חומרים משפרי ביצועים הם נושא בעייתי מאוד בספורט התחרותי והחובבני ולצערנו גם נפוצים. סימום בספורט (doping) מתייחס לשימוש בחומרים מתוך כוונה להשפיע על הביצועים הספורטיביים. הנושא הזה אינו חדש ומסוקר מעת לעת בכלי התקשורת.
אולי משפר ביצועים, בטוח מסוכן מאוד לגוף | צילום: Image by Thanks for your Like • donations welcome from Pixabay
עוד כתבות בנושא
אלוף העולם ב-100 מטר הושעה לשנתיים
לאנס ארמסטרונג: "השימוש בחומרים אסורים גרם לסרטן שלי"
גם שיאן העולם לשעבר במרתון הסתבך בעבירת סמים
השימוש בחומרים הללו יכול להיעשות על ידי ספורטאים מכל הרמות, למרות הנזק הבריאותי שיכול להיגרם ולמרות העונשים שיקבלו אם ייתפסו. בנוסף, לשימוש פוטנציאל לגרום נזק בריאותי.
השימוש בחומרים אסורים קיים עוד מהימים הקדומים בהיסטוריה של הספורט. ספורטאים יוונים שהתחרו בענפים אולימפיים כמו גם לוחמי זירה (גלדיאטורים רומאיים) השתמשו כבר אז בתה על בסיס צמחים שונים ובפטריות שונות במטרה לשפר את הביצועים שלהם. מאז נעשה שימוש בחומרים בהקשרים שונים.
בטור דה פראנס של 1998 נמצא שימוש נרחב בחומרים אסורים בקרב המשתתפים. אירוע זה הוביל להיווסדות סוכנות עולמית נגד סימום בספורט (the World anti-Doping Agency – WADA) שנה לאחר מכן והיא נוסדה כסוכנות בינלאומית עצמאית שמטרתה לקדם ולעודד את הספורט התחרותי כשהוא נקי מסמים.
הארגון נגד סימום בספורט סימן חומר כאסור לשימוש בתחרות אם ענה על 2 מתוך 3 הקריטריונים הבאים:
1. משפר את הביצועים הספורטיביים
2. מהווה סכנה לבריאות
3. מחבל ברוח הספורטיבית של הספורט
הארגון פרסם את הקוד שלו כנגד סימום בספורט והוא אומץ על ידי ארגוני ספורט ברחבי העולם, כולל הוועד האולימפי הבינלאומי.
אילו חומרים נחשבים לחומרים אסורים בספורט?
בתמציתיות, החומרים האסורים הנפוצים בקרב ספורטאים כוללים: סטרואידים אנדרוגניים-אנאבוליים (AAS), גורמי גדילה, קיראטין, אריתרופואטין, אמפטאמינים וחומרים ממריצים. בכתבה הנוכחית אתמקד על אריתרופואטין בהקשר של ספורט.
ספורטאי סבולת זקוקים למערכת משופרת ויעילה שתאפשר נשיאת חמצן לרקמות. ככל שהיכולת להעביר חמצן לרקמות תהיה טובה יותר, כך תגדל היכולת האירובית. אחד הכלים בהם משתמשים ספורטאים בכדי לשפר את היכולת האירובית היא אימונים בגובה – דרך אימון שנחשבת לטבעית ומקובלת. דרך נוספת שמשתמשים בה היא על ידי עירוי של מנות דם כשהעיקרון הוא הגדלת ההמטוקריט* באופן מלאכותי במטרה להגדיל את כושר נשיאת החמצן על ידי הדם.
דרך נוספת הינה שימוש לרעה בחלבון האריתרופואטין (EPO) שהוא החלבון בגופנו שאחראי על גירוי מח העצם ליצירת כדוריות דם אדומות, מה שמביא להגדלת ההמטוקריט. לא בדיוק ברור מהו היקף השימוש באריתרופואטין בספורט הסיבולת.
אריתרופואטין זה הורמון שנוצר על ידי הכליות ויש לו תפקיד חשוב בהתמיינות, הישרדות ובעידוד ההתרבות של תאי דם אשר יתנו תולדה לכדוריות דם אדומות שמכילות המוגלובין ושאחראיות על נשיאת חמצן לרקמות. התגובה הפיזיולוגית הנורמלית למצב של חוסר חמצן (היפוקסיה) כמו שקורה בגובה רב, הוא שהגוף מייצר יותר אריתרופואטין על מנת להתגבר על חוסר החמצן באמצעות הגברת ייצור של כדוריות אדומות, כלומר הגדלת ההמטוקריט.
מהם תופעות הלוואי?
תופעות הלוואי של שימוש ב-EPO הן מגוונות: החל מעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש, ועלייה ניכרת בסיכוי למאורעות קרישתיים היות וחלה עליה בהמטוקריט ובצמיגות הדם. ישנם מחקרים שהצביעו על כך שמינונים גבוהים של EPO עשויים לגרום למוות. בספרות מתועדים חמישה מקרי מוות של רוכבי אופניים גרמנים מסיבה לא ברורה, כמו כן בין השנים 1997 ל-2000, 18 רוכבי אופניים מתו משבץ מוחי, אוטם שריר הלב, או מפקקת ורידית. ביחס לעירוי דם, נמצא סיכון גבוה שמלווה את העלייה בהמטוקריט ובצמיגות הדם. כמובן שעירויי דם כרוכים גם בסיכון יתר לתחלואה בוירוסים כמו HIV, וירוס הפטיטיס וכו'.
השימוש באריתרופואטין לשיפור הביצועים בספורט נאסר על ידי WADA והוא גם מסוכן. אנשים שנאלצים להשתמש ב- EPO רקומביננטי מסיבות רפואיות, נמצאים בסיכון יתר לפתח מאורעות קרישתיים ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בספורטאים.
מסוף שנות התשעים התחילו להתייחס לזה יותר ברצינות | צילום: pixabay
היות ופעילות גופנית כשלעצמה ידועה כמשפיעה על פרופיל מערכת הקרישה והדם, יהיה זה מאוד חשוב לבדוק האם השימוש ב-EPO מפעיל את מערכת הקרישה. ישנו קשר בין פעילות גופנית לבין ההפעלה של קרישת הדם השפעת פעילות גופנית על מערכת הדם. פעילות גופנית אינטנסיבית בשילוב עם העלייה בצמיגות הדם בעקבות עלייה ביצירת כדוריות דם שמושרית על ידי שימוש ב-EPO, מעלה באופן ניכר את הסיכוי למאורע קרישתי משמעותי. מסתמן שהחלבון EPO משפיע באופן ישיר על מסלולי קרישה ועל ההפעלה של תאי אנדותל שמצפים את כלי הדם וטסיות הדם. המחקר הנוכחי בודק את ההשפעה של EPO, פעילות גופנית ואת השילוב ביניהם על סמנים של קרישה ושל הפעלה של תאי אנדותל וטסיות דם ברוכבי אופניים.
אלו עיקרי הדברים מתוך מאמר מ-2020 על ההשפעה המצטברת של אריתרופואטין על הגברת קרישיות הדם ברוכבי אופניים: 48 רוכבי אופניים בריאים שגילם בין 18 ל-50 השתתפו במחקר וחולקו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולקבוצה שקיבלה EPO. המשתתפים קיבלו זריקה ביטנית תת עורית של EPO פעם בשבוע. ריכוז המוגלובין והמטוקריט נמדדו לפני כל מנת הזרקה. בנוסף כל המשתתפים קיבלו תוספת יומית של ויטמין C ושל ברזל.
למרות שפעילות גופנית נחשבת לבריאה ומומלצת, ישנם לא מעט ארועים קרישתיים על רקע פעילות גופנית: שבץ מוחי, אוטם שריר הלב, תסחיף ריאתי. קרוב לודאי שהמקרים האלו מתרחשים בגלל שינויים במערכת הדם בעקבות הפעילות, ביחוד כאשר מדובר על פעילות בעצימות גבוהה ובייחוד אם קיים גורם סיכון. אחד מגורמי הסיכון למאורעות הללו הוא שימוש ב-EPO. מטה-אנליזה של 9,353 חולים מטופלים ב-57 מחקרים מבוקרים וראנדומליים הראו באופן חד משמעי כי טיפול עם EPO קשור לעלייה משמעותית בסיכון לקרישיות יתר.
המחקר הנוכחי בדק את ההשפעה של סימום בספורט באמצעות שימוש בחלבון EPO על מערכת הקרישה ועל תאי אנדותל וטסיות הדם גם במצב מנוחה וגם לאחר פעילות גופנית אינטנסיבית. במחקר כימתו את הסמנים המולקולריים להפעלה של מערכת הקרישה, וסמנים להפעלה של אנדותל לאחר שימוש ב-EPO, פעילות גופנית ולאחר שילוב של שניהם.
פעילות גופנית כשלעצמה ידועה כמשפיעה על מערכת הדם ועל מערכת הקרישה בפרט,. המחקר הנוכחי מראה השפעה משמעותית של פעילות גופנית עצימה על כל הסמנים שנבדקו. מתוך המחקר שנעשה ובהתבסס על הספרות נראה כי מידת ההשפעה על סמן מסוים תלויה מאוד במשך ובעצימות של הפעילות.
הרלוונטיות הקלינית
P סלקטין הוא חלבון שמתווך תהליכי קרישה והצמדה על ידי הפעלה של חלבונים אחרים שעל גבי תאי דם לבנים. רמות גבוהות שלו מהוות סיכון למאורעות קרישתיים. במחקר הנוכחי פעילות גופנית כשלעצמה העלתה את רמות ה-P סלקטין, גם שימוש ב-EPO העלה אותו,
השילוב של EPO עם פעילות גופנית לא הוביל לעלייה דרמטית ברמות P סלקטין, אבל שימוש לאורך זמן ב-EPO הביא לעלייה למשך כל זמן השימוש ברמות של P סלקטין, עלייה שהיא באותו סדר גודל כמו זו שנגרמה מפעילות גופנית. לא ידוע לגבי כושר הניבוי של P סלקטין לגבי מאורעות קרישתיים ורידיים. במחקר הנוכחי מראים שעליה ברמות של P סלקטין היו מזעריות לאחר שימוש ב-EPO ולאחר תבחין פעילות גופנית, אך הן הוכפלו לאחר שנעשתה פעילות מאומצת מאוד. ידוע שרמות של P סלקטין גבוהות במצבי מחלות כלי דם ולב ובמחלות המטולוגיות שונות.
E סלקטין הוא חלבון ייחודי לתאי אנדותל שמצפים מבפנים את כלי הדם והוא מיוצר בין היתר בתגובה לחשיפה ל-P סלקטין. E סלקטין הוא חלבון מפתח בכל הקשור להיצמדות של תאי דם לבנים לדפנות כלי דם שזהו תהליך מפתח ביצירת הקריש. המחקר הנוכחי מצא כי בעקבות פעילות גופנית חלה עלייה ברמות של E סלקטין, ובקבוצה שבנוסף לכך גם השתמשה ב-EPO, העלייה ברמת E סלקטין היתה גדולה יותר. הממצאים המוצגים במחקר מעידים על כך ששילוב של פעילות גופנית עם EPO מגדיל בצורה ניכרת את הסיכויים למאורעות קרישתיים בכלי הדם.
המנגנון וההסבר המכני
מקור העלייה ברמות החלבונים P ו-E סלקטין בעקבות פעילות גופנית ובייחוד לאחר שימוש ב-EPO הוא לא ברור. בסיכומו של דבר, המנגנון דרכו EPO מביא לעליה ברמות E ו-P סלקטין הוא על ידי ההפעלה של תאי האנדותל בכלי הדם ועל ידי ההפעלה של טסיות הדם.
שימוש ב-EPO (אריתרופואטין רקומביננטי) מביא לידי הפעלה של תאי אנדותל ברוכבי אופניים שהשתתפו במחקר, בהתבסס על העלייה שנצפתה אצלם ברמות החלבון P ו-E סלקטין במצב מנוחה. פעילות גופנית כשלעצמה העלתה גם היא את רמות שני החלבונים הללו וכאשר נעשה שילוב בין פעילות גופנית לשימוש ב-EPO, נוצרה השפעה מצטברת על רמות E סלקטין. פעילות גופנית לבדה העלתה את קרישיות הדם כפי שנבדק בבדיקות קרישה מקובלות, אך כאשר נעשה שילוב של פעילות גופנית עם שילוב של שימוש ב-EPO, הסיכון למאורעות קרישתיים פתאומיים עלה באופן משמעותי.
בטור דה פראנס זה היה מאוד פופולארי | צילום: Wladyslaw
מושגים (מתוך ויקיפדיה):
המטוקריט (hematocrit): מבוצע כחלק ספירת דם מלאה ולעתים נעשית כדי לאבחן מצבים כאנמיה, פוליציטמיה (מצב של ריבוי יתר של כדוריות אדומות) או ניטור תוצאות הטיפול במצבים אלה. כמו כן חיונית מדידת המאטוקריט במצבים של התייבשות (dehydration), הערכה של מצב המטופל לאחר עירויי דם, לאחר מצבים של איבוד דם מתמשך. בדיקת המאטוקריט נדרשת גם במצבים של תזונה לקויה, לויקמיה, ומגוון מפגעים קליניים.
המטוקריט הוא יחס נפח תאי הדם האדומים לכלל נפח הדם שנדגם, ותוצאתה משקפת הן את מספר התאים והן את גודלם.
אנדותל: שכבת תאים המרפדת מבפנים את כלי הדם והלימפה ומקשרת בין התוכן של כלי לסביבתו. הרקמה מצויה לכל אורך מחזור הדם, מהלב ועד הנימים, ותפקידיה כוללים סינון נוזלים, למשל בכליות ובכלי הדם, גיוס נויטרופילים והעברת הורמונים. תאי האנדותל המצויים במשטחי פנים חדרי הלב נקראים אנדוקרדיום.
