אחדים יודעים, שמרבית ילדותי עברה עליי ברחובות הלוהטים של אילת. החל משיכוני ה"אלפים" ודרך הבית ב"אילות" פינת "לוס אנג'לס" (רק באילת יש פינה שמחברת בין אילות ללוס אנג'לס). עוד בימים שבטאבה לא עבר גבול, ב"בקעת הירח" היה שדה תעופה צבאי (ומשם גם יצאה צעדת אילת), ובחוף הצפוני, בואך "ונציה" בקושי נמצאו מלונות – בעיקר "בקעת הירח" ו"גני שולמית".

אירוע שהוא חגיגה | צילום: ניר עמוס

אי אז בשנות השבעים, לא יכול איש היה לדמיין את מה שראו עינינו בסוף השבוע בישראמן גארמין 2017. אם כי, חלק מהיסודות והתוואי לישראמן כבר הונחו אז. עם משחה "קריעת ים סוף" הוותיק והאהוב, עם "צעדת אילת" שהקפיצה אותנו עם אוטובוסים מעלה מעלה אל מעבר ל"נטפים", והצעידה אותנו ברגל חזרה למרכז העיר, בתוואי הספקטקולארי של ריצת הישראמן.

זו השנה השישית שאני נמנה עם הבעלים של תחרות ישראמן (למבקשי הגילוי הנאות, זה היה הגילוי) ומעולם לא הייתי גאה במה שמתרחש בתחרות ישראמן וסביבה, כפי שהייתי השנה.

הישראמן הוא לכאורה לא יותר מפרוצדורה טכנית – מצופים במי המפרץ, שילוט על כבישי הנגב המדבריים, ריצה בירידה לים האדום ולאורך חופיו, ומבצע לוגיסטי מטורף ביניהם (משאיות עולות עם תיקי החלפה ויורדות עם אופניים וציוד, אוטובוסים עולים עם רצי שלשות וקהל ואחר כך מורידים את רוכבי השלשות, חלוקת ערכות, החזרת אופניים וציוד, מדידת זמנים, יצירת קטגוריות, כריזה, שילוט, טיפול, קיפול… (טוב, אין לנו את כל היום). למרות זאת, מתוך כל הטכניקה והלוגיסטיקה צומח משהו אחר. רוח הישראמן. מי שהיה, יודע.

שיא חדש של שלוש הצעות נישואים | צילום: ארן הרשלג

כי אחרי כל הברזלים, המדליות, הג'לים, המים והצמיגים והבגדים המנדפים, הישראמן זה בסוף רק אתם. את הפנים של רובכם אני מכיר כל השנה, אבל הן הכי יפות (וגם עייפות) בישראמן. אנחנו בעצם רואים אתכם שלושה ימים, וכך כל שנה (והשנה במיוחד) אתם מחדשים את התקווה באפשרות לעשות בישראל דברים גדולים ששייכים לעולם הנורמלי, לעולם הספורט. יהודים לצד ערבים, רוסים לצד אמריקאים, אירופאים לצד דרום אמריקאים, גברים לצד נשים, ספורטאי צמרת לצד חובבים עם נחישות שנוצקה בפלדה. מה לכם ולציניות? איפה אתם ואיפה חששות שמדכאים פעולה? מה ביניכם לבין מחשבות שליליות?

אירוע בינלאומי. לורל ווסנר מנצחת ישראמן גארמין השנה

אז בקשתי היא רק להגיד תודה. תודה על האנרגיה האנושית שבה אתם טוענים אותנו כל שנה. תודה על הנורמליות המתעקשת שלכם בעולם פסיכי – נורמליות שמוצאת ביטוי דווקא בעשייה ספורטיבית רחוקה למעלה מכל נורמה. תודה על השיתוף בין כולכם – מכל המינים, הדתות, הצבעים והרמות. שיתוף שמצא השנה ביטוי, בין היתר, גם בשלשת ישראמן נפלאה שהורכבה משחיין אולימפי יהודי, רוכב אופניים קתולי אגדי, ורצה מוסלמית פורצת גבולות (גיא ברנע, קלאודיו קיאפוצ'י וחנין ראדי). שלשה שתחילתה נשמעת כבדיחה שחוקה, ואחריתה חיוביות שעולה על גדותיה. שיתוף שמוצא את מקומו מדי שנה כאשר אחרוני המסיימים מתקבלים על קו הסיום על ידי החזקים ביותר. שיתוף שחומו האנושי ממיס את כל הקור של T2. שיתוף שהטיס עשרות רבות של טריאתלטים מקצוות התבל ישירות לאילת, ועוד עשרות שחיינים מרוסיה להשתתף לגביע הים האדום למחרת. שיתוף שהוליד השנה שיא חדש של שלוש הצעות נישואים מרגשות עד דמעות (שתיים בישראמן ואחת בגביע הים האדום).

תודה גם לעיר ילדותי המדברית. תודה לראשיה, מוביליה ומנהליה, אשר דווקא בה, 40 שנה אחרי, מסייעים לכולנו להגשים חלומות. תודה לצוותים שעובדים לילות כימים. תודה לנותני החסות.