4 שבועות עברו מאז אותה שבת ארורה, מאז ה-07.10.2023

4 שבועות מאז אותו יום ארור ששום דבר ממנו והלאה כבר לא יהיה אותו הדבר.

כל הסיוטים הכי גדולים התגשמו, לכולנו.

אז היום אני יותר חשדנית. מסתכלת על כל רכב חולף, על כל בן אדם שעובר לידי. לפעמים אם משהו נראה לי חשוד אני מדווחת בקבוצת הווטסאפ השכונתית או לכיתת הכוננות שהוקמה בשכונה. אין ספק, משהו התערער בביטחון שלנו. כבר קרה לי שניגשתי לאנשים ש"לא נראו" לי ושאלתי אותם… לא הייתי מאמינה שאעשה אי פעם דבר כזה. חרדה.

לכתבות נוספות בנושא:
כך תעשו זאת נכון: איך לחזור לפעילות גופנית לאחר הפסקה כפויה
"רצים עד שכולם יחזרו": צפו בכתבה על הריצה להשבת החטופים
"את הריצה ההיא לא סיימתי בגלל האזעקות, אך לא אפסיק לרוץ, לא ניכנע לטרור"

אני רצה וחולפות לי בראש מחשבות לא קלות. מצד שני, הריצה זה בדיוק המקום שאני מתמודדת עם החרדות שלי, שגם ככה היו מאז ומתמיד ועכשיו כאילו פתחתי להן "תיבת פנדורה". אם עד עכשיו הייתי "מדמיינת" בעיני אנשים, עכשיו הדמיונות קרמו עור וגידים. אכן לא מן הנמנע ש"יקפוץ לי מחבל מהשיח וירה בי".

ד"ר חן גלייט סנטר בריצה למען החטופים | צילום: פרטי

הריצה היא הטיפול. היא המקום להתמודד. היא נותנת את המרחב הקצר הזה שבו לכאורה שמים בצד את הכל. כמה רגעים של טוב, לפני שחוזרים למציאות. כן זה סוג של בריחה, או התמודדות.

אז כל ריצה מאז אותו יום ארור היא התמודדות לא פשוטה.

אם את.ה קורא.ת ומרגישה אותו הדבר, אני רוצה להגיד לך: זה טבעי, אלו רגשות קשים. מאוד! משהו שאני חייבת להגיד/לכתוב: בשנייה שיוצאים החוצה ומתחילים לרוץ, השד כבר לא כל כך נוראי.

איך אני יוצאת לרוץ ואיך אני מחייכת למצלמה? אני בוחרת לשתף משום שאני שומעת על הרבה שלא מסוגלים לצאת לריצה מאז אותה שבת ארורה.

תחושת הביטחון בכל רמה שהיא התערערה. התערערה זו אולי מילה עדינה לתאר. בימים הראשונים הייתי מכריחה את עצמי לצאת לרוץ. להתגבר על הטראומה. להיות בתנועה. כי התנועה היא חשובה מאוד. כבר באותה שבת ארורה יצאתי לרוץ, שוב, עם הכל ולמרות הכל.

ד"ר חן גלייט סנטר | צילום: פרטי

הפעילות הגופנית הינה דרך מצוינת ופשוטה להתמודד עם סטרס, עם מצבי רוח קשים. מחקרים שנעשו הראו באופן גורף כי ההשפעות של פעילות גופנית על התסמינים של דיכאון וחרדה שוות ואף גדולות יותר מההשפעות שיש לטיפולים פסיכולוגיים וטיפולים תרופתיים. בעקבות הממצאים הללו החוקרים ממליצים להתייחס לפעילות גופנית כחלק מרכזי בטיפול למצבים נפשיים.

ומה באשר לחיוך? מאז ה 07.10.2023 לא פשוט לי לחייך. כאילו בכוח לפתוח את השפתיים ולהכריח את הבעת הפנים "להתיישר" לכיוון החיוך. אז מה אומרים המחקרים? גם חיוך מזויף או יזום יש לו השפעות חיוביות על הגוף והנפש. מצאו שהחיוך מפחית תסמינים של לחץ ומגביר את תחושת האושר והנינוחות גם אם הוא מזויף ומאולץ.

החיוך מיועד הרי לבטא אושר ושמחה, וכאשר אנחנו שמחים מן הסתם אנחנו רגועים יותר. גם חיוך מדומה שלא בהכרח תוצר אושר ושמחה, יש לו יכולת להפחית תסמיני סטרס וחרדה. איך בדיוק זה קורה? כמו כל דבר בגוף… Its all about Hormones.

מחקרים מצאו שחיוך מפחית ייצור של הורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין. גם חיוך מזויף, שנוצר על ידי מניפולציה, משפיע על תגובת הגוף ללחץ. בעת לחץ, בדרך בפקק או בזמן עבודה, מומלץ פשוט לחייך. זה יעזור לגוף להגיב טוב יותר לסטרס.

הריצה היא סוג של תרפיה לנפש. הפינה אליה אני בורחת אבל גם מתמודדת.

על החרדות מהאזעקות…זה כבר לפוסט אחר.