ב-6 בנובמבר 2023 בשעת ערב מוקדמת קיבלתי טלפון משנה חיים מאחותי יובל, שהמצב הרפואי של אבינו מדרדר, ושעליי לעלות על טיסה מהולנד לישראל בהקדם האפשרי. ארזתי תיק גב שקיבלתי באחת מתחרויות איש הברזל בהן התחריתי ולמחרת בבוקר שרון בת הזוג שלי הקפיצה אותי מביתנו בעיירה Hellevoetsluis שבדרום הולנד לשדה התעופה "סכיפהול" בפאתי אמסטרדם. עליתי על טיסת קונקשן ארוכה מאוד ונחתתי בארץ בשעת לילה מאוחרת.
לכתבות נוספות בנושא:
פרדוקס סאם לונג: האם להילחם על החולשות שלנו או לחבק את החוזקות?
מרחפנים במטולה לשחייה בדנובה: אמיר אלפיה מסכם את אליפות העולם של צ'אלנג'
גם ביום העצמאות, שאול לוי מבקש: "אל תשכחו את נעמה"
בהגעתי אל בית הוריי, נכנסתי אל חדר השינה וראיתי אדם רזה, כחוש, חולה ומעורפל מחובר למחולל חמצן. מהר מאוד הבנתי שהסרט שרץ לי בראש בטיסה על "תשתדל להקפיד על אימון ריצה אחד ביום", לא הולך לקרות. נכנסתי לסרט מלחמה שכלל בתוכו בתי חולים, מחלקות אונקולוגיה, תרופות רבות, שינה טרופה, תמיכה במשפחה, ומאבק על חייו של אבא שלי.
הקעקוע של לירן להב עם תמונת אביו | צילום: פרטי
בשבוע-שבועיים הראשונים של תחילת השהות בארץ, עוד הצלחתי להגניב ריצה פה ריצה שם, אפילו בתוך הבית חולים עצמו עשיתי אימוני אינטרוולים. אך לאחר כשלושה שבועות מרגע הגעתי לארץ, אבי נפטר וכללי המשחק השתנו.
לאחר השבעה, נסעתי אל העסק של אבי על מנת להבין איך מתקדמים לסגירת העסק, מה עושים, במה צריך לטפל ואיך מתגברים על כמויות הסחורה האדירות שאבי השאיר אחריו בעסק. כשנכנסתי לעסק "קיבלתי חום" מהכמות האדירה של סחורה שצריך לחסל, אך זה עוד כלום לעומת כמות החובות שאבא שלי השאיר אחריו. לאחר בירור מהיר בספרים וברישומים, הבנתי שאנחנו כמשפחה מתמודדים עם חובות בסך של מעל 2 מיליון ש"ח, ועם מספר רב של נושים מכל הסוגים. ספקים, עיריות, בנקים, גופי מדינה… כולם דפקו לנו על הדלת.
הבנתי שאין מי שיטפל בזה, רק אני והמשפחה שלי (אמא ואחיות), ובהיותי בן בכור, בהיעדרו של אבי, לפי ראות עיניי התפקיד עובר אליי. הבנתי שמה שאני לא אעשה ולא אטפל, יתפוס את אמא שלי בעתיד הקרוב / הרחוק. לבשתי עליי את השריון שלצערי נאלצתי ללבוש פעמים רבות בחיי, וניתבתי את כל האמביציה שיש לי בספורט, אל העסק של אבא שלי.
במשך כל יום בשלושת החודשים הבאים התעוררתי כל בוקר לעבוד בעסק של אבי. ניהלתי את העובדים שלו, מכרתי סחורות, הגעתי להסכמים עם נושים, גביתי חובות מלקוחות חייבים, והייתי נתון ללחץ מטורף על מנת להביא את המשפחה שלי למצב שבו אף גורם זר לא ידפוק לנו בדלת ויבקש מאמא שלי משהו.
לירן להב | צילום: פרטי
הלחץ עליי מכל הכיוונים היה אדיר וזה גבה מחיר כבד. עבדתי 13-12 שעות פיזית כל יום, לא התאמנתי בכלל, אכלתי לא בריא אלא רק כדי להתקיים בימי העבודה הארוכים, עליתי 8 ק"ג, וגם המחיר הנפשי ששילמתי לא איחר לבוא (מצנעת הפרט לא אפרט מעבר לכך).
לאחר כשלושה חודשים קשים של מאבק ועבודה קשה, הבלגן די הסתיים ויכולתי לחזור לחיי הרגילים, תוך כדי עבודה מרחוק מול עורכי דין וסגירות שלא הצריכו את נוכחותי בארץ.
בתחילת אפריל 2024 חזרתי לביתי בהולנד ולאט לאט התחלתי לחזור לאימונים והצבתי לעצמי שתי מטרות גדולות לעתיד הרחוק. הבנתי עם עצמי שחלק משמעותי מהזהות העצמית שלי נלקח במהלך החודשים בארץ, ושאני חייב לעצמי את האפשרות לחזור למה שהייתי לפחות בתור התחלה!
המטרה הראשונה ששמתי לעצמי היא להיות בריא וכשיר על קו הזינוק של צ'אלנג' ישראמן 2025 במרחק הארוך. המטרה השניה ששמתי לעצמי לעונה הנוכחית כתחרות הכנה עיקרית היא לעמוד בריא וכשיר על קו הזינוק של Challenge Almere Amsterdam במרחק הארוך בספטמבר 2024.
לירן להב בצ'אלנג' אמסטרדם | צילום: Pix4u
אבל רגע, מה בטווח הקרוב? מה עם 8 הק"ג המיותרים? מה עם העובדה שלא ביצעת אפילו לא אימון אחד (!) במשך שלושה חודשים ארוכים? איך בכלל מתחילים לחזור?
אז בתור התחלה, התחלתי רק לייצר תנועה. רכבתי קל רק כדי לרכוב, רצתי קצת רק כדי לרוץ, שחיתי קצת רק כדי לשחות. טעמתי מכל ענף בעצימות נמוכה בחמשת השבועות הראשונים. במקביל, התחלתי להקפיד יותר ויותר על התזונה. לאחר חמשת השבועות הראשונים כשהבנתי שייצרתי מספיק תנועתיות בשלוש הדיספלינות, התחלתי להעלות את העצימות בהדרגה. ובדיוק לפני שבוע וחצי כשכבר הרגשתי שמשהו מתחיל להתגבש בכושר הגופני אחרי 10 שבועות של אימונים, הגיעה הפציעה… Shin Splints בשתי הרגליים….
מה עכשיו? מה עם התחרויות הגדולות המתוכננות? מה עם תחרויות ההכנה אליהן נרשמתי?
על כך בטור הבא…
הכותב: לירן להב | טריאתלט ותיק ומאמן טריאתלון וריצה מנוסה החי באירופה ועובד עם ספורטאים מכל העולם.
