוע וחשבתי שזה באמת יהיה נכון עבורה. אבל לאחר שבועיים בהם היא ניסתה למצוא זמן קבוע בלו"ז שלה ללא הצלחה, הבנתי ונזכרתי עד כמה הניסיון לאמץ אורח חיים בריא יותר, מחייב אותנו להתבונן ואולי גם לחמול, באופן הרבה יותר מעמיק מאשר לקרוא לעצמנו "עצלניות". השאלה היא האם נסכים לראות את הדברים כפי שהם, או שנמשיך להלקות את עצמנו על זה שהחיים הם בלתי אפשריים.
צילום: עידית ניסנבאום
להכין מזון בריא, לישון מספיק, להיות בקשיבות רגשית ולהתעמל 2-3 פעמים בשבוע זו פריבילגיה שלא מתאפשרת לכולן, אפילו לא לרובנו. כדי לחיות באורח חיים בריא ומיטיב, צריך הרבה משתנים שלרוב האוכלוסייה אין אותם.
האם יש לך פנאי לעשות פעילות גופנית?
כסף, זמן, ידע ומצב רגשי ותודעתי שיאפשר עבודה גופנית ונפשית. כיום ידוע סטטיסטית שאורח חיים בריא הוא נחלתו של מעמד סוציו-אקונומי גבוה ושתוחלת החיים גדולה יותר ככל שיש יותר כסף. חלק מהסיבות לכך הן כי חדר כושר או מאמנת אישית, תזונאית טובה או טיפול משלים שמעניק ריפוי ושלווה, עולים כסף, והרבה ממנו. וגם אם אמצא אלטרנטיבות זולות או חינמיות לפעילות גופנית או תזונה בריאה יותר, צריך זמן, צריך בייביסיטר ומסגרות לילדים, צריך פנאי אנרגטי שיכול לקרות אם יש לי עזרה בחיים.
ולא לכולן יש עזרה או כסף או זמן או אנרגיה. וכשאת רואה איזו סלבריטאית תורנית שנראית "מדהים" בגיל 50 ואחרי 3 לידות, או כשרופאת המשפחה אומרת לך שאת "חייבת לקחת את עצמך בידיים, ולשנות את אורח החיים שאת חיה בו", האם את מבינה שיש עוד הרבה משתנים שלא ממש תלויים בך?
קל להאשים את עצמנו וקשה להסתכל לאמת בעיניים.
האם יש לך פנאי לעשות פעילות גופנית? וכשאני אומרת "פנאי" אני מתכוונת לא רק לשעה האבסולוטית ביומן, אני מתכוונת גם לאיזושהי אנרגיה שנותרה בך בבליל החיים העמוסים כל כך.
כשאת רוצה לאכול בריא יותר, האם יש לך זמן ביממה לקנות, לבשל, לשבת ולאכול בקשיבות?
כשאת רוצה להיות מאושרת יותר ואת לא מצליחה, האם יש לך את האפשרות ללכת לטיפול תומך, לעשות דברים שאת אוהבת? תקציבית וזמן?
ניקח אחריות על מה שבאמת באחריותנו
האם יש לך מספיק זמן לישון בלילה? או שיש לך ילדות קטנות ואין הרבה עזרה? או שפשוט החיים עמוסים מדי והזמן היחיד שנותר לך לעצמך הוא מאוחר בלילה על הספה? וכל פעם את אומרת "היום אשן מוקדם", אבל רגעי החסד הללו הם אוויר לנשימה.
אני מאמנת כושר אישית, והנשים שמגיעות אלי הן פריבילגיות במידה כזו או אחרת.
יש להן זמן וכסף ומודעות ומצב מאפשר. נכון, לכל אחת יש את האתגרים שלה, בין אם פיזיים, נפשיים או הזמן בחיים. אבל יש להן את האפשרות לקחת מאמנת אישית לשעתיים בשבוע, וחשוב שנבין שזו היא ממש לא נחלת הכלל, וזה ממש לא מובן מאליו.
צילום: עידית ניסנבאום
אני מקדמת בריאות בחיי ובחיי אחרות, ומנסה לקדם אותה גם בתודעה החברתית. אבל ביחד עם זה, חשוב שנסתכל על המציאות ונכיר בה. ניקח אחריות על מה שבאמת באחריותנו ואפשרותנו, ונכיר בזה שעידן ה-Well being וה-Self care, הביא איתו מודעות נהדרת אבל גם צביעות ובורות בכל הנוגע לפריבילגיה שמגיעה עם אלו.
אז מה אני מציעה? אני מציעה קודם כל לראות את מה שקיים ומהו מאפשר לי באמת.
אחרי זה, אפשר לנסות ולחשוב יצירתית, האם ואיך אני יכולה לשנות דבר מה במציאות חיי, כדי שיתאפשר לי ולו במעט, להכניס קצת יותר פניות לאורח חיים בריא יותר. זה לא חייב ולא צריך להיות בצעדי ענק ושינויים דרמטיים, מספיק שתכניסי קצת אוויר לנשימה ואיתו את תראי לבד שאולי יתאפשר לך קצת יותר, לצאת (למשל) להליכה.
אז אני מזמינה אותנו כחברה, להיות בפחות שיפוטיות על מי שטרם הצליחה לפתוח את הבוקר בפעילות גופנית ומדיטציה, והיא לא מנביטה עדשים ועושה רפלקסולוגיה בזמנים קשים. ואותך להיות בפחות שיפוטיות כלפי עצמך, על כך שאת לא עומדת בסטנדרטים שהם לא באמת אפשריים.
נועה זילברמן | מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית
