לקריאת המבוא | פרק 01 | פרק 02 | פרק 03 | פרק 04 | פרק 05 |

המילה דאנה בשפה העתיקה פאלי, השפה בה נכתבו דברי הבודהא, משמעותה נדיבות, מתנה או נתינה והיא מתקשרת באופן ישיר למילה הלטינית donum ודרכה למילים אנגליות כמו donor ,donate וכדומה. בבודהיזם, לנתינה שאינה על מנת לקבל, לנתינה מתוך נדיבות יש השפעה מטהרת על האדם ולטרנספורמציה של התודעה. הבודהא לימד כי נתינה מוחלטת שאינה מונעת משיקולים זרים, פותחת את הלב, יכולה להביא את האדם לרמות רוחניות גבוהות ומסייעת בשחרור האדם מסבל הנגרם כתוצאה מרכושנות ומהשתלטות האגו.

הבודהא לימד כי נתינה מוחלטת שאינה מונעת משיקולים זרים, פותחת את הלב

המושג אמנם מיוחס לבודהיזם ולהינדוהיזם, אבל הוא משותף לחלק גדול מן הדתות. ביהדות הצדקה הינה מצווה מן התורה בעלת חשיבות עליונה ובהתאם נטבע הביטוי, "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים" וגם בנצרות ובאסלאם הצדקה נחשבת כערך עליון. בכולן הנתינה, הנדיבות, היא אמצעי חשוב בחיים מאוזנים ונכונים. הנתינה מעצמינו, ממה שיש לנו, ממה שאנחנו יכולים לחלוק עם אחרים היא בסופו של יום אחד הדברים המרגשים, החשובים, והם מוכרחים להיות מרכיב בהווייתו של כל אחד.

הדאנה של הריצה

מנסיוני כמאמן, אבל גם מניסיוני כרץ שחצה הרבה קווי סיום, אני יכול להעיד ובוודאי תסכימו איתי שחציית קו סיום יוצרת תחושות התעלות אושר ושמחה בעוצמות בלתי רגילות. מנסיוני כמאמן אני גם יכול להעיד שחציית קו הסיום של רצים שהתאמנו בהדרכתי ושהייתי שותף לדרכם הארוכה היתה מרגשת באותה מידה.

כבר אמר פעם אדם חכם, "שבסופו של דבר אנחנו לוקחים איתנו רק את מה שנתנו לאחרים". משפט נפלא זה צריך להדהד באוזנינו, הרצים, לכל אורך קריירת הריצה שלנו שכן הריצה הוא ספורט תובעני, אינדיבידואלי במהותו, הדורש מאיתנו להתרכז בעצמינו, בדופק שלנו, במשקל שלנו, בהישגים שלנו, במטרות שלנו, בפציעות שלנו ובהתפתחות שלנו. ללא ספק עיסוק שבקלות רבה יכול להפוך לעיסוק אובססיבי ואגואיסטי. מי שלא ישכיל לאזן את הפן הזה בנתינה, בדאנה, יחמיץ חלק חשוב, מהותי והכרחי בדרך לחיים מאוזנים ושלווים. כל כך חשוב עד כי בלעדיו הדרך תהיה לא שלמה.

סיימתם ריצה ארוכה כשהרחק מאחוריכם רצים איטיים יותר, התאוששו מספר דקות ולאחריהן צאו בהליכה או בריצה קלה ביותר לכיוונם

לשמחתנו, דרך הריצה מגישה לנו על מגש של כסף אינספור הזדמנויות לתת מעצמנו לאחרים. הריצה, לא סתם מאפשרת לנו נתינה מעצמנו לאחרים אלא מאפשרת לנו נתינה בזמן מצוקה של האחר, בזמן של קושי ומשבר, בזמן שנתינתנו הכי נחוצה. הנתינה הזו צריכה להיות חלק משגרת האימונים והתחרויות.

בשיטת הקראטה המסורתי שבה למדתי ולימדתי קרוב ל-25 שנים, מבחני הדרגות ובמיוחד המבחנים לדרגות הגבוהות נמשכים עשר, ולפעמים גם שתיים עשרה שעות. אלו הם ימים של מאמץ פיזי עצום ומאמץ נפשי גדול לא פחות. התלמידים נמצאים תחת עינם הבוחנת של המורים הבכירים ובאופן טבעי נותנים את כל מה שיש בתוכם. קרבות מגע מלא, שבירות של לוחות עץ וניפוץ לבנים בידיים חשופות מאתגרים את גבולות הגוף והנפש.

בימים שאחרי יום כזה, הגוף כואב ודואב, פצוע וחבול. כבר במבחנים הראשונים המורה שלי הבהיר: בימי הבחינות כולם צריכים להיות נוכחים. לא רק הנבחנים אלא כולם כולל אלה שלא נבחנים וכולם צריכים לתת מאה אחוז מעצמם, לא לשמור רזרבות, הנבחנים כדבר מובן מאליו אבל הדברים כוונו בעיקר כלפי אלו שלא נבחנים.

כתבות נוספות בנושא:
דניאל קרן | על הקשר שבין אסתטיקה לריצה
5 פציעות ריצה נפוצות ודרכי מניעתן
בקור רוח: כל מה שרציתם לדעת על ריצה במזג אוויר קר במיוחד

האנרגיה של כולם נחוצה להצלחה בבחינה, האנרגיה המשותפת, זו היוצרת את האווירה הטעונה כל כך שיוצרת ובונה את אותה תחושה כמעט אקסטטית הכרוכה במאמץ מתמשך, ברמות אנרגיה רוחנית ופיזית שמאפשר לתלמידים הנבחנים לתת מעצמם את כל מה שיש בהם.

עיקרון הדאנה

הריצה מאפשרת לנו לתת מעצמינו לאחרים. נתינה שאי אפשר להגזים בחשיבות תרומתה לאיזון נכון של אישיותינו. הנה מספר אופנים בהם ניתן ליישם את עקרון הדאנה:

בריצות הארוכות: סיימתם ריצה ארוכה בתחושה טובה כשהרחק מאחוריכם רצים איטיים יותר, התאוששו מספר דקות ולאחריהן צאו בהליכה או בריצה קלה ביותר לכיוונם. כשתיפגשו תנו להם תמיכה בצורה של מילות עידוד, בצורה של מחיאות כפיים, או רוצו לצידם את הדרך שנותרה להם לסיום הריצה. רובם המכריע של הרצים ישמחו לקבלת עידוד כזה אבל היו קשובים להם. הקילומטרים האחרונים מלווים בהתמודדות נפשית קשה ויש כאלה שמעדיפים להיות בגפם. היו קשובים.

באימונים, כדבר שבשגרה, תנו מעצמיכם לאחרים בכל דרך אפשרית

באימוני אינטרוואלים: אימונים אלו הם בעצימות גבוהה ובאופן טבעי מאתגרים את הנחישות וכוח הרצון. חומצת החלב המצטברת בשרירים, הריאות המשוועות לאוויר, הלב המתפקע במאמץ לספק את הדם כל אלה קשים לגוף וקשים לנפש. סיימתם את האינטרוואל האחרון כשחבריכם עדיין נאבקים, לוו אותם במטרים האחרונים לקראת סיום האינטרוואל, רוצו לצידם בלי להפריע, עודדו אותם, תנו להם מהאנרגיה שלכם, תרגישו אותה ניתנת להם.

באימונים: כדבר שבשגרה, תנו מעצמכם לאחרים בכל דרך אפשרית. אם אתם פצועים או לא יכולים להתאמן – אל תישארו בבית תרחמו על עצמכם. בואו לאימון, ועמדו לצד המסלול כדי לעודד את חבריכם, הושיטו מים ואוכל בריצות הארוכות, מדדו את הזמן באינטרוואלים, הציעו את עזרתכם בהקפצה לכלי הרכב בחזרה מנקודת סיום הריצה וכו'. בגלל הפציעה משהו נלקח מכם? מיצאו את הדרך החלופית לקבל משהו בתמורה – סיפוק הנתינה היא דבר מצויין לקבל בתמורה.

לקראת מרתון ירושלים, מרתון תל-אביב והחיים בכלל

כל מי שאי פעם התחרה, מכיר את רגעי הקושי והמשבר ומכיר ומוקיר את אלו שתומכים בו לכל אורך המסלול ובמיוחד את אלו שעוזרים לצלוח את רגעי המשבר הללו. לכן, ביום התחרות, בין אם אתם מתחרים ובין אם לאו – קראו את זה בעיון.
אם התחריתם וסיימתם את התחרות קחו מספר דקות לעצמכם ורק לעצמכם. תנו לרגשות האושר וההתעלות להציף אתכם, ספגו אותם במלואם. קחו מספר דקות לתת לגוף להירגע אבל אל תתמהמהו יתר על המידה – החברים שלכם נאבקים מאבק קשה בדרכם לקו הסיום והתמיכה שלכם תעזור.

קחו איתכם בקבוק מים וצעדו לקראתם או רוצו לקראתם. בנקודת המפגש עודדו אותם במילים, במחיאות כפיים, הציעו להם מהמים שהבאתם או ממה שאולי נחוץ להם. אתם יודעים הכי טוב איך הם מרגישים ולמה הם זקוקים – לפני כמה דקות הייתם בדיוק במקום שלהם עכשיו.

לפעמים ריצה לצידם תפיח בהם אנרגיות חדשות ולפעמים יעדיפו להתמודד לבד. היו קשובים לרצונותיהם ואל תישפטו אותם אם הגיבו באופן שונה מזה שציפיתם. בשעה של מצוקה נפשית התגובות אינן צפויות. אל תחסכו את העידוד שלכם מרצים שאתם לא מכירים. אור השמש לא פוחת אם בין הוא מאיר את הדרך ל- 100 רצים או לאלף רצים.

הריצה מאפשרת לנו לתת מעצמינו לאחרים

אם אתם לא מתחרים מצאו את הדרך הנכונה לתמוך ברצים האחרים. מילה טובה מאדם זר יכולה לעשות פלאים, הציעו לאנשים שמכירים אתכם משקה או אוכל, עודדו את חבריכם אבל אל תתקמצנו – עודדו את כולם בחיוך, במילה טובה, גם את הרצים המובילים ובעיקר את אלה הנאבקים בעצם האתגר של חציית קו הסיום.

עמדו מספיק רחוק מקו הסיום, היכן שקשה במיוחד, בקילומטר ה7-8 בריצת העשר, בקילומטר ה16-19 בריצת החצי מרתון או בין הקילומטר ה– 34 לקילומטר ה-39 במרתון.

מצאו את הדרך לתת מעצמכם ותחשבו על כך שזה בסדר שאתם מתעייפים, שקשה לכם, שבא לכם במקום זאת לשבת ולשתות קפה, שקר לכם, שחם לכם ושבכלל אתם כבר לא מכירים אף אחד ולמה שתהיו שם. אז תבינו שגם אתם בתחרות, בתחרות מסוג אחר, עם אתגר אחר, שאין בו שעון ומהירות, שאין בו מדליה וחולצה אבל שבכל רגע ורגע, עם כל רץ שעובר לידכם ומקבל מכם מעט מהאנרגיה שאתם נותנים לו אתם זוכים בתחרות הזו כל פעם מחדש. בכל דרך שתבחרו את הדאנה שלכם, עשו זאת מכל הלב, מתוך נתינה מלאה ומתוך הבנה של החשיבות של נתינה כזו במהלך התמודדות קשה של מי שנמצא גם כן בתחרות משל עצמו.

בהצלחה לכם הרצים ובהצלחה לכם אנשים הדאנה ראן.

דניאל קרן | מייסד ומאמן ראשי של מרת"א ומחבר "ספר הריצה השלם"