יום שישי בבקר בפארק זה הדבר הכי טוב בארץ, אולי אפילו בעולם
יותר טוב מקבלת שבת ואפילו מאופירה וברקו. ממש כדברי המשוררים:
יום שישי הגיע
והוא בא בדיוק בזמן
כמה שחיכיתי כבר בעצם
למשהו מרגיע-ואם הוא פה אז זה סימן שהלך עוד שבוע
בא השקט
(הדג נחש)
אם אתם מיומנים במולטיטסקינג ומסוגלים גם לרוץ וגם להתבונן. אתם מזהים את כל הנחילים הרוחשים על פני אחד המסלולים הכי יפים שיש. את הבודדים ואת דבוקות המועדונים, את רצי הקורונה החדשים, את אלה שמעדיפים את הטיילת ואת ההם שלא יכולים בלי לעצור בקיוסק בכניסה ליפו. מי באיזו ברזיה ו-׳תתחדשי על הנעליים׳. הנה הדוסיות עם החצאיות סטייל ביטי דוייטש, הגברברים ערומי הגוף גם כשיורד שלג בים ו-׳רצי הסמטה׳ היפים מכולם. אין פולחן ריצה שאין לו את הקהילה והביטוי שלו ביום שישי שמגיע תמיד בזמן. בקיצור חלון הראווה של סצנת הריצה הישראלית.
בין עלות השחר לצאת הנשמה התרוצצו במשעולי הפארק בואך תל ברוך עשרות רצים בארבעה מרוצים לפחות | צילום: אלי דאוש
ביום שישי האחרון נחשף עוד רובד. בין עלות השחר לצאת הנשמה התרוצצו במשעולי הפארק בואך תל ברוך עשרות רצים בארבעה מרוצים לפחות. מרת״א (מועדון רצי תל אביב) רצו כמה מרחקים כולל מרתון ו-50, ראיתי חולצות של ׳תל אביב 100׳ והיו עוד. אנחנו, השמרנים ההרריים של ׳מועדון ארוחת הבקר׳ ירדנו אל דרך הים כדי להתחרות במרחק המוזר של 15 ק״מ. עמית נאמן מדד לנו את המילימטרים, פרסנו יותר פחמימות ופירות ממה ששרפנו, לבשנו את חולצת המועדון החדשה ועם נעליים של סוף הדרך שרפנו את המסלול.
איזו שמחה הייתה באוויר. הטוב שבכל העולמות. ואתה אומר לעצמך: איזה גאון חולדאי, בקושי שבוע הוא ראש העיר המחודש וכבר הכל שוקק. בשולי השמחה עומד השער של מרתון תל אביב, מוכן מיותם לשבוע הבא.
השנה הוא יהיה וירטואלי, או אולי דיגיטלי. שומר בקנאות על התאריך אבל איזה הבדל. ואתה ממשיך לשוחח עם עצמך ותוהה, אולי אפילו מייחל: האם בסופה של הקורונה, ביום שאחרי הכל, תשתנה גם תרבות הריצה. האם – או הלוואי – בניו-נורמל יהיו מירוצים יותר אינטימיים ופחות ממוסחרים. עם מספרים והכל ובכל זאת שונים. אנשים יתנדבו לעמוד בתחנות ולחלק מים. המאמנים יהיו קרובים וישאר המון מקום למלווים, לחברים ולבני המשפחה. הצילומים יהיו פחות מלוטשים אבל מאד אישיים ואנושיים. המחיר שווה לכל נפש. בסיום יהיה לך שקט מתרגע עם הקרובים לך. לא המולות רעש המוניות, עם ערימות זבל שעובדים זרים ושקופים מפנים ולא נראים. אני רוצה עוד מהטוב הזה. עד הפעם הבאה. ואפזם שוב:
יום שישי הגיע
והוא בא בדיוק בזמן
כמה שחיכיתי כבר בעצם
למשהו מרגיע-ואם הוא פה אז זה סימן שהלך עוד שבוע
בא השקט
צילום: אלי דאוש
צילום: אלי דאוש
מצוין, אברום.