במשך מאות בשנים מנסים חוקרי הרפואה והמוזיקה להבין את סוד חירשותו של אחד מידועני בניה של העיר בון – לודוויג ואן בטהובן. אני לא מבין למה הם התקשו כל כך. זה ברור: בגלל המעודדים במרוץ הנפלא הזה. 13 אלף רצים, מלמעלה מ-30 מדינות ו-250 אלף מעודדים. כלומר 20 מעודדים לכל מתחרה. זה כמעט מחריש אוזניים. והריצה ממש מתכתבת עם הענק הזה; ״הירואית״, ״פסטורלית״, ״קורלית״ (מקהלתית) ובתוכה ״אודה לשמחה״, ואפילו מעט מ״הפתטית״.

לאורך נהר הריין יש לא מעט מרוצים וזה אחד היפים שבהם. בון היתה הרבה שנים בירתה של גרמניה. עיר עתיקה-חדשה שיש בה את אחת מאסופות הארכיטקטורה המעניינות ביותר במדינה. בתים מדור המייסדים Gründerzeit, (כינוי לתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) המתאפיינים בצבעוניות רבה, מקוריות, אלגנטיות ופאר. השכונות המקיפות את העיר העתיקה מצפון, דרום ומערב כוללות כמה מהרחובות היפים ביותר בגרמניה. וכמחצית משטחה של העיר הוא יערות, פארקים, נהרות ומאגרי מים. ובין כל אלה מתפתל המסלול השטוח והמהיר של המרוץ הזה.

אנשים באמת שמחים לקראתך

הכל מאורגן בתקתוק על, האקספו צנוע אבל מפנק. מחירים טובים גם למותגי על וגם לתוצרת לא ידועה אבל איכותית. והארגון הולך איתך לאורך כל הדרך. כל הבוקר גשם, בשמונה וחמישה הגשם נפסק – אפשר להתחיל את החימום. בשמונה וארבעים השמש יוצאת מהעננים ואפשר לזנק – בול בזמן ב-8:45. מזנקים ממרכז העיר, אף אחד לא עובר למקצה לא לו, או לה. רצים ברחובות, לאורך הנהר וחזרה אל העיר העתיקה. נוכח בית העירייה הבארוקי. לאורך הדרך אנשים באמת שמחים לקראתך. בבתים הסמוכים למסלול אנשים יושבים בגינה ואוכלים את ארוחת הבוקר של יום ראשון בחוץ כדי לעודד אותך. הילדים עומדים ברחוב עם סכו"ם וסירים ומעודדים באופן כמעט לא גרמני. מועדוני השיט והחתירה בבתי הסירות שלגדות הנהר מציעים לך בירה (ויש כאלה ששותים) ובתחנות המוזיקה – רעש מרתוני אופייני, לא מוזיקה קלסית כולל מוזיקה גרמנית, שלישיית חמת חלילים ועד כמה כאלה. אפילו איילי הצפון הנהנו לעברי בלאות. הם כבר ראו מהירים ממני חולפים על פניהם.

הספונסר הראשי של המרוץ הוא הדואר הגרמני. כאן – בניגוד למקומות אחרים שלא ננקוב בשמם כדי לא להיחשב לפוסט ציונים – הדואר כאן הוא מותג חזק, שם נרדף לאיכות ועדכניות. וזה לא רק דואר שמחלק מעטפות וחבילות מעלי-אקספרס. זה דואר תורם: בעבור כל רץ שמסיים את המרוץ בכל אחד ממקצים – מרתון, חצי ושליחים – ינטע עץ חדש כתרומה של הדואר הגרמני למאמץ להגיע למאזן אקולוגי בין זיהום להתחדשות וקיימות. כסף ממשי יוקצה למועדוני הספורט המקומיים בעבור כל רץ במרוץ השליחים שיסיים את שליחותו. לא פלא שראש העירייה נרשם למרוץ וגרר איתו עוד ארבעה מחשובי העיר, כדי לתרום את חלקם לקהיליית הספורט העירונית. סתם לידיעה: מוצאו של ראש העירייה הוא מהודו, אז אני מניח שבארץ הוא היה יכול להיות ראש עיריית מתקן חולות.

אם תרוצו אין זו אגדה

הריין הוא הנהר הארוך ביותר באירופה (1,233 ק״מ). נתיב מים וסחר, גבול מדיני, מוקד של מלחמות עבר וחילופי תרבות עדכני, מקור השראה לרומנים, שירה ואומנות. מקורותיו במרומי האלפים של שוויץ ומוצאו בים הצפוני. המון מירוצים יפהפיים נערכים לאורכו, בייחוד בתקופה זו של השנה – זמן פריחת הדובדבן ושאר עצי האביב המרהיבים. אי שם במעלה הנהר לפני הרבה שנים הרצל השקיף ממרפסת מלונו בבזל וליחשש לעצמו משהו כמו "אם תרוצו אין זו אגדה".

וכשכל נגמר הכל התחיל. חצר אוכל נפלאה. בירה בלי אלכוהול ובלי הגבלה, נקניקיות עסיסיות, מוצרי אלפרו לטבעונים, עוגות נהדרות מאפה יד, סופגניות, שתייה ומה לא. ואז… המקלחות. אוי המקלחות החמות, הנקיות, עם לחץ המים הנפלא.

כך עברו להם בנעימים 1:49 שע' ועוד כמה שניות וגם גן העדן הזה נגמר. בנימה מעט צורמת, השטיח של המטרים האחרונים צהוב בצבעי הדואר ועליו הלוגו בשחור. צהוב שחור, בית"ר, אני? מזל שרצתי עם חולצה אדומה.