הסמרתון הראשון שלי היה לפני שנתיים וכבר אז, התאהבתי באירוע. בכתבת הסיכום שלי בשוונג כתבתי שאם אפיק ישראל זה טויטה לנד קרוזר מפנק הסמרתון הוא לנד רובר דיפנדר פתוח. שני אירועי סבולת מעולים בעיני, עם קווי דמיון מסויימים, אבל גם מאוד שונים זה מזה. הדיפנדר נשאר דיפנדר. רק שבהשוואה למהדורת 2019 השנה הוסיפו לו מזגן וחלונות חשמליים. שידרוגים קטנים שלא שינו לו את האופי אבל שיפרו מאוד את חווית המשתמש.
במידה מסויימת אולי הקורונה, הערפל שהיה סביב קיום הסמרתון אחרי הדחיה מהתאריך המקורי שלו בפברואר, דווקא שיחקו לטובתו. השינויים וההתאמות שנמרוד כהן וכל צוות ההפקה ביצעו ברגע האחרון בוירטואוזיות מרשימה עבדו נהדר. והכל בהתאם להנחיות, לאישורים, ותחת מגבלות הקורונה הנוכחיות. כפר התחרות נדד מתמנע לקיבוץ יהל, המסלולים הותאמו, אוטובוסים ולוגיסטיקה, ארוחות בנוהל אחר, תדריכים בפייסבוק לייב, ופודיומים בנוהל מזורז. מדהים מה שאפשר לעשות תוך שבועות וימים כשיש לך מוטיבציה, תשוקה, וצוות אנשים שמחוייב לאירוע ולרוכבים.
ביומיים הראשונים היה קצת דליל במשתתפים ומאכזב מהבחינה הזאת. הרגשתי שחסרה לי יותר אווירת תחרות והפנינג. הרבה רוכבים בחרו להרשם לגרסת הלייט של הסמרתון שכללה רק את שני ימי הרכיבה האחרונים והצטרפו בשישי שבת. בימים כתיקונם הייתי מתבאס מזה אבל בתקופה הנוכחית זה מובן והגיוני. מכל הבחינות. ההרשמה זולה יותר, זה מצריך פחות הערכות, ואתה יכול לסיים את זה גם אם לא הצלחת להתאמן כמו שצריך בשנת הקורונה המורכבת. ברגע שמשתתפי הסמרתון לייט הגיעו הכל התעורר פתאום לחיים וזה הרגיש כמו תחרות טרום קורונה. אנשים, באלגן, אווירה, איזה כיף. כמה התגעגעתי.
שביל רגלי עם עליה עבה וקצרה שכמעט כולה אפשרית לרכיבה. כמה דקות של שיכרון חושים תרתי משמע | צילום באדיבות סמרתון
ביום רביעי בצהריים הוזנקנו זוגות זוגות בהפרשים של 2 דקות לפרולוג קצר יחסית של 12.5 ק"מ בפארק תמנע. אחד המקומות הכי יפים בארץ לדעתי. פארק נהדר עם סינגל מקסים שנפתח לפני כשנתיים. חצי שעה פול גז כל הכח. סוג של פתיחת רגליים וחימום יום לפני "הדבר האמי\תי".
את הסטייג' של יום חמישי שכלל 78 ק"מ התחלתי עם התרסקות "נחמדה" קצת אחרי הזינוק. מישהו נגע במישהו, אני נתקעתי במישהו, והופ, מצאתי את עצמי מרוח על אבני המדבר המפנקות. קצת שפשופים אבל לא משהו דרמטי. בדיוק מסוג הנפילות שמקפיצות את האדרנלין ורק עושות לי טוב. דהרתי חזרה לקדמת הדבוקה וחיפשתי את צור ברנט בן הזוג שלי בתחרות. סיבוב דרומי קצר לכיוון באר אורה ומשם חזרה לפארק תמנע. המשכנו צפונה וחצינו את כביש הערבה לרכיבה בתוך החי בר בדרך שנפתחה במיוחד עבורנו המשתתפים. העיניים היו על השביל והאמת שלא ראינו הרבה חיות, אבל עדיין זה הרגיש קצת שונה ומיוחד. סיימנו בקטורה, שייק חלבון, נוזלים, מלחים, פחמימות, ומשם באוטובוס בחזרה לחדר שלנו ביהל.
סמרתון 2021 מהדורת הקורונה יזכר לדעתי לדורות | צילום באדיבות: סמרתון
הפינוק של הסטייג' של יום שישי שכלל 73 ק"מ היה הסינגל החדש של יהל. אבל בדרך אליו היינו צריכים לטפס את מעלה שחרות הידוע לשמצה ולא במקרה. סלעים ודרדרת בסלט שבחלקו לא רכיב. אין דבר ששרירי התאומים ברגליים אוהבים יותר מאשר את דחיפת האופניים בשיפוע חד ומעט אחיזה עם נעלי הרכיבה. בסוף המעלה אתה מטפס בחזרה על האופניים ומבין שהרגליים שלך כבר לא מה שהם היו בתחילתו. דהרנו במישורי עובדה "הבלתי" (נגמרים) עד לסינגל כסוי הקסום עם דיונות החול. נמיביה שעה מאילת. הסינגל החדש של יהל כולל 18 ק"מ שונים ומיוחדים. אבל עם כל הכבוד אחרי בערך 13-14 מתוכם כבר חיכיתי שהסבל יגמר. את מה שנשאר לי ברגליים מהמעלה השארתי בלחיצה במישור כשניסינו לנתק את המתחרים שלנו בקטגוריית המאסטרס הצפופה. סיימנו את הסטייג' במקום השני בקטגוריה ואפשר לומר שאחרי יומיים ראשונים פחות מוצלחים חזרנו לתחרות. תהיה מלחמה על הפודיום בסטייג' האחרון. נהדר, אני אוהב מלחמות ספורטיביות כאלו.
מסורתית, הסטייג' האחרון בתחרות כזאת הוא מעט קצר יותר כדי להשאיר מספיק זמן לחגיגות וטקסים וכך היה גם הפעם. משהו סביב 53 ק"מ שהחלו בדשדוש נחלים מדבריים מפרך, סינגל יהל בכיוון ההפוך, ואז הדובדבן הקרוי מעלה קטורה. שביל רגלי עם עליה עבה וקצרה שכמעט כולה אפשרית לרכיבה. כמה דקות של שיכרון חושים תרתי משמע. משם כבר יכולנו להריח את הסוף. ברמה התחרותית היה לנו יום מאוד מוצלח. ניצחנו את קטגוריית המאסטרס בסטייג' הסוגר ובסך הכל סיימנו במקום שני במאסטרס ורביעי כללי.
"אני אוהב מלחמות ספורטיביות כאלו" ליאור זך מאור
סמרתון 2021 מהדורת הקורונה ייזכר לדעתי לדורות. חוסר הוודאות, להתאמן או לשחרר, הדחיה למרץ, הערפל סביב קיומו עד ימים בודדים לזינוק, ההתאמות שנעשו בהצלחה גדולה, לא משהו שאפשר לשכוח כל כך מהר. אין מספיק מילים בעברית שיעבירו את המסר של מה שמתחשק לי לכתוב עכשיו. על המחויבות, המוטיבציה, הנחישות, והתשוקה של כל העוסקים במלאכה. החל ממשרד התיירות, המועצה האזורית חבל איילות, פארק תמנע, והקיבוצים יהל וקטורה. וכמובן נימי כהן המנוע של הסמרתון, הדר המפיקה, וכל הצוות הדרומי הנהדר.
פרגון ענק מגיע גם לכל השותפים והספונסרים של האירוע, ובמיוחד לכאלה שהצטרפו ממש בישורת האחרונה כדי לתמוך בקהילת הרוכבים, בירה בקס ללא אלכוהול, רונלייט-גרמין, והתזונה המשולבת של ספונסר ו-GU.
לא רק שסמרתון 2021 קרה בסוף, הוא קרה מעולה בעיני. לא פחות טוב ממהדורות אחרות כנראה, ואולי אפילו טוב יותר. זה אמנם עלול להישמע קצת כמו פרסומת מוכרת לחומוס אבל כשדברים נעשים באהבה, עם תשוקה, מהלב, הם נעשים טוב. טוב יותר.
אם אתם רוכבים בשטח וטרם השתתפתם בסמרתון אז כבר אפשר להבין שאני ממליץ בחום. רק נקווה שמהדורת 2022 תזכה לתקופה רגועה יותר לקראתה ובמהלכה. ואולי בעצם לא, היה נורא כיף ככה.
