יש לי רשימה של פסולי חיתון. כאלה שאם יום אחד יציעו לי הצעה מפתה להקמת קשרי משפחה כלשהם איתם או לפחות לרוץ יחד אסרב בתקיפות, ואולי בתוקפנות. אני משתגע מרוכבי אופניים שטסים במסלול של הרצים והולכי הרגל, אני מוכן להתנקש בחייהם של אלה שהולכים עם רצועות באורך חמישה מטר המחוברות לכלבי מחמד עצבניים ומפוחדים שחוצים את המסלול וכל צעד לידם הוא ריקוד על תיל ממעיד.

פתאום הריצה היא לא רק חוויה של התעלות הגוף | צילום: shutterstock

המנעד שבין הגבעטרון לג׳סטין ביבר

אין לי שום דבר טוב לומר על להקות חיילים מסוקסים שרצים בדבוקות וצועקים בקולי קולות כל מיני סיסמאות סקסיסטיות או מיליטריסטיות מטופשות. ובדיוק כמותם אלה שרצים עם מגברים ומוסיקה רעשנית. הם חושבים שהם קוּלים ושכל העולם צריך לדעת כמה הם עדכניים מבחינה מוסיקלית. ואני חושב שהם ברברים שמפרים את שלוות הנירוונה של כל שאר הרצים.

לא כדאי לשאול אותי מה אני חושב על אלה שבאים למרוץ עם כל החמולה. חוסמים את הכביש כמו חביות מדושנות לא מפסיקים לפטפט ולי הלך המרתון. הם באותה קטגוריה כמו אלה שנרשמו ל-4,2 ק״מ (ארבעה ומאתיים!!!) ובמשך שבועיים לא מפסיקים לדבר על זה שהם ״רצו במרתון תל אביב״. נו באמת.

זומבים המונעים על ביטים של אחרים

ברמה מעט נמוכה מהם היו אצלי במשכן של שנים ארוכות אלה שרצים עם מוסיקה באזניות. מבודדים מהעולם והסובב. מקשיבים – בהתאם לקבוצת הגיל – לכל המנעד שבין הגבעטרון לג׳סטין ביבר. הם לא שומעים כלום, מנותקים. זומבים המונעים על ביטים של אחרים.

אני אוהב ריצה שקשובה לכל מה שמתרחש. ובמיוחד לכל הקולות הפנימיים הבוקעים מהמפרקים והריאות, מהדופק ברקות ומהלמות הנעל והדרך ואת זה אי אפשר לקלוט מבעד לקקפוניה של הפלייליסט. פתאום אויה בשבוע שעבר גילית שאני פסול חיתון. פתאום נוכחתי שאני רץ עם אזניות. נכון לא כל הזמן, ולא בכל מקום אבל דווח לי שנראיתי מעוטר באזניות וקשוב לקולות הבוקעים מהן.

אני רץ עם אזניות כי אני מכור לפודקאסטים | צילום: shutterstock

אני מכור לפודקאסטים

זאת הקורונה. אני מתגונן. לא היה עם מי לרוץ. הרכילות לא היתה מספיק טרייה או עסיסית, אז הייתי צריך תחליפים. אבל אלה רק תירוצים. אני רץ עם אזניות כי אני מכור לפודקאסטים. בחימום אני מקשיב לאקטואליה מיידית ובריצות הארוכות או הרכיבות אני טובע בתוך תכניות והרצאות על עולם ומלואו. ההיסטוריה של הרעיונות, תולדות הרעיון המדיני, הפילוסופיה של הדברים, טכנולוגיה ועתידנות, ביוגרפיות וכל הדברים הארוכים וזוללי הזמן שאף פעם אין לנו ממנו מספיק.

פתאום הריצה היא לא רק חוויה של התעלות הגוף. בסופה יש לי גם התרוממות רוח. מחשבות חדשות, הרהורים וכיוונים המזינים אותי לעוד שעות ארוכות.

פעם קמתי בבקר כדי לרוץ. היום אני קם בבוקר כדי לשמוע פרקי חכמה של אחרים. ורק מקווה שאף אחד לא יכניס אותי לרשימת הפסולים שלו.