תחרות האולטראמן צ'אלנג' היא ה"דובדבן" של אנשי הברזל ומתקיימת כל שנה בחודש מרץ. התחרות היא אתגר למתקדמים מאוד ומה שנקרא סיבולת עד קצה גבול היכולת. בתחרות הזאת כמו הרבה מאתגרי ה"קצה" אין הרבה משתתפים אבל היא משמעותית בענף וגוררת אחריה שנה אחרי שנה דרמות רבות סביב סיפורי גבורה, משתתפים מעוררי השראה וטירוף מוחלט.
האולטראמן צ'אלנג' היה אחד האירועים הספורטיביים המרגשים שהשתתפתי בהם השנה. זה אפילו היה אירוע משנה חיים, עליו כתבתי גם טור כאן בשוונג. כשליוותי את התחרות הבנתי שמה שהופך את הספורטאים ואת הרגעים הכל כך מרגשים להשראה זו היכולת לקחת "תחביב" או משימה ופשוט "לחפור עמוק" עד להשגת המטרה בלי קשר לגיל או יכולת. וזה בדיוק.
מה שמדהים בעיניי זה כי בספורט "חובבני" ובאתגרי סיבולת ארוכים ומפרכים לא נראה בהכרח ספורטאים חזקים עם יכולות פיזיות יוצאות מגדר הרגיל. אנחנו נפגוש אנשי רוח שלא פוגשים כל יום, אלא בקצוות שרק מלראות אותם אנחנו שואבים השראה לאיך מנצחים אתגרים. שלושה ימים של שיכרון חושים, דמעות, צמרמורת, פחד, תסכול, אכזבה, אושר וסיפוק עצום. קשת ענקית של רגשות שחוויתי וגם אני כמו רבים חיכיתי להודעה על קיום התחרות ב 2024
קצת רקע למי שלא מכיר, הסיפור של אולטראמן
כמו סיפור איש הברזל, גם האולטראמן התחיל בהוואי. התחרות בהוואי, שהתקיימה לראשונה בשנת 1983, נערכת בכל שנה עד היום, ונחשבת לאליפות העולם למרחק הזה. כאמור, מאחר ומדובר במרחקים גדולים במיוחד ובשל הלוגיסטיקה הנדרשת, התחרות מתקיימת תחת ארגון "ביתי" עם כמה עשרות בודדות של משתתפים, 40 ליתר דיוק. בכל העולם, יש בסה"כ ארבע תחרויות רשמיות של המותג אולטראמן (Ultraman), אך יש תחרויות נוספות בעולם הנושאות שמות אחרים. כמו למשל האולטראמן-צ'אלנג' (Ultraman Challenge) בישראל.
תחרות האולטראמן מתחלקת לשלושה ימים רצופים. לכל יום יש זמן גג של 12 שעות, כך שלמעשה יש כ-16-12 שעות של מנוחה בין מקטעי התחרות. ביום הראשון שוחים 10 ק"מ ורוכבים עוד 144 ק"מ, ביום השני רוכבים 275 ק"מ, וביום השלישי והאחרון רצים המתחרים 84.4 ק"מ.
מכיון שיש מאוד מעט תחרויות כאלה בעולם, היא גם מביאה איתה לא מעט משתתפים מחו"ל. בשנה שעברה ניצח יאניס קוצוראזיס היווני והיה אחד מחמישה ספורטאים מחו"ל שהשתתפו באתגר.
אבל הסיפור הוא לא הניצחון. תום מרמרלי כתב בבלוג אחרי אתגר האולטראמן צ'אלנג שלו שה-10 ק"מ האלה היו יותר קשים משתיאר לעצמו. "היציאה מהשחייה. התמונה מספרת הכל… הייתי עפוף, לא ממש הצלחתי לעמוד על הרגליים. אם עד אותו רגע עוד חשבתי שאני בתחרות עם דן אלתרמן (שבסופו של דבר ניצח), אז עכשיו שהבנתי שאין מה לדבר פה על זמנים. צריך לשרוד. להגיע לקו הסיום ולחגוג". רוב המשתתפים לא מדברים על זמנים, הם רוצים לסיים את האתגר הזה וגם זה כמו שהבנתם, אתגר לא פשוט בכלל.
הספק שהוסר
גם השנה כבר נרשמו 5 משתתפים מחו"ל (סינגפור, ספרד, בריטניה, איטליה) ויחד איתם עוד 10 ישראלים שכבר החלו בהכנות לאתגר. רק שנותני החסות טרפו את הקלפים ולאור המצב במשק חברת מור בית השקעות הסירה את חסותה מהתחרות.
קיום התחרות נותר בסימן שאלה והמשתתפים שכבר מתכוננים לאתגר נותרו בסימן שאלה. לאחר חודש של חוסר ודאות הודיע מפיק התחרות איש העסקים אייל פרל כי התחרות תתקיים למרות הסרת החסות המרכזית, וכי הוא יסייע למשתתפים להגשים את חלומם. אייל הקים את התחרות בארץ לאחר שהוא נאלץ להמתין לרשימת המתנה ארוכה בעולם בהרשמה לאתגר, וכשהוא צלח את האתגר המשימה שעמדה מול עיניו היא להנגיש את האתגר הזה בישראל.
התחרות תסוקר גם כאן בשוונג ואתם מוזמנים לעקוב